היו זמנים בארגנטינה

במשך כמאה שנה היתה ארגנטינה ארץ מובטחת שחולמי כל העולם מהגרים אליה, עד שסדרה של דיקטטורות עשו אותה לארץ שמהגרים ממנה. אלה בדיוק השנים שבהן מתרחש ספרו של אנדרס נאומן, שנולד בבואנוס איירס והיגר ממנה עם משפחתו לספרד.

מתוך מכתב לא גמור שכותבת לו סבתו בלנקה, יוצא המספר למסע בזמן. הוא חוזר לעיר הולדתו, "המקום שכבר אינני אך עודני בו", וכותב מכתב בתוך מכתב, זיכרון בתוך זיכרון. לפנינו סיפורה של המאה העשרים באמריקה הלטינית ולא רק בה, וגם סיפור אישי, אינטימי, של משפחה אחת וחוויית גלות מתמשכת אחת: יהודים מבלארוס, צרפתים מבורז' ובני ליטא, פולין וגליסיה, שהתכנסו למשפחה אחת, משפחה שחייתה בארגנטינה שניים או שלושה דורות עד שנאלצה להמשיך בדרכה.

בכתיבה אינטימית, מרגשת ומצחיקה, חוזר נאומן למקום ולתקופה שעשו אותו סופר ומהגר "בתוך השפה", מצב שכפי שהוא אומר, מערער "את יסודות הדיבור הפנימי. כלומר, את מצב הכתיבה עצמו." בדרכו להשלים את מכתבה הלא-גמור של סבתו שלו הוא מחיה עולם שלם של דמויות משפחתיות לא-נשכחות, מלאונרדו הדנדי, דרך חָקוֹבוֹ, סוחר הכובעים בעל החלומות ההנדסיים, ועד לידיה, סוחרת האמנות בחוש טבעי, ועוד שלל דמויות של יזמים, הרפתקנים, מהפכנים וחולמים.

היו זמנים בארגנטינה הוא סיפור התבגרות, רומן פוליטי ושיר אהבה לאלו שאינם עוד. סיור בנבכי אילן יוחסין הנפרש על פני טריטוריה אמיתית ופנטסטית, זרה אך אוניברסלית. ספר המביא אותנו לתהות על משמעותה של זהות בעולם התזזיתי שבו אנחנו חיים.

אנדרס נאומן – סופר, משורר ומתרגם – נולד בבואנוס איירס ב-1977 לזוג מוזיקאים: אם ממוצא איטלקי-ספרדי ואב יהודי-גרמני. בנעוריו היגרה משפחתו לגרנדה שבספרד, ושם הוא חי גם כיום.

הוא למד פילולוגיה ספרדית בגרנדה ולימד ספרות לטינו-אמריקנית. נאומן נחשב כיום לאחד הסופרים החשובים בדור הספרותי החדש וזכה בפרסים בינלאומיים. בין היתר קיבל את פרס אלפגוארה (2009) בזכות ספרו "נוסע המאה", רומן שזכה להצלחה רבה הן בספרדית והן בתרגומים השונים. כמו כן קיבל את פרס המבקרים (2010) ואת פרס היפריון לשירה (2002). כתב העת "גרנטה" בחר בו כאחד הסופרים הלטינו-אמריקאים הצעירים המצטיינים.

נאומן פרסם עד היום שבעה רומנים, תשעה ספרי שירה, חמישה קובצי סיפורים קצרים, ספר מסעות, ספר אפוריזמים, עשרות מאמרים לעיתונות, ובזמנו הפנוי הוא מחבר גם קומיקס. ספריו תורגמו עד כה ל-24 שפות.

זהו ספרו השני הרואה אור ב"תשע נשמות", לאחר "לדבר לעצמנו".

על המחבר ויצירתו:

"יכולת כתיבה היא תכונה שאנו מוצאים לעתים רחוקות מאוד. כשקוראים את הרומן היפהפה של נאומן, מבינים עד כמה גבוה הוצב הרף".
גרדיאן

"אנדרס נאומן התמקם בקטגוריה של 'משקל כבד' בזירת האגרוף של הספרות".
טיימס ליטררי ספלמנט

"סיפור פשוט, עמוק, חודר".
ניו יורק טיימס

"יצירה בעלת יופי אותנטי ואינטליגנציה מבריקה מאת סופר בעל כישרון כביר".
אינדיפנדנט

"נאומן זכה לתשבחות מצד בולניו, וקל להבין מדוע: הוא משלב אהבה ותככים עם מחויבות אינטלקטואלית רצינית".
פבלישרס ויקלי

"שיר הלל מרגש ומעודן, חד ראייה ומלא חיים, המכיל סנטימנטליות כמעט אכזרית".
לה מונד

"מסע חיפוש ספרותי העשוי ביד מומחה. הוא מציב את הסופר בראש הדור החדש של ארגנטינה".
לה פיגארו

"נאומן מגדיל מאוד את עושר השפה ומתקדם בבטחה על המסלול שיהפוך אותו לקלסיקון".
לה רפובליקה

"מופת עילאי של נרטיב השלוב בסבל של העולם ובחומרה האמנותית".
אל פאיס

"משעשע, אינטליגנטי, מהיר תנועה. פרוזה משובחת המשתלבת ברגישותו של כותב שיודע לטלטל את הוודאויות ולקרוא תיגר על התוויות הקבועות".
רוויסטה Ñ

"נאומן כתב כאן רומן משפחתי אנקדוטלי, יצירה רהוטה, אינטליגנטית, חיה ומלמדת, המשלבת אירועים פוליטיים בסיפורים אישיים, במסורת של "אמרות משפחה" של נטליה גינצבורג". (אריק גלסנר, 7 לילות)