כל הסיפורים שלפנינו עוסקים בצורה זו או אחרת בזיקה שבין זמן ומקום. לכאורה מדובר על שני ניגודים שהרי הזמן הוא תנועה ואילו המקום הוא דומם. אולם למעשה, אם חושבים על כך לעומק, הרי שמדובר בשני אלמנטים הכרוכים זה בזה בקשר בל יינתק. אותות הזמן לא פוסחים על המקום. המקום הוא מצבה לזמן. האחד מעיד על השני.
המקום בסיפורי האסופה יכול להיות כל מקום: חדר, משרד, רחוב, כיסא בתוך מטוס נוסעים. אין זה משנה, מה שקורה במקום, כלומר סך הפעולות הפיזיות והנפשיות של הדמויות הן, הן, מה שהופך את המקום לסיפור, כלומר לזמן. כמובן שבתום הסיפור, המקום מנושל מתפקידו והופך להיות משהו אחר, אולי סיפור אחר. גם הזמן, הזמן הסיפורי או אפילו זמן הקריאה מסתיים. בריאת המקום והזמן מתרחשת במוחם של המחברים, הספרות נותנת להם קיום ומשמעות.
אנו מאחלים לכם קריאה משמעותית ומהנה.
רון דהן ונועה לקס (עורכי האסופה)
הסופרים משתתפים: רונית ידעיה, דורון שנער, חיה משב, אלון אשתר, ערן שגיא, שרית שמיר, אפרת ישראלי, יואב בן-ארי, שני פוקר, אסף רפאלי, מעין רוגל, שרון גרינברג ליאור, אילנה וייזר-סנש, רעואל שועלי, נועה לקס