סופר הילדים האהוב יהודה אטלס, שספריו דיברו אל שלושה דורות של ילדים והורים, חוזר אל ימי ילדותו ונערותו במושב עין עירון ובמושבה הסמוכה כרכור, המקור שממנו נשאבו רבים משירי והילד הזה הוא אני. בקול צלול, חם ומלא הומור, ללא שיפוטיות, הוא משרטט פכים קטנים וגדולים מחיי הכפר ומחיי הילדים בימים ההם: משחקים, יחסים עם הורים, אוכל, אירועים, חברים, לימודים, עבודה, ספרים — מה שהיה.
את כל אלה מספר אטלס דרך עיניו ומבעד לרגשותיו של הילד והנער שהיה, והוא מוסיף לעתים הארות ותובנות של בוגר. בסיפוריו נמהלים עצב ושמחה, דבש ועוקץ, מר ומתוק – כמו בחיים. מכלל הזיכרונות של הילד הזה מצטיירת לעיני הקורא ההוויה שעיצבה את הדור של טרם המדינה ושל העשור הראשון לקיומה. ואם נזכור שבמרוצת הזמן התנאים החיצוניים משתנים אך לא בני האדם, נוכל להבין שבמובנים רבים הילד הזה הוא כולנו.