ספר זה של ההיסטוריון והתאורטיקן יגאל עילם, שמאחוריו 60 שנה של הגות ומחקר, הוא יצירה עיונית מקורית הפורשת מכלול של דעות ותובנות, שהכותב גיבש סביב כמה עשרות מושגים מוכרים ושגורים בשיח הישראלי והכללי.
המכנה המשותף לרשימת המושגים המופיעים כאן הוא אי־הנחת של הכותב מן האופן שבו נהוג לתפוס או להגדיר אותם. לדבריו, מה שמאפיין את גישתו אל המושגים היא "תפיסת השכל הישר". הספר מציע בירור מחדש, במעין מסות פרשניות קצרות, של מושגים כמו "אהבה", "מין", "אמת ושקר", "משמעות", "דמוקרטיה", "פשיזם", "ציונות" "פוליטיקה", "טכנולוגיה", "בינה מלאכותית" ועוד - אשר מעוגנות בעולם הידע הרחב של הכותב.
הספר מיועד לקהל הרחב ולכל מי שמחפש להבין לעומק משמעותם של מושגי מפתח בשיח התרבותי של זמננו, ולאתגר את החשיבה בנוגע להם.
טעימה מהספר:
הקדמה
אין זה שכיח שבת כותבת הקדמה לספרו של אביה, אבל במקרה הנוכחי אין זה מן הנמנע. חלקתי עם אבי, יגאל עילם, שותפות־רוח מאז שעמדתי על דעתי, אי שם בראשית שנות העשרים שלי. ניהלנו שיחות אין ספור בהן גילינו שאנו חולקים קו מחשבה דומה. יגאל הֶאֱציל עליי תובנות רבות במהלך חיי, והחשובה שבהן הייתה חדות מושגית. עמימות מחשבתית ולשונית הייתה, מבחינתו, אם כל חטאת בבואנו לבאר משמעויות. תכופות היה אומר שהאמירה "זה מורכב" אינה אלא התחמקות מן המאמץ לפשט ולזקק את הדברים עד לרמה הבסיסית שמתיישבת עם השכל הישר. הקושי האמיתי נעוץ דווקא במלאכת הפישוט; פירוטכניקה לשונית היא תכופות רק מסווה להיעדר תוכן של ממש.
על אף שסומן במהלך לימודיו באוניברסיטה העברית כהבטחה גדולה, יגאל יצא מן האקדמיה ופעל כל חייו מחוצה לה. לדבריו, הבחירה לחקור ולכתוב מחוץ לכותלי הממסד "קנתה" לו את חירותו האינטלקטואלית. למן ספרו הראשון "מבוא להיסטוריה ציונית אחרת" ועד לספר הנוכחי (הארבעה־עשר), לצד מאות מאמרי הגות ודעה שפרסם במשך כ־60 שנה ואלפי הרצאות שנשא ברחבי הארץ לקהלים שונים ומגוונים - יגאל ניתץ מיתוסים וקיבעונות רעיוניים, הגדיר מחדש מושגים שגורים וניסח תזות מקוריות וביקורתיות שחרגו מתחום ההיסטוריה אל עבר תחומה של הפילוסופיה והתאוריה של התרבות. תרמה לכך התעקשותו לגשת תמיד למקורות ראשוניים, לפרוטוקולים, למכתבים ולכתבים המקוריים עצמם של נושאי המחקר שלו, ולא להסתמך על ספרות מחקר משנית או להתחשב בדעה המקובלת של חוקרים אחרים בתחומו. הוא מעולם לא נרתע מלומר בדיוק את מה שחשב, ותמיד היה מצויד באסמכתאות ישירות מן המקורות. פעילותו הציבורית הענפה בשדה הפוליטי, כתיבתו הפובליציסטית לקהל הרחב ומעורבותו המתמשכת בענייני השעה עשו אותו להפך המוחלט של "אינטלקטואל של כורסה".
במפגש פרידה מאבי, שהתקיים לפני שנים רבות לרגל פרישתו ממכללת ספיר, בה לימדנו שנינו במקביל תקופה מסוימת, אמרתי עליו את הדברים הבאים: "האינטלקטואל הוא במובנים רבים פרש בודד: לבדו בדהרה, לבדו במצוד אחר הארה רעיונית, לבדו בתחושת התגלית. יגאל היה פרש בודד, אך מעולם לא חש מבודד מהעולם. תמיד שב אל המחנה עם רדת ליל וקם השכם כל בוקר מחדש אל עניין נוסף שדורש ביאור ופענוח." על הערך "אינטלקטואל" המופיע בספר זה, כתב יגאל, לא במפתיע, ש"הוא משכיל אקטיביסטי, דעתן, יש לו מה להגיד בענייני הציבור, והוא אינו חושש להביע את דעתו גם אם היא מנוגדת לדעת הקהל או לדעת הסובבים אותו. האינטלקטואל הוא יחיד עצמאי ברוחו, וצפוי לבידוד... לאינטלקטואל אין כרטיס חבר בשום מפלגה ובשום כת, אפילו לא באיזו חבורה של אינטלקטואלים. האינטלקטואל הוא אינדיבידואליסט... עולמו של האינטלקטואל הוא עולם המושגים, שבתוכו ובאמצעותו הוא פועל כ'שומר סף'."
רשימת המושגים או הערכים בספר - שבעים ואחד במספר לפי סדר אָלֶף־בֵּיתִי - חובקת את רוב תחומי הדעת: פילוסופיה, מדע, אומנות, היסטוריה, כלכלה, חברה ופוליטיקה. בחירת תכניה מייצגת את אי־הנחת של הכותב מן הדרך השגורה שבה הם מוגדרים או נתפסים בספרות עיון או בדעת הקהל. בדומה למילון הפילוסופי שחיבר וולטר במאה ה־18, ספר זה אף הוא מכיל רשימות הגותיות וביקורתיות על מושגים המשמשים את רובנו.
את ספרו "ממלאי הפקודות" הקדיש לי במילים: לנועה, צידה לדרך. את הספר הזה בחר להקדיש לנכדתו היחידה טליה. זו הצידה לדרך שלה. אני מאמינה שקוראיו ימצאו שהוא ישרת גם אותם.