בדרך רק מי שהכיר את תרדמת האבן של החורף, את העונה המתה, בה שום עץ לא מדבר אלינו, שום יונה על החוף, שום איש עם כובע מצחיק ומעיל חום ברמזור, יֵדע להוקיר את קצהּ; הרגע בו הקליפה מתבקעת ונגלה העורק החי. וריד פועם ברקת העולם, שרירי הפה לפתע יכולים לנוע — אך מה קשה הוא השבר. שנים רבות הייתי בהקפאה. מאובנת מתחת לקליפת המדים הבהירים שלי: מכנסי קורדרוי־בז' וסריג לבן; מחכה להפשרת השלגים.