בספר זיכרונות אסורים היזכרות איננה רק כמיהה נוסטלגית לזמנים ולמקומות שהיו, אלא גם כלי בעיצובן של סוגיות מחקריות. לאן 'מותר' להתגעגע בעולם של הגירה, עקירה, גלות או פליטות? כיצד 'מותר' להגדיר זהות בעידן התקשורת הגלובלית ולמי 'מותר' לספר ולייצג אותה? אלו זיכרונות, מראות וקולות מטיילים בעולם בעוד אחרים נאלצים להסתנן דרך הגבולות?
מבחר המאמרים בספר זיכרונות אסורים זה מציע מרחב תיאורטי ומיפוי היסטורי שנענים לאתגר שבסוגיות אלו.
המאמרים דנים בהמצאת העבר ובדמיוּן המרחב בשיח המוסדי, במחקר המדעי, ביצירה התרבותית ובפעילות הפוליטית. הם פורשים מצע הגותי שעוסק בשיח האירופוצנטרי ובמחשבה רב- תרבותית; בהיסטוריוגרפיה הציונית ובזהויות מזרחיות; באוריינטליזם ההוליוודי ובקולנוע חתרני; בנרטיב הלאומי ובתפיסה פוסטמודרניסטית; בספרות פמיניסטית ובתיאוריה פוסט-קולוניאלית. האסופה מציגה חיבורים בלתי שגרתיים בין היסטוריות, גיאוגרפיות, תיאוריות, דיסציפלינות ושדות ידע שונים. המאמרים, שנכתבו במהלך שנות ה-80 וה-90, עדיין מפתיעים ברעננות המחשבה ובתעוזה לקרוא את הפוליטיקה של התרבות באופן אלטרנטיבי
פרופ' אלה שוחט היא חוקרת בעלת מוניטין שבין חיבוריה החדשניים ספרי מחקר שזכו בפרסים יוקרתיים ומאמרים שנכללו באנתולוגיות רבות. כתביה תורגמו לשפות שונות - ובהן ערבית, צרפתית, ספרדית, גרמנית - והעניקו השראה לדור חדש של חוקרים, יוצרים ופעילים פוליטיים.
ספרה הראשון הקולנוע הישראלי: היסטוריה ואידיאולוגיה (פורסם באנגלית ב-1989) עורר ויכוח ציבורי עם צאתו לאור בעברית (ברירות, 1991) ותרם לעיצובו של סדר יום חדש בכל הקשור לדיון הביקורתי בישראל. הספר ראה אור בהוצאה מחודשת באוניברסיטה הפתוחה, 2005.
אלה שוחט, בת למשפחה בגדאדית, היתה פעילה בתנועות מזרחיות שמאליות בישראל ובארצות-הברית, וכיום מרצה ללימודי תרבות ומזרח-תיכון באוניברסיטת ניו-יורק.