עמנואל אמזלג הוא גבר שכמוהו לא פגשנו בספרות העברית. אינטלקטואל מזרחי תל־אביבי השקוע עד צוואר בתרבות המערבית, פציפיסט וגנדרן. לאחר התפרקות נישואיו, בהיותו כבן 50, השבר מחולל בחייו מהפכה ומוביל אותו להתחקות אחר שורשיו.
במסע אל תוך השושלת המשפחתית מתעוררות בו תהיות מטא־פיזיות, מוסריות וחברתיות. לאורך המסע אמזלג נקלע לסבך של זיקות אישיות: יחסו אל הוריו שמהם התרחק תרבותית, הקשר עם רעייתו לשעבר, עם ילדיו המתבגרים אל מציאות מורכבת, עם נשים מרשימות, יחסיו עם האליטה האקדמאית, ובנוגע למדינה שנעשית זרה – כל אלה עומדים למבחן. מתוך הזיקות הללו עולה דמותו של אדם מורכב שחי בין העולמות וממוקם בעמדת התבוננות קיומית.
אמזלג הוא גם ספר על מצבו של האדם המשכיל בישראל ואוניברסלי מאין כמוהו.
יוסי סוכרי זכה בפרס ברנר לספרות עברית, בפרס ראש הממשלה ובפרס המכון הישראלי בוושינגטון. ספריו תורגמו לשפות זרות וזכו לשבחי הביקורת. ספרו "בנגזי ברגן בלזן" הומחז והיה להצגה בניו יורק בתאטרון La mama.
"אמזלג" של יוסי סוכרי נהניתי מהקריאה. יש משהו עדין בגיבור של סוכרי, בגרסה שלו למאיר של "סוף דבר" ולמולכו מהרומן הנושא את שמו. בעיקר ניכרת האלגנטיות העדינה בתיאורי המין. אני חושב שזה הספר הכי טוב של סוכרי, לפחות זה שהכי נהניתי ממנו. והוא גם, בסופו של דבר, אנטי זהותני. הזהות היא חלק מהמסע והחיפוש העצמי של הגיבור, אבל לא תמצית הפיתרון. (אריק גלסנר, מבקר חופשי).