ערב קוקטיילים רגוע בבית פרטי בחוף המערבי בארצות הברית. בחורה יפה ומבוסמת נבלעת בין גלי האוקיינוס. גבר זר מזנק אל הים ומציל אותה. הגבר אינו פנוי, הוא גם אינו שם את לבו אל הבחורה, ואף במרוצת הזמן - הוא לא יתאהב בה. אז מה כן?
אלפרד הייז הוא סופר מהזן הייחודי ביותר: הוא מצליח לרתק ולהרים סיפור לגובה מקסימלי באמצעות מנוף רגשי ותחבירי חסרי תקדים, מבלי להשתמש בזיקוקים, בפיצוצים ובאפקטים מיוחדים אחרים. על ידי הבנה עמוקה ועדינה, מחד, של נפש האדם ושל מערכות יחסים, והצגתם הבהירה והישירה של אלה, מאידך, עולה בידיו ללפות את הקורא באמצעות סיפור אנושי פשוט כאילו מדובר במותחן מסחרר. הייז אינו פורט על רגשות הקורא אלא על נימים של גוונים של רגשות, כאילו לבו של האחרון הוא מקלדת אמוטיבית בת אלפי קלידים, ואצבעותיו של הייז אינן מפספסות אפילו אחד מהם.
מי שהתאהב ב״מאוהב״ (תשע נשמות, 2016) יזהה ב״פני בראש חוצות״ בדיוק את אותה מפה של הנפש פרי סט העפרונות של אלפרד הייז: תולדה של תהליך רגשי שעושה דבר אחד – מצליחה לגעת באמת, ואז שוקעת פנימה, נשארת לתמיד.
אלפרד הייז (1911 – 1985) היה תסריטאי, סופר ומשורר שנולד למשפחה יהודית לונדונית.
כשהיה בן שלוש החליט אביו – ספר, נגן כינור ולפרקים גם סוכן הימורים – להגר, והמשפחה הגיעה לניו יורק. אחרי שסיים את לימודיו בקולג' של ניו יורק עבד כעיתונאי והחל את דרכו כמשורר.
במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא האמריקאי והוצב באיטליה, ובסוף המלחמה נשאר ברומא ועבד כתסריטאי בסצנת הקולנוע הניאו-ריאליסטי האיטלקי. בין השאר השתתף בכתיבת תסריטים לסרטים "גונבי האופניים" של ויטוריו דה סיקה, ו"פאיזה" של רוברטו רוסליני, ואף היה מועמד לאוסקר.
בסוף שנות הארבעים חזר לניו יורק ועבד כתסריטאי בתעשיית הקולנוע ההוליוודית (שם עבד גם עם פריץ לאנג) ובטלוויזיה. במקביל פרסם שבעה רומנים, סיפורים קצרים, מחזה ושלושה ספרי שירה. "מאוהב" הוא ספרו הראשון שראה אור בעברית בהוצאת תשע נשמות בשנת 2016. בכוונתינו להמשיך להוציא מספרי הלפרד הייז גם בעתיד.
"הוא עומד לו שם, גדול מהחיים / בעיניו חיוך מצודד / אומר 'מה שהם לא הרגו / המשיך, עלה והתאגד. המשיך, עלה והתאגד'" כתב הייז בשירו הידוע "אתמול בלילה חלמתי שראיתי את ג'ו היל" שהיה לשיר-עם אמריקאי המוקדש לגיבור מעמד הפועלים, ג'ו היל, פעיל חברתי למען איגודי עובדים, שהוצא להורג. "צריך יותר מאשר רובה כדי להרוג בן אדם", כתב הייז באותו שיר שביצע פול רובסון ורבים אחרים, ולימים שרה בוודסטוק ג'ואן באאז.