"'שלום,' אמרה ברשמיות, בטון קפוא, והציגה את עצמה. זקופה, תמירה, עורה שזוף. המדים הירוקים ישבו עליה כאילו נתפרו למידותיה. שערה הכהה היה אסוף בקוקו מוקפד, כל שערה במקומה. היה לה חיוך מסויג אך שובה לב, מבט חודר, נוקב כזה שקשה להתעלם ממנו. כשמבטינו נפגשו – החסרתי פעימה. הרגשתי את ליבי פועם בחוזקה, כמעט כאילו מבקש לצאת ממקומו".
בין סערת רגשות מטלטלת של אהבה נכזבת וכואבת, לבין חוף המבטחים – הספר הזה הוא מסע אמיץ של ריפוי. זהו סיפור אינטימי על לב שנשבר לרסיסים ועל ההחלטה לאסוף את השברים ולמצוא נתיב חדש. בין הדפים נפרש סיפור חיים שמוכיח כי גם מתוך תהומות ניתן לצאת מחושך לאור.
הכותבת בחרה לפתוח צוהר לחייה, לנפשה. עורכת דין בהשכלתה, גמלאית של משטרת ישראל, בחרה במסלול הוראה בתיכון. היא מאמינה כי גם כשאין מזור לכל מכאוב, תמיד יש בידינו את הבחירה כיצד לפעול ולנהל את חיינו. את המשמעות והאושר המזוקק היא מוצאת בהשקעה בדור הצעיר, בעשייה ערכית ובידיעה שהשקעה באהובים עלינו היא העוגן לחיים מלאים.
טעימה מהספר:
היא כבשה את ליבי
אמצע שנות ה־80, במסגרת שירותי הצבאי, שימשתי כמדריכת כיתה (מד“כית) צוות 3, בקורס קצינות. בנות הסגל ובכלל זה אני, ישבנו לאורך שולחן עץ ארוך וקלטנו את הצוערות החדשות בקורס. בזו אחר זו נכנסו עוד ועוד חניכות, מחויכות, נרגשות, עונות לשאלות, מוסרות פרטים בקול רועד. בסיום כל מפגש הודיעה מפקדת הקורס לכל אחת בתורה באיזה צוות היא.
ואז — היא נכנסה.
“שלום,“ אמרה ברשמיות, בטון קפוא, והציגה את עצמה. זקופה, תמירה, עורה שזוף. המדים הירוקים ישבו עליה כאילו נתפרו למידותיה. שערה הכהה היה אסוף בקוקו מוקפד, כל שערה במקומה. היה לה חיוך מסויג אך שובה לב, מבט חודר, נוקב כזה שקשה להתעלם ממנו. כשמבטינו נפגשו — החסרתי פעימה. הרגשתי את ליבי פועם בחוזקה, כמעט כאילו מבקש לצאת ממקומו. הופתעתי מתגובתי. דבר כזה? מעולם לא קרה לי. לרגע חשבתי שאני חווה אירוע לבבי.
נשמתי עמוק ובעודי מנסה להתאושש, שמעתי את מפקדת הקורס אומרת לה: “ברוכה הבאה, את בצוות 3.“ נדמה היה לי שהצבע אוזל מפניי, גלי חום הציפו אותי. צפצוף צורם מילא את ראשי, מעין צליל מוכר שבשנים הבאות אזכור היטב: צליל המוניטור בבית החולים שבישר על פטירתה של אימי. איני זוכרת מי מהצוערות נכנסה אחריה, איך נראתה, מה אמרה, מה אמרו חברותיי לסגל בין לבין או לאיזה צוות שובצה כל צוערת. מאותו הרגע לא ראיתי ולא שמעתי דבר. הכול נמוג, והיא נותרה שם — בעיניי ובליבי. כל הקסם הזה באישה אחת? לא חשבת, אלוהה יקרה, לחלק קצת גם לאחרות? להשאיר פגם קטן? טיפה צלוליט? שן עקומה? אולי עין מימית אחת?
אבל לא. כליל השלמות.
טקס השיבוץ לצוותים הסתיים, אך עבורי, הכול רק התחיל.
הזמן חלף והגיע שלב השיחות האישיות. כשהגיע תורה לשיחה, ליבי הלם בעוצמה. ישבנו זו מול זו, מפקדת מול צוערת.
השיחה החלה כמו כל שיחה אחרת: פרטים אישיים יבשים, המסלול שבחרה, קצת משפחה, אם יש דברים שאני צריכה לדעת. אבל אז... משהו התרחש. לא רציתי לסיים את השיחה ונראה היה שכך גם היא הרגישה. המשכנו לשוחח עוד מספר דקות, כאילו אנחנו מכירות שנים, כאילו אנחנו משחזרות שיחה שנקטעה בעבר. היה שם חיבור שלא ידעתי להסביר, שאולי רמז לבאות. אך הייתי צריכה להמשיך. חיכו לי עוד חניכות.
היום הסתיים. עליתי על יצועי נרגשת אך בעיקר מהורהרת. אולי מוטרדת. משהו בי זז, משהו טלטל את חיי.
הקשר עם חניכות הקורס במהותו הוא קשר אינטנסיבי. הקורס כולו בנוי כך. זה מתחיל בהשכמה בשש בבוקר ונמשך לאורך כל שעות היום בין אם זה בשיעורים, במשימות, במטלות וכלה בשיחות אישיות. כל יום, לאורך כל היום.
אבל איתה זה כבר לא היה רק קשר של חניכה וחונכת. עם הזמן מצאנו דרכים להיפגש שוב ושוב לשיחות אין־סופיות, בלי שאף אחד ישים לב. או כך לפחות חשבנו. לימים, אחת החניכות מהצוות אמרה: “ראינו אתכן, ברור. ניסיתן להסתיר אבל זה היה שקוף.“
במפגש הרביעי או החמישי שלנו, בשעת לילה מאוחרת — משהו קרה. ישבנו על מדרגות צדדיות בכניסה לחדר האוכל של הבסיס, שוחחנו כמו תמיד, אם כי אני לא זוכרת כיום על מה, כשהיא אחזה בפניי בשתי ידיה ונישקה אותי על שפתיי.
אם במפגש ההיכרות הראשון ליבי “רק“ החסיר פעימה, הפעם בתוכי חשתי בערה, פיצוץ של כל מה שחשבתי שאני יודעת — על עצמי, על האהבה, על קשרים.
זה היה רגע של אמת, מפחידה ויפה בעת ובעונה אחת, ובבוקר שאחרי קמתי מרחפת אך גם מבועתת. עשרות שאלות רצו בראשי, חלקן הגיוניות וחלקן פחות. בראש ובראשונה חשבתי על עצמי, על מי אני אחרי אותה נשיקה, או נכון יותר מה אני. זו הייתה שאלה הנוגעת להתפכחות שלי מכל מה שהכרתי על עצמי עד כה, וכמובן הובילה לשאלות נוספות כמו האם זה משהו חולף? רומן אקראי בבסיס או משהו מהותי יותר? ובכלל, איך אני ממשיכה מכאן? הרגשתי שאיבדתי שליטה על המצב ופשוט זרמתי לתוכו או ליתר דיוק נסחפתי לתוכו בלי לראות חוף מבטחים באופק. אך על אף כל התהיות והחרדות והשאלות הקיומיות, מאותו הרגע, היא ואני היינו בלתי ניתנות להפרדה. וכאשר הקורס הסתיים — היא חזרה לשרת יומיות בבסיס ממנו יצאה לקורס קצינות, ואני המשכתי לשרת באותו בסיס — המשכנו להתראות כל כמה שיכולנו.
היא חלקה דירת שותפים בתל אביב אותה מימנה מעבודת מלצרות בלילות, בימי שישי, ואני עדיין גרתי בבית הוריי. את הפגישות שלנו קיימנו בדירתה, בין אפטר אחד למשנהו, או בערבים אחרים שיכולתי לצאת כדי לראותה, להרגיש אותה, להריח אותה, להיות איתה.
ליבי וריאותיי היו שבויים שלה מרצון. בכל בוקר, מייד לאחר הפרידה לעיסוקים שלנו, חשתי את כאב הגעגועים אליה, על אף שבילינו את כל הערב יחד, על אף שנפרדנו רק לפני רגעים מספר. האם זוהי האהבה עליה כותבים המשוררים? האם זהו הרגש שעליו שרים? הן למעט העובדה שהיא ממלאת את גופי, מציפה את נפשי, מעניקה לי אנרגיות שלא ידעתי על קיומן — היא כואבת. תהיתי האם הכאב מגיע מהפחד או שמא זה זמני? ואולי לא מדובר בחלום, אלא במציאות לא אמיתית שממנה אקיץ בעוד רגע ואגלה שהכול היה סתם? שזה ייגמר?
אלא שאז עוד לא ממש ידעתי כאב אמיתי מהו.
כעבור מחזור הדרכה נוסף, של שלושה חודשים בדיוק, סיימתי את שירות החובה שלי והתראיינתי לשירות בקבע. ראיתי את עצמי ממשיכה במסגרת הצבאית עוד שנים קדימה. שובצתי בתפקיד יומיות בקריה — תפקיד שהתאים לי להפליא באותה תקופה.
מאז כבר נהגנו להיפגש, היא ואני, מדי ערב בדירתה, ולמוחרת בבוקר להתפצל כל אחת לעיסוקיה. היינו מעשירות זו את עולמה של זו בטעמים מוזיקליים שונים, כאלה שגדלנו עליהם ונחשפנו אליהם במעגלי חיינו השונים. בעידן הקלטות היא השמיעה לי את מייג’ור טום של דיוויד בואי ואני הבאתי קלטות של כריס דה ברג. כך צמחנו יחד אל תוך הצלילים הנפלאים של שנות ה־80.
היינו משקיעות זו בזו במחוות קטנות, דברים שפגשנו או ראינו לאורך היום: מחזיק מפתחות, בובה קטנה, ממתק או חטיף. כאילו לא היה די בכך שנפגשנו מדי ערב אחרי הצבא, ושהיה לנו אחת את השנייה. היה בזה משהו מעבר — דחף לא מוסבר להראות, בדרכים הפשוטות האלה, שאני חושבת עליה. שאני אוהבת. הלכנו יחד לסרט “החברים של אלכס“, ואחר כך קניתי לה את הקלטת של פסקול הסרט. אהבנו להאזין לשיר הנושא, I Heard It Through the Grapevine ולשקוע יחד בצלילים ובמילים שהפכו לפסקול הקטן שלנו.
כל נים בגופי זעק את אהבתי וגעגועיי בכל שעה של היום. ניסיתי להסיח את הדעת בשגרת המשימות, ביוזמות חדשות, בשיחות עם חיילות, בשיחות טלפון איתה. היינו מדברות, ובו בזמן התגעגעתי אליה. כתבנו מכתבים זו לזו, כאילו היינו בקשר טרנס אטלנטי. את המכתבים החלפנו בינינו בערב, ברגע המפגש המיוחל. קראתי את שורותיה בשקיקה, כאילו אינה לידי. היא לידי ואני מתגעגעת. האם זה שפוי?
המכתבים שמורים אצלי עד היום. מעולם לא פתחתי אותם שוב.
