דוד שחר (1926–1997), איש ירושלים, הוא מגדולי הספרות העברית. שחר זכה בפרס עגנון (1973), פרס ביאליק (1984), פרס ניומן (1986/87), פרס ראש הממשלה (1969, 1978, 1991). ספריו תורגמו לשפות רבות. בצרפת זכה שחר בפרס מדיסיס לסופר זר (1981), עיטור המפקד של מסדר האמנויות והספרות מטעם נשיא צרפת (1985), עיטור מפקד אות האקדמיה הצרפתית (1989) ועיטור העיר מונפלייה. תהילתו של שחר מקורה בעיקר מסדרה של שמונה רומנים, הנושאת את השם הקיבוצי "היכל הכלים השבורים". למרות הישגיו ותהילתו, בישראל דוד שחר הוא סופר לא מוכר. הסיבה העיקרית לכך היא ששחר היה מבקר חריף של המחשבה הסוציאליסטית, ועמדותיו בנושא הסכסוך הישראלי־פלסטיני נטו לימין המפה הפוליטית. יש לקוות כי השינויים החלים בימים אלה בעולם התרבות הישראלית, לעבר פתיחות גוברת לקולות מגוונים, יביאו את יצירתו של שחר למקומה הראוי לה – בכותל המזרח של ספרותנו. בספר זה מקובצים סיפוריו הקצרים של דוד שחר, אשר ברובם נכתבו קודם להופעת ספרי ה"היכל". הסיפורים נדפסו לאחרונה בשנת 1982 (עם עובד), בשני כרכים ששמם: "מותו של האלוהים הקטן" ו"שפמו של האפיפיור". כרכים אלה אזלו מזמן מן השוק ומהדורה חדשה זו באה למלא את החסר. לצד סיפוריו של שחר כולל הספר גם מסה הקרויה "ממאה שערים לדרך הנביאים: התפתחות הפרוזה של דוד שחר בסיפוריו הקצרים – משמעויות ואמצעים ספרותיים". במסה נחשפים הצביון המיתי, לרבות המימד הרליגיוזי, שבסיפוריו של שחר, לצד קווי המיתאר להתפתחות סגנון הפרוזה שלו. אריה חינקיס, מחבר המסה והמביא לבית הדפוס של המהדורה הנוכחית, הוא משורר, היסטוריון של המתמטיקה, ועוסק מזה עשרות שנים ביצירתו של דוד שחר.