שנים ושלושה חודשים שירת דני חלוץ בצה"ל, מתוכן ארבע שנים כמפקד ה-14 של חיל האוויר, ושנה וחצי כרמטכ"ל ה-18. הוא פרש מתפקידו לאחר מלחמת לבנון השנייה, בעיצומו של ויכוח ציבורי על תוצאות המלחמה. עתה, בפעם הראשונה, פורס חלוץ לעיני הקורא הישראלי את סיפור חייו המרתק, מילדותו הצנועה במושב חגור, עד לפסגת הפיקוד של צה"ל, כשהוא עושה חשבון נפש יסודי ועמוק, בראש ובראשונה עם עצמו, אך גם עם קצינים בכירים ועם אישים פוליטיים. חלוץ נמנה עם הקבוצה הנבחרת של טייסי הקרב, החייבים להתמודד עם טייסי האויב ומערכות הנ"מ. במלחמת ההתשה היה טייס "פנטום" צעיר, שראה מול עיניו את מפקדו הנערץ, שמואל חץ ז"ל, נפגע מטיל מצרי. במלחמת יום הכיפורים שירת בטייסת ''האחת", שספגה יותר פגיעות מכל טייסת אחרת בחיל האוויר, ועבר איתה את כל הדרך, מהלם ההפתעה ועד לניצחון שהושג במחיר כה כבד. בשנים הבאות טיפס חלוץ במדרגות הפיקוד של חיל האוויר – מפקד טייסת, מפקד כנף, ראש להק אוויר – עד שהגיע לפיקוד על החיל. בזכות יכולותיו הפיקודיות והארגוניות מונה ביוני 2005 לרמטכ"ל, "ה"כחול" הראשון בתולדות צה"ל. כרמטכ"ל ניצח חלוץ על מבצע ההתנתקות מעזה, המתואר בהרחבה בספר. "ליבי כאב על המפונים, אך היה זה מבחן שמדינה דמוקרטית חייבת לעבור," כותב האיש שבעבר היה מחסידי ארץ ישראל השלמה, אך מיתן את השקפותיו במרוצת השנים. בגובה העיניים הוא ספרו של לוחם, מפקד ואזרח אמיץ, שיש בו ביקורת נוקבת על תחלואי צה"ל והחברה הישראלית כולה, אך גם אמונה איתנה ביכולתה של ישראל לעמוד באתגרי העתיד. זהו ספר מרגש, שהכֵּנוּת מבצבצת בו מכל שורה, ספר חובה לכל מי שביטחונה הצבאי וחוסנה הלאומי של ישראל יקרים לו. דני חלוץ נולד ב-1948 לאב יוצא איראן ואם יוצאת עיראק, גדל במושב חגור ובחולון, והתגייס לצה"ל ב-1966. חלוץ שירת כטייס-קרב במלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה, מילא תפקיד בכיר בפרויקט ה"לביא", ופיקד על בסיס חצור. הוא בוגר לימודי כלכלה באוניברסיטת ת"א וקורס למנהלים בכירים באוניברסיטת הרווארד. נשוי לעירית ואב לטל, רן ויעל.