לא כל מה שקרה שם נכנס לספר חללים, כי אין מספיק דפים בעולם שיכלו את העוצמה, הזוועה, החברות, הדריכות, הכאב, האהבה, הגעגוע, הצחוק והבכי החוויתי כחייל רבנות במפקדת חטיבה 5 במהלך מלחמת חרבות ברזל. את הספר כתבתי בעיקר כי אני אוהב אותך, הקורא. בזכות האהבה הזאת הייתי שם, ולכן אני מודה לך שפתחת את הספר.
אלי רובינשטיין, נשוי פלוס ארבעה, גר בחריש. יזם חינוכי בתחום היהדות. עבד במדרשת בארי פרדס חנה כרכור, בכפר הנוער נווה מיכאל ובמקביל מאמן שחמט ממייסדי קהילת 'למען אחי ורעי' בחריש, קהילה שבה הלב פתוח אל הלב, וכל אדם באשר הוא מוזמן אליה. במלחמת חרבות ברזל שימש כסמל מבצעים של תא רבנות במפקדת חטיבה חמש, בבסיס באורים.
לזכרם.
אני לא כל-כך קוראת ספרים, אין לי סבלנות למרות שבאלי.
והספר הזה היה ככ טוב וסיימתי את רובו בשבת, (סיימתי לגמרי תוך שבוע).
והבאתי לאחשלי כי אני בטוחה שהוא יקרא אותו בשנייה מרוב שהוא טוב.
אתה מעולה ולמרות שידעתי שהספר בטוח טוב כי אתה חכם ואחלה גבר הופתעתי ונפעמתי ברמות על מלא דברים טובים בספר.
אגב, אהבתי מעוד את ה״במקום הקדמה״.
זה מקורי וממש יוצר חשק להמשיך בקריאה.
והספר מתאים לכל הגילאים שזה משהו מטורף. שהוא גם לא מפחיד בכלל והפוך יותר סיבה לחיות.!
אהבתי את הדברים שהוספת שם מהפתקים שלך בטלפ