בעולם השפע של ימינו, מוענקת חשיבות עליונה למעמד ולהצלחה חומרית, בעוד ההיבטים הערכיים והרוחניים נדחקים לשוליים. גם מבחינתנו כעם, ישנם כאלו שמתייחסים ליהדות כאל בעיה. אי־לכך, לא פלא שאנשים רבים מרגישים ריקנות וחוסר משמעות.
הרב ד"ר אברהם בלס, ראש מכון מחקר תורני, מחנך, סופר, מרצה והוגה דעות, שואב מהמקורות הארץ־ישראליים פנינים יקרות וחורז אותן יחדיו למערכת חינוכית שלמה. מול עיני הקורא נפרש מסלול הממחיש את התפיסה שהיהדות לא זו בלבד שאיננה בעיה, אלא שהיא הפתרון.
הספר נוגע בנקודות הפנימיות של כל יהודי. הוא מחבר יהדות עם ישראליות, ומחזק את הזהות היהודית ואת ההבנה שהיהדות היא טעם החיים.
היהדות מתווה מסלול שקורא לנו לעבור מציונות של קיום, לציונות של ייעוד. אימוץ המסלול מבטיח חיים בעלי משמעות, עושר רוחני, חזון ושמחת חיים.
המסלול המוצע מעריך מאוד את עולם החומר, אולם מחייב להעניק לו נשמה. הוא משלב בין שכל לרגש, בין פתיחות לשמרנות. המסלול הופך כל אחד ואחת מעם ישראל לשותפים פעילים בתיקון העולם, ובכוחו לחבר את הקבוצות השונות בעם ישראל אישה אל אחותה.
ספר זה משמיע קריאה נמרצת לציבור הרחב, כולל ציבור הרחוק מעולם שמירת המצוות, לעלות על המסלול הייחודי הזה. חזקה על מי שבתודעתו יהדות היא דת, שישנה את גישתו ויבין שהיהדות היא תרבות ודרך חיים.
מי שעבר את המסלול ורוצה להתחבר יותר, המכון שלנו ישמח להרחיב עבורו את המסלול המוצע בספר זה.
טעימה מהספר:
מבוא
כאשר סוקרים את ראשית תקופת התחייה הלאומית, הרושם הוא שבאותם ימים הייתה בקרב הציבור תחושה חזקה שאנו בונים מדינה שתהיה "אור לגויים". תפיסה זו בוטאה מפורשות על ידי חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, ולאחר מכן גם על ידי ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן־גוריון, ובמקביל גם על ידי אברהם שטרן יאיר, מפקד הלח"י — מנהיגים שהיו רחוקים מקיום מלא של תורה ומצוות.
כאשר בוחנים, לדוגמה, את מפעל הקיבוץ הארצי, אנו מתפעמים לנוכח כמות האנרגיות החיוביות שהניעו את מקימיו. אנו מגלים אצל רבים מבני עמנו כוחות מופלאים של מסירות וערבות הדדית. עם ישראל קיבל על עצמו משימות אדירות, ועמד בהן. הקים מדינה לתפארת, שלוש שנים אחרי שאיבד כשליש מבניו בשואה האיומה.
כאשר אדם לוקח על עצמו אחריות, חייו מתמלאים במשמעות הרבה יותר גדולה. ישנו הבדל תהומי בין מפקד לחייל פשוט. על מפקד מוטלת אחריות כבדה, בהיקף רחב מאוד. עד מלחמת יום כיפור, לפחות, היו בעמנו הרבה אנשים שהרגישו את עצמם כמפקדים.
אט־אט הרוח הגדולה הזאת שקעה. תרבות הפרט הלכה ותפשה מקום הרבה יותר משמעותי, ותנועות הפרוגרס הלכו והשתכללו בעקבות המגמה בעולם הגדול, תוך רצון לפגוע בכל המוסדות הקיימים, משפחה ועם. עד כדי כך שלצערנו ישנם מעטים שאפילו נלחמים ברגל גסה נגד כל קודשי ישראל. מציאות זאת של ניתוק יוצרת באופן טבעי אצל רבים וטובים תחושת ריקנות, שכן כאשר אדם מרגיש שהוא חלק מאורגניזם, הוא חש אחריות גדולה יותר כלפי אותו אורגניזם ומממש את עצמו בצורה טובה יותר. הריקנות באה לביטוי בתופעות כגון סמים והתמכרות לאלכוהול. גם השתמטות משירות צבאי עקב חוסר הזדהות עם מטרות המלחמה עשויה ללמד על ניתוק מאידיאלים ועל ריקנות.
הבשורה הטובה היא שבעת האחרונה דומה שאנו רואים את המטוטלת חוזרת לכיוונים שמרניים יותר, של משפחה, של חברה ושל עם. הציבור שפותח את ארון הספרים היהודי הולך וגדל, וחיילים רבים קוראים קריאת שמע לפני היציאה לקרב. חטופים מתפללים ומברכים, יותר ויותר תלמידי תיכון מניחים תפילין. רבים וטובים מבינים שאי־אפשר ללא אנרגיות רוחניות, ומחפשים משמעות עמוקה יותר לחייהם. אולם לצד זה אנו לא יכולים להתעלם מכך שלא זו בלבד שרבים מהם אינם רואים ביהדות פתרון, אלא אף רואים בה סכנה.
כיצד ניתן להסביר את המצב התמוה הזה? בעיקרו של דבר מדובר במאבק על הגמוניה, ועם זאת אי־אפשר להתעלם מכך שמדובר בסטיגמות שגויות.
הסטיגמה העיקרית היא שהיהדות מצטיירת כדת. כלומר, בעיני רבים היהדות עוסקת בעיקר בתחום שבין אדם למקום, תוך זלזול בתחום שבין אדם לחברו. מחלישה את כוחות החיים ומסתכלת בעין לא טובה על הנאות החיים. כמו כן, ליהדות המסורתית עמדות קיצוניות והיא מתעלמת, לטענתם, ממחויבויות בסיסיות של האדם כלפי החברה, כגון גיוס ומלאכה, מתכחשת לנושא חירות האדם, ועוד.
הסטיגמות הללו ודומות להן גורמות לניכור ולחוסר רצון להתחבר באופן אמיתי לעולם היהדות, למרות שבסתר ליבם רבים מבינים שאין לנו אויב גדול מהפירוד בעם ישראל. לכן חייבים לעשות כל מאמץ כדי לחבר ככל היותר בין הקבוצות השונות בעם.
בראש ובראשונה מוטל עלינו לבחון האם יש בסטיגמות הללו שמץ של אמת. התשובה היא שבוודאי יש כאן יותר משמץ של אמת, אולם המציאות הזאת לא נוצרה ללא סיבה. הדברים נעוצים בעובדת היותו של עם ישראל בגלות, שם הוא נדרש לשמר את עצמו, והיה רובו ככולו "דתי".
במציאות של תחייה לאומית דומה שכל הסטיגמות הללו אינן משקפות מצב אמיתי. שהרי אנו רואים בחוש שחיילי ההסדר באים מעומקי עולם התורה. גם בקרב נוער הציבור החרדי אנו רואים יותר ויותר שילוב של תורה וחיים, תורה ומדינה. אנו נפגשים במסגרות חדשות ייעודיות, כגון חטיבת חשמונאים, ביציאה לעבודה וללימודים אקדמאים ועוד.
האם ניתן למצוא כיום, בתקופה של תחייה לאומית, מפת דרכים ערוכה וסדורה שמגישה הדרכה על פי היהדות, בכיוון הפוך לכל הסטיגמות הללו?
האם אנו יכולים למצוא שיטה שמצד אחד מעצימה את היופי וההנאה שבחיים, ומצד שני לא מפחדת לדרוש ולהציב אתגרים?
ספר זה מציב לעצמו מטרה להציג שיטה סדורה בנושא, שבאה לחזק את הזהות היהודית ואת הגאווה הלאומית. שיטה ששואפת להציג באור בהיר את משמעותם העמוקה יותר של החיים ואת העושר הרוחני שניתן להגיע אליו, כך שלכל אדם תהיה הרגשה שהוא שותף לתהליכים משמעותיים. בד בבד, מטרתה של שיטה זו ליצור חיבור משמעותי בין הקבוצות בעם, ובין היהדות לישראליות. כל זה דרך עיון והעמקה בתחום יסודי שלא זכה עדיין למקום הראוי לו, גם לא בעולם התורה. עם ישראל יזכה בתובנות רבות ערך ומשנות חשיבה, הודות לחשיפתם של רעיונות מרכזיים שמקורם בתחום זה.
ספר זה מציב תוכנית שלמה לתיקון העולם. מחברו משוכנע שהכיוון שהוא מציג הינו המרכזי ביותר בתקופה זו של תחייה לאומית. אולם יש לדעת שאחד מעקרונותיה היסודיים של השיטה הסדורה הזאת הוא שיש ללמוד מכל אדם, ועל אחת כמה וכמה מכל קבוצה. שכן כל קבוצה בעם ישראל תורמת תרומה חשובה לפסיפס הנפלא של היהדות.