אלי ירון נולד בירושלים בשנת 1950 נשוי ואב לשלושה ילדים.
לאחר שני ספרי שירים ("שבילי חיי" "רגעים קצרים") זהו לו ספרו השלישי ובו מקבץ סיפורים ושירים המזמינים את הקורא לחצר ילדותו.
עברו הרבה שנים, אלי, ועדיין אני שומע בקולך ערגה. גדלנו באותה שכונה בלב העיר. קראנו לה שכונת בֶּנִין. משם אתה שואב ואולי נשאב אל סיפוריך, סיפורי ילדותנו. מי זוכר את העובדות לאשורן? מיטב השיר כזבו?
אני שומע איך אתה מעלה תמונות של פעם בדרך הישירה שלך. מנסה לקומם חוויה של ילד שעדיין מפעמת בך, מספר באהבה על בית גידולך. ואני השכן בבית ממול מקשיב: אלי ירון שר את הקולות והמראות, שמחברים אותו אל בית אבא רחמים ואימא יפה.
"מילים" שלא רק "מנסות לגעת" כשמה של תוכנית רדיו ידועה, אלא גם מנסות להחיות חוויה שלא תחזור.
אדם בדרכו רוצה לשיר את שיר ילדותו, לחבק זיכרונות לפני שיאבדו בזמן, כדי שהעולם כולו ידע כמה טוב היה לו כאן.
בידידות,
מוטי ברכאן