ערן שגיא

ערן שגיא

(היילי) (היילי) ערן שגיא

"כאן כתוב שקוראים לך דניאלה היילי אמיתי? היילי? מה זה ההיילי הזה? שם שהכנת לרגע שתכבשי את העולם, את הוליווד?" "היילי הוא שביט שעובר במסלול כדור הארץ אחת לשבעים וחמש שנה בערך. ובלילה שנולדתי בו, תשעה בפברואר, אלף תשע מאות שמונים ושש, כל מי שהביט אל הרקיע היה יכול לראות אותו. רק להרים את העיניים ולהסתכל..."   הוריה של דניאלה חשבו שהשם שהעניקו לה יהפוך אותה למין כוכב שביט נדיר כזה. ואכן, אם תקלידו את שמה בגוגל, תעלו 27 אלף תוצאות חיפוש. היא שחקנית יפה ונחשקת. היא חיה בתל אביב. היא טסה לטוקיו כדי לשחק בסרט. היא עוצרת בפריז כדי לחפש את הבלוגרית שכמו מדברת מגרונה.   אולי היא מבקשת קשר. אולי היא מבקשת להבין את חייה. אולי היא מבקשת להבין מה פירוש הדבר, להיות כוכב שביט. הרי  "כל מה שהיא יכולה לחשוב עליו כשהיא מעלה לפניה את השם היילי, הוא שבפעם הבאה שבה יחלוף במסלול כדור הארץ, באלפיים שישים ואחת, ההורים שלה כבר לא יהיו פה. וגם היא, גם היא תהיה כבר אחרי הכל. ההישגים שלה כבר יהיו מאחוריה, וכך גם האהבות והתשוקות, וכל השיאים, והיופי."   ביד בטוחה ובלשון חדה ופיוטית, ערן שגיא מלווה את היילי במסע של חיפוש עצמי, של עונג וכאב, של חושניות ושל קהות רגשית, של היקסמות מזוהר ושל פקפוק בו. קולו הוא קול חשוב של מתבונן חומל בתרבות ההולכת ומתכסה באשליה ומחפשת לעצמה מזור.     "(היילי)" הוא הרומן השלישי של ערן שגיא, אחרי "זה קורה מהר" (2011, כנרת זמורה ביתן) ו"אקלים" (2014, כנרת זמורה ביתן).   בספר משולבים קטעי בלוג מאת תהל פרוש.    

הוספה לסל! קנייה מהירה
זה קורה מהר זה קורה מהר ערן שגיא

"ידו של גיא מלטפת את ירכה של אלי. יש עוד משהו שהסם הזה עושה, קולו נהיה רך, שקט. הוא סם מחרמן מאוד. אלי מביטה לרגע באלון ושוב בגיא. את מרגישה? היא מהנהנת. אלון רואה אותה בולעת רוק. דממה, והנשימות שלה נהיות מובחנות מאוד, גיא מביט בה, רציני. תגידו, הוא מלטף עכשיו את כתפה, מסתכל על אלון, באמת אף פעם לא עשיתם את זה, לא נגעתם אחד בשני, ידו יורדת אל גבה. אלון מעורפל, לא, הוא נד בראשו, אבל כמעט, הוא לא מוסיף."   זה קורה מהר הוא רומן עשיר ומדויק על אלון השמיניסט ועל אלי היפה והפרועה, חברת הילדות שלו. במבט ראשון דומה שאלי ואלון זורמים באפיק הנעורים המקומי: בגרויות ומין וסיגריות וג´וינטים ושאלות על אהבה ולבטים של לפני צבא. מבט שני מגלה שהזרם שוטף מהר מדי וחלק מדי וכי המתבגרים התוססים האלה גדלים באקלים מדוכא ואדיש. לכל אחד מהם רק הורה אחד, עצוב ועמום, המורים שלהם אטומים או מבולבלים מאוד, ובוואקום שבתוכו אלון ואלי מתנהלים, קשה להבחין בין אינטימיות לכאב, בין פנטזיה לחלום בלהות.

הוספה לסל! קנייה מהירה
שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה