ביתלאמפרקים. פשוט, ביתלאמפרקים. נקודה. וּוַאנסאתהנשוי- זהלכלהחיים. מפהאתהמתחיללעלותבסולםעדהסוף. אלתחשובאפילושישלךאפשרותלעמוד ולהביטלמטה, להסתכלמסביבלראותאםזהמתאיםלךאולא. זהו.
כך, במונולוג ההחלטי של אל"מ אודי עַם–שלום, נפתח הרומן התנתקויות. אלא שאת ההצהרה הזו יורה אודי לחללו של העולם לפני שיעל, אשתו, פוגשת את ידידיה צוקרבאום, אמן האהבה והחיזור; ולפני שהוא מגיע לגוש קטיף בראש כוח שאמור לפנות את ביתה של משפחת חנן ומגלה עד כמה הוא בודד, תלוש וכמֵהַּ לחיבור הפשוט שבין איש לאישה.
התנתקויותהוא רומן אישי הנוגע בפוליטי ועוסק בכאב העצום הכרוך בהתנתקות — אישית או לאומית — בייסורים המלווים קריעה של הרקמה השלמה. זוהי יצירה בשלה ומרגשת המורכבת מארבעה קולות של בני משפחה אחת: קולו המדוד, הנחרץ של אודי; קולה המעודן, הפואטי של יעל; צרידותו השבורה, המגומגמת של אופיר, בנם; והמילים העצובות והמתוקות של מאיה הקטנה.
תמרהאבנר שירתה בדרגת סגן–אלוף בפרקליטות הצבאית ובמערכת הביטחון. ספר שיריה להיאחזבמים ראה אור בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" בשנת 2007. זוכת פרס הסיפור הקצר של עיתון "הארץ" (2009).
תמרהאבנר , ילידת קרית אונו (1967), עורכת דין בעלת תואר ראשון ושני במשפטים.
שירתה כקצינה בכירה בפרקליטות הצבאית ובמערכת הביטחון במשך עשרים שנים.
ספר שיריה להיאחזבמים (2007) ראה אור בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" בתמיכת קרן רבינוביץ' לאומנויות, ושיריה התפרסמו בכתבי עת ובמוספים ספרותיים. סיפורים קצרים פרי עטה זכו בפרס (2009) ובהמלצת חבר השופטים (2006) בתחרות הסיפור הקצר של עיתון "הארץ".