"אני הלוטוס, ואני לא מתביישת בבוץ שלי; שם מצאתי את השורשים שלי. שם נולדתי מחדש."
מי מאיתנו לא עבר טראומה כזו או אחרת? מי מאיתנו לא נושא בגוף או בלב סיפור שהוא למד להסתיר או להשתיק כדי לשרוד?
בספרה האמיץ והחושף ג׳וליה פותחת את סיפור חייה, לא כקורבן אלא כאישה המבקשת אמת; אמת על משפחה, על אהבה, על כאב, ועל הבחירה היום־יומית להמשיך לחיות ולצמוח, לא למרות הכאב אלא דרכו.
ג׳וליה לא כותבת כדי להרשים; היא כותבת כדי לנשום, כדי לפרק שתיקות ארוכות מדי וכדי לשבור טראומות שעברו מדור לדור.
הספר מציע מבט כן; ואולי, בין השורות, גם פתח קטן לאור.
זה לא ספר שקוראים מהר; זה ספר שנכנס פנימה, ונשאר.
אם אי פעם הרגשת ש״משהו בך נסדק״, הספר הזה נכתב גם בשבילך.