בבוא יומי
אעמוד כדחליל
והעורבים עטים עליי
לקרוע מעליי את בגדיו הישנים של האיכר,
למרוט ממני חתיכות של קש.
השדה הזה,
שלי או לא שלי,
מעולם לא הניב פירות.
אשת קש פורש בפנינו מסע של התבגרות דרך יחסים בין אישיים, סמים ומפגש בין ציפיות למציאות. בסגנון חד, כואב ומפוכח, הכותבת פוגשת פנים אל פנים בטראומה, בכאב ובהחלמה.
איוקי איתן בת עשרים ושמונה ועוד לא מפוכחת. היא מתמודדת עם דיכאון ופוסט טראומה ועובדת בתחום החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי.
זהו ספרה הראשון.
טעימה מהספר:
שלושה שבועות
עמוק מבין הסדינים
אני עוצמת עיניים
ושומעת צלילים:
אתה שוכב בשקט
והלב שלך פועם
וחום הדם
והאוויר שאתה נושם.
אני פוקחת עיניים
ונצמדת וקרובה,
לא מעיזה לחשוב
אהבה,
לוחשת כמה יפה לך
להיות כל כך רגוע
ומקדים את זמנו
געגוע.
עמוק מבין הסדינים
אתה פוקח עיניים.