משימת העל של אינדיבוק היא לאפשר לכמה שיותר סופרים וסופרות להפיץ לעולם את הסיפורים והמסרים שלהם, לתת לקוראים חופש בחירה והעשיר את כוח הקריאה בעולם שלהם. אנחנו אוהבים ספרים, סיפורים ולמידה, בדיוק כמוכם, אנו מאמינים שסיפורים מעצבים את מי שאנחנו כבני אדם ומילים יכולות להעצים ולשנות את העולם שסביבנו.קצת על ספרים אלקטרוניים / דיגיטלייםאינדיבוק היא חלק אינטגראלי מהמהפכה של ספרים אלקטרוניים בשפה עברית להורדה, מהפכה אשר פתחה את שוק הספרים בפני המון סופרים וסופרות חדשים ומוכשרים ובעיקר חשפה את הקוראים הישראלים לעוד מבחר עצום ומרתק של ספרים בשלל נושאים וז'אנרים.
ספר אלקטרוני או ספר דיגיטלי (שני שמות שונים לאותו המוצר...) הוא בפשטות ספר אשר במקום להדפיס אותו על נייר, לכרוך, לשלוח ללקוח אשר יקרא אותו באופן ידני, מופק כל כולו באופן דיגיטלי בקובץ ממוחשב שנקרא איפאב – סטנדרט עולמי לקריאה דיגיטלית. ספרים אלקטרוניים אינם מודפסים כלל אלא רק מוקלדים והתוצר הסופי הוא קובץ איפאב ממוחשב אשר נקרא במחשב, בסמארטפון ובמקרים רבים באמצעות מכשיר ייעודי לקריאת ספרים דיגיטליים שכאלו. הטקסטים בספר אלקטרוני זהים כמובן לאותו הספר בגרסה המודפסת והפיזית שלו, פשוט אין דפים מנייר והספר יכול כמובן להגיע אליכם מידית, בכמה הקלקות על העכבר דרך אתר חנות הספרים האלקטרוניים Indiebook. אתם כאמור יכולים ליהנות, להעשיר את עצמכם ולקרוא בספרים אלקטרוניים בעברית להורדה במכשירים מגוונים נוספים – במחשב אישי או נייד, בסמארטפון שלכם, בטאבלט או בקוראי ספרים דיגיטליים אחרים. למעשה, הורדת ספרים בשפה העברית מעולם לא הייתה נוחה, זמינה ונגישה כפי שהיא כיום, דרך הקטלוג העצום והמתעדכן של הורדת ספרים בעברית דרך אינדיבוק. נציין כי אם בעבר היו לעיתים בעיות מבחינת השפה העברית ספרים דיגיטליים – כי העברית נכתבת ונקראת "הפוך" מרוב השפות האחרות בעולם, בעיקר עברית ספרים דיגיטליים היא הפוכה בהשוואה לשפות הלטיניות – אבל כיום אין כלל בעיות טכניות כאלו. עברית ספרים דיגיטליים מוצגת היטב, מימין לשמאל וללא תקלות ויזואליות.חשיפה רחבה לסופרים חדשים ולז'אנרים שאתם באמת רוצים!העלייה בפופולאריות של ספרים אלקטרוניים בעברית להורדה יצרה הן גידול בקריאה בישראל אך היבט חשוב נוסף הוא שספרים דיגיטליים מאפשרים לכם כקוראים חשיפה רחבה וחופשית יותר לסופרים חדשים וכמו כן לז'אנרים ספרותיים שאתם באמת רוצים ורוצות לקרוא. לצד תמחור נגיש יותר מספר מודפס ויחד עם היתרון הסביבתי המובהק של ספרים דיגיטליים דרך אינדיבוק, הפורמט הדיגיטלי הביא לפריחה של סופרים וסופרות עצמאיים, לפריחה מרתקת ומבורכת בז'אנר ספרות המתח, הארוטיקה, שירה ושל סיפורים רבים מאוד שאחרת לא היו רואים אור.אינדיבוק מובילה את המהפכה של ספרים דיגיטליים בשפה העברית בישראל ומציעה פלטפורמה נוחה, נגישה, משתלמת ואיכותית הן לקוראים וקוראות המחפשים דרך מעולה לצריכת מגוון ספרים מרתקים והן ליוצרים ויוצרות המחפשים אפיק לפרסם לציבור את מרכולתם היצירתית ולקבל על כך תגמול הוגן ונאה.
