מבחר כותבים

סיפורי מסע וחופשות באוסף סיפורים קצרים

אסופת סיפורים קצרים

העידן הפוסט־אנושי: בין פנטזיה לחיי נצח לבהלה קיומית   מרשתות מחשב אינטליגנטיות ועד לזומבים חסרי מוח, מגלמים בשר ודם ועד לתבונה מלאכותית, מפחד מוות ועד חיי נצח: גבולותיו של העולם הפוסט־אנושי הולכים ומתרחבים כל העת, משתרעים הרחק מעבר לערבות הקרח בהן נדדה המפלצת של פרנקנשטיין, אל עמק המוזרות ומעבר לו. אף שהמונח "פוסט־אנושי" חדר למחזור הדם של השיח התרבותי והאקדמי בשנים האחרונות, הניסיון לעמוד על מקורו, משמעותו והשפעותיו מניב תוצאות מרתקות. לרעיון הפוסט־אנושיות יש היסטוריה ארוכה ועתיד מורכב, הרבה מעבר לשילוב של אדם־מכונה או להפיכת בני האדם לגיבורי־על. לא ניתן להגדיר את האדם הפוסט־אנושי רק במונחי העל־אדם נוסח ניטשה, והאדם הפוסט־אנושי הוא לא רק תוצאה של התפתחות טכנולוגית; האדם הפוסט־אנושי הוא אנחנו. בספר זה מבקשים כותבות וכותבים מתחומי האקדמיה, התרבות והספרות לענות על השאלות הללו, אם באמצעות סרטי מדע בדיוני, פסיכדליה, התפתחויות רלוונטיות בתחומי המדעים, חוויות שבי מצמררות, הטבח השיטתי בבעלי חיים ועוד. כל אחד ואחת מהם שואל שאלת יסוד דומה – מהי פוסט־אנושיות והאם היא כבר חלק מהתרבות שלנו? כל אחד ואחת מהם מציע תשובה מעוררת השתאות. התוצאה היא ספקטקל רבגוני שפורש עולם ומלואו, פוער סדקים באקסיומות ובתפיסות קיימות מחד, ומאידך משרטט מגמות ותרחישים מופלאים ומצמררים, שחלקם כבר מתרחשים לנגד עינינו.   אסופה בעריכת יוחאי עתריה ועמיחי שלו

אנתולוגיית סיפורי פנטזיה, אימה ומסתורין   "חיכיתי שהזרוּת והאימה יחלפו להן ושאוכל לחזור ולהתנמנם. אלא שהתחושה הלא טבעית המוזרה רק הלכה וגברה. תחילה כלל לא הבחנתי שהשתנה בי משהו." ה.ג'. ולס עתיקים כמו הפחד, מציתי דמיון כמו הלא נודע, מעוררי תהיות כמו התאולוגיה, אמביוולנטים ומלאי סתירות כמו המיתולוגיה – הסיפורים הפנטסטיים קודמים לספרות עצמה. אימה, פנטזיה, מסתורין ואפלה, נוגעים ישירות במיתרי חלומותינו ובמבוכי התת מודע שלנו. לכן הם מרתקים אותנו, ועשויים להיחרט לעד בזיכרוננו החמקמק. מוזרים הנו הכרך הראשון מתוך פרויקט רחב היקף המבקש  ללקט, לחקור, לתרגם ולהציג בפני הקורא העברי,  את מיטב הסיפורים מתולדות ספרות המתח והמסתורין מכל טריטוריה, זן ותקופה. זהו אוסף הכולל 22 פריטי בדיון שתורגמו על ידי 14 מתרגמים מ7 שפות. היצירות נבחרו בגישה קפדנית שבמטרתה האולטימטיבית היא לחלוב ולחגוג את פרי הזהב של הדמיון: הסיפור הפנטסטי. "הספרות הפנטסטית נולדה עם האדם, ונמצאת בפרקו הראשון של ספר בראשית" חורחה לואיס בורחס "היוונים כבר ידעו שאנו עשויים מצילם של חלומות" חורחה לואיס בורחס "חלומות, סימנים ותמונות, עולמות בלתי מפונחים, כובשים את ימנו, ממלאים את ילדותנו" חורחה לואיס בורחס "לכתוב: לחלום בצורה כנה. אם הנך מאמין באגדות, תוכל לכתוב. לא כותבים הודות אלא למרות המילים: מכאן שחשיבותה של הספרות היא האמנות הרמיזה" חורחה לואיס בורחס "לא התעוררת אל תוך העירנות, אלא לתוך חלום קודם. החלום הזה נמצא בתוך חלום אחר, וכך לעד, ככמות גרגירי החול" חורחה לואיס בורחס

אסופת הסיפורים הקצרים הזו מלווה את תחרות הסיפור הקצר על שם עפרה אליגון ז"ל ומבקשת לחגוג את הסיפור העברי הקצר לדורותיו ועל כל צורותיו השונות והמגוונות.

העבודות של רותי סלע משתמשות במדיום שבין קולנוע ווידאו ארט על מנת להפעיל ולתעד יחסי כוחות, מיניות, אהבה, מיליטריזם, הורות ויחסי מקצוע, המתקיימים סביב המצלמה. בעבודותיה מהעשור האחרון, סלע מערבת מפגשים מזדמנים, סטודנטים, בני משפחה, אמנים ואוצרים מקומיים ובינלאומיים, מוכרים ואלמונים. האופן בו סלע מייצרת סיטואציה בה מעורבת המצלמה, מציעה אתיקה ויזואלית בה דווקא דרך התחפשות, היתממות ותואנות שווא ניתן לחלץ כנות, יושרה, אמת ואומץ. מאמרים מאת: אדוארדו תומס, יוליה מוריץ, יאיר גרבוז, אנה טייקסרה פינטו, ויט האברנק ויהושע סימון. הספר התפרסם בהוצאת Archive Books עורך: יהושע סימון. מעצב: Archive Appendix

מעין 12 מופץ יחד עם מוסף ההתנגדות "נאמנות באמנות" של מגזין האמנות "החדש והרע". מעל מאה כותבות וכותבים משתתפים הפעם בעיתון שהוא חלון הראווה הרחב ביותר לשירה חדשנית בישראל. זהו הגיליון הראשון לאחר בחירת עורכי כתב העת לוותר על המימון של ממשלת ישראל, כמחאה על ההסתה נגד היוצרים בישראל וניסיונות הפגיעה במוסדות תרבות ערבים

יציאת מצרים היא האירוע המשמעותי ביותר בהיסטוריה של עם ישראל – האירוע בו הפכנו לעם, וליל הסדר הוא אחד הערבים המשפחתיים היותר משמעותיים, אותו חוגגים דתיים וחילונים כאחד. אסופת השירים שלפניכם מבