שגיא אלנקוה

שגיא אלנקוה

סופר/ת

אפור נוצץ אפור נוצץ שגיא אלנקוה

שגיא אלנקוה כותב שירה של פליאה כאובה ומרוסנת, שאין דומה לה בשירה העברית בימינו. הספר הוא התָּזה של נוזל מגבים כחול על שמשת המכונית שבה אנו נוסעים בעולם. מבט שמנקה את המבט. “הַיּוֹם מַחְבִּיא הֵיטֵב / מְאֹד / אֶת אוֹצְרוֹתָיו”: ברגעי הגילוי של האוצרות האלו אין צהלה. שום זרקור אינו נדלק כשהעין נפקחת אל ההבנה “כְּשֶׁאֶהְיֶה / אֶהְיֶה / נִיד עַפְעַף”. עין פקוחה רואה ניד עפעף: זה הכל. הקורא מעפעֵף בעינו־שלו פעם אחת, ומכיל, באישונו, את השיר ואת עתידו של המשורר. על אוצרות היום החבויים מדוּוח ביובש ענייני. כוס, בית, ציפור, דפדפן – הספר הוא אוסף של דברים פשוטים שרוצים רק שיִראו אותם, שישמעו את בשׂורתם, את קינתם. וגם המשורר עצמו הוא אוצר־יום כזה. כך הוא מתגלה לעצמו: “כְּשֶׁאֶגְמֹר אֶהְיֶה / מוּטָל / כְּמוֹ אֶבֶן. / אֶהְיֶה מַר אֵלְנְקַוֶּה / הָאֶבֶן”. זהו שיר מוות. אבל התיאור הענייני מבקש למחות את הדמעות המטשטשות. בסוף הספר, כמו ספח לדפים, מצורף “נְיַר טִישׁוּ עִם / פְּרָחִים”. לא פרח רומנטי מיתמר, ובכל זאת, פריחה. המשורר מציע את עצמו לנו, המקוננים, הן כמטפחת נייר למחיית הדמעות והן כפרחים לשׂים על שרידי “מַר אֵלְנְקַוֶּה / הָאֶבֶן”. וגם הספר הוא נייר כזה, ואפשר להשתמש בו כמטפחת, וגם כפרח אפור נוצץ של מילים פשוטות, יקרות.

הוספה לסל! קנייה מהירה
חפץ חפץ שגיא אלנקוה

ברגישות הייחודית לו, בקולו החד-פעמי, מוציא לאור שגיא אלנקוה ספר שירה שלישי ונהדר, "חפץ". חבר השופטים לפרס שרת התרבות לספרי ביכורים לשנת 2010, פרס בו זכה אלנקוה על ספרו הראשון "קונכייה", מתאר את שירתו כך:"קולו של אלנקוה מנסח ניב פרטי, לקוני, כמעט חסר תקדים בשירה הישראלית. רוחה של שירה זו, כפי שציינו כמה מבקרים, קרובה לרוח ההייקו מבחינת התמציתיות והזיק המיוחד שהיא מזהה בעולם ומייצרת בשיר".

הוספה לסל! קנייה מהירה
קונכייה קונכייה שגיא אלנקוה

ספר השירה של שגיא אלנקווה, קונכייה, זכה בפרס שרת התרבות לספרי ביכורים תשע"א מנימוקי השופטים: " ספר השירה הראשון של שגיא אלנקוה הוא בלי ספק אחת התגליות של השנים האחרונות בשירה המקומית. קולו של אלנקווה מנסח ניב פרטי, לקוני, כמעט חסר תקדים בשירה הישראלית. רוחה של שירה זו, כפי שציינו כמה מבקרים, קרובה לרוח ההייקו מבחינת התמציתיות וה"זיק" המיוחד שהיא מזהה בעולם ומייצרת בשיר. כך, כל שיר הוא "קונכייה" שמייצרת הדהוד רב במעט אמצעים פואטים. אולם אין אלו שירים של תמונות אובייקטיביות , מפני שיש בהם רמיזות לנוכחות אנושית כאובה "ברקע". השיר הקצר שלשונו "דרדרי דם צומחים בגרונה/הצהוב של השמש " אינו רק פנטזיה מרהיבה על ליבת השמש , אלא תיאור של דימום , של גרון – של צרידות מדממת , כלומר של מעשה השירה עצמו ."

הוספה לסל! קנייה מהירה
פינה פינה שגיא אלנקוה

פרופסור אורציון ברתנא: שיריו של שגיא אלנקוה (1977) הם חיבור של ניגודים. לשונית ומבנית, הם מבוססים על משפטים שיריים קצרים, על אוקסימורון, שהוא חיבור מטאפורי בין שני ניגודים.אפשר לומר כי הם אוקסימורון אחד גדול. הם ממש שרֵפה קרה. כל זה בהיותם כתובים על קו התפר שבין רומנטיקה לבין פוסט-מודרניזם. לכן, למרות שלפעמים הם נראים כמשחק, ואולי גם שגיא חושב לעתים כי הוא משחק קצת, אין זה כך. שגיא כותב בדם. השירים הם ממש לא משחק, אלא גבולות היכולת שלו להתקיים.

הוספה לסל! קנייה מהירה
מחלת-ים של להיות עצמי מחלת-ים של להיות עצמי שגיא אלנקוה

ספרו החדש, המרגש והמדויק של שגיא אלנקוה, הצלול מכל צוללן, הוא בבחינת נס לשירה העברית החדשה. אלנקוה הוא משורר הבדידות המזהרת. שעה שהפרקטיקה הספרותית, בישראל ובכלל, היא לשבת ולחטט בפופיק, בפופיק הפסיכולוגי, ולאחרונה, יותר ויותר, בפופיק הסוציולוגי, לחפור משמעות מתוך המוך הנצבר, אלנקוה יושב ומחטט בפופיק העולם. הוא מחפש משמעות בכיסא, משמעות בשולחן. הוא לא שואל מה צודק או מה מוסרי, הוא שואל מה קיים – ולמה משהו קיים בכלל, למה יש כיסא, למה יש אלנקוה? זוהי שירה אוניברסלית גדולה, שירת אמת נצחית, שתהיה אקטואלית כל עוד יהיה משהו ביקום הזה.

הוספה לסל! קנייה מהירה
שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה