יפה וגנר

יפה וגנר

דמעות בגודל החידקל דמעות בגודל החידקל יפה וגנר

אחרי ספרה הקודם והמוערך "ריח של כחול כביסה ושום", מוציאה יפה וגנר קובץ נוסף מסיפוריה הקצרים: “דמעות בגודל החידקל" בו נחשפים לצד סיפור אישי מרגש של ילדה, עולה חדשה ברמת גן של שנות ה-50, גם הפולקלור של העולים החדשים, הגזענות, הקשיים הכלכליים, מוות במשפחה, בירוקרטיה, וראשית התהוות "כור ההיתוך" הישראלי. ליפה וגנר, כיום תושבת ירושלים, אמנית, סופרת, משוררת, בעלת גלריה ואשת הייטק לשעבר, יש במה להתגאות. למרות שהמורה בבית הספר אמר שהיא תהיה "מוכרת גרעינים ובוטנים" וגירש אותה משיעורי האנגלית, למרות עוני, הזנחה, הדרה, אלימות וגזענות היא הצליחה להגיע למה שהגיעה, בזכות ולא בחסד. הספר החדש שלה "דמעות בגודל החידקל" מכיל 14 סיפורים קצרים ומפיח חיים ברמת גן של שנות החמישים, על שלל דמויותיה הצבעוניות והייחודיות: האיש הספק משוגע ספק צדיק, האשכנזי שלא יכול ללכת אבל ברור שצריך לסחוב אותו לבית הכנסת אפילו שהוא אשכנזי, הדודה העיראקית העשירה מלונדון עם האישיות המסנוורת שכל משפט שלה יכול להיכנס לספר ציטוטים של דברי חכמה, האם החזקה וההוללת שמנחילה את מורשתה לבתה, האב שנולדו לו חמש בנות והוא מרגיש הרחק בעורף האויב ועוד. אך העיקר בסיפורים אינו הציור המדויק ורב המימדי של הדמויות, אלא מערכות היחסים המורכבות ביניהן והמפגש בין עולמות הנבדלים זה מזה אך נאלצים להיפגש: הילדה הנכה היושבת בכתה ליד "מלך הכיתה" הכריזמטי, בנות המשפחה שמשמרות עבור אב מסורתי סגנון חיים של פעם, תוך הסתרת העובדה שהבת הולכת לבית הספר, הבת שרוצה להתגרש מבעלה הבוגדני אל מול אמה שלא מכירה כלל במושג הגירושין, האחות שיודעת יותר טוב מכולם לאיזו בת זוג אחיה זקוק, מול גיסתה התמימה והשונה. לפיכך, התחושה המלווה את הקוראים במהלך הקריאה איננה היזכרות סנטימנטלית בעולם שכבר עבר, אלא מציאות רבת סתירות ומורכבת הרלוונטית גם לימינו.  

הוספה לסל! קנייה מהירה
שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה