התפיסה ההומניסטית המודרנית מעוגנת במהפכת הנאורות, החוגגת את הרציונאליות האנושית כמקור לסמכות ולידע וכיורשת של הסמכות האלוהית. אלא שעם הרציונאליות והמבט המפוכח בעולם מגיעים גם האימה והאבסורד, המעיבים על חלקים ניכרים של ההגות ההומניסטית והאקסיסטנציאליסטית לאחר שזו ניתקה את עצמה מההשגחה והחסד האלוהיים.
האם ייתכן במסגרת הגות זו חסד שמובנו חילוני? ספר זה הוא מסע אינטלקטואלי לעבר מושג חילוני חדש של חסד - מושג המבטא דרך חיים ואתיקת-אהבה חילונית, עשירה בתכנים; מושג שאינו מתאר תופעה או חוויה, אלא מציע עקרון-פעולה שניתן לחיות לפיו. מסע זה יוצא מהחסד במשמעותו הנוצרית, ומתכתב בדרך עם אריסטו, קאנט, ניטשה, דוסטויבסקי, היידגר, בובר, לוינס, דרידה ואחרים, וגם עם הספרות העברית-ישראלית. ככל מסע, הוא גדל עם כל מפגש כזה אך אינו מזדהה איתו. וככל מסע, הוא אינו מסתכם בנקודת הסיום; כי החסד החילוני עצמו הינו מסע והזמנה לדיאלוג.
ד"ר דנה פריבך-חפץ פרסמה מאמרים בנושא אהבה, נדיבות, מוות וחילון, והייתה שותפה בעריכת אסופת המאמרים מועקה וגאולה (בעריכת יובל לוריא, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון, 2003) והאנתולוגיה משמעות החיים (בעריכת אסא כשר, הוצאת הקיבוץ המאוחד ועמותת יהורז, 1999). קובץ סיפוריה דולפינים בקרית גת (הוצאת ספרא והקיבוץ המאוחד, 2015) זכה בפרס אס"י (איגוד סופרי ישראל). מרצה בסמינר הקיבוצים.