ציפי שחרור

ציפי שחרור

קליפסו רמלה קליפסו רמלה ציפי שחרור

"פסקול זה המוסיקה שמלווה סרטים, אבל את החיים לא מלוות מנגינות ובגלל זה החיים בכלל לא כמו סרט..." הסביר עמוס לאחותו שלומית. אך איזה פסקול היה מלווה את חייה של שלומית לו היו סרט? את חייה של שלומית, שגדלה והתבגרה בעיר רמלה של שנות השישים, ליוו קולותיהם השרוטים של הביטלס שבקעו מההטרנזיסטור הישן במטבח של דירת השיכון הקטנה, צעקות מריבותיהם של השכנים שחדרו בנקל דרך הקירות הדקים, צלילי הדיסקו שנשאה הרוח דרך שדות הסביונים מדיסקוטק "קליפסו" האגדי, ומנטרות המאמינים בהודו, אליה נסעה למצוא תרופה לסיוטי טראומת ילדות שנשאה בתחתית בטנה.  

הוספה לסל! קנייה מהירה
לאונרד כהן שר לה לאונרד כהן שר לה ציפי שחרור

"אֲנִי כְּבָר לֹא אָצוּד אֲרָיוֹת / וְלֹא אֶרְכַּב עַל נָמֵר", כתבה פעם ציפי שחרור, ומחקה לרגע את המילה "ג'ונגל" ממגרש השירים שלה. היא העדיפה אז לרהט את השורות בקירות הבית. אבל למזלנו משוררים לא תמיד מקיימים הבטחות, והספר החדש מלטף את פרוות האריות ומחזיר את חברבורות הנמר לקטלוג הצבעים המרהיב שלה. מדובר בספר מסעות. גם גלפגוס המדומה לממתק טרופי, גם מדבר סהרה, וגם יוון ואפילו בית הקברות ברמלה בו קבור אביה. מרגש במיוחד הוא המסע בביוגרפיה של האם המתה. "הַיָּדַיִם שֶׁל אִמִּי בּוֹעֲרוֹת", היא כותבת באחד השירים ומלבה את הבעֵרה בלהבה אינטימית של נר זיכרון. המסעות מתחילים בצעד פיזי וממשיכים בצעד שבו אפשר לשמוע לפעמים אפילו קריאת עורב. "יַלְדָּה רוֹשֶׁמֶת רוּחַ", היא אומרת בשיר הפותח. הרוח היא הבת דודה של הסערה. הסערה היא הפסקול של רבים משירי הספר הזה, וציפי שחרור רוכבת עליה כאילו היתה נמר. ג'ונגלים, כבר אמרנו, הם מגרש הבית שלה. רוני סומק

הוספה לסל! קנייה מהירה
שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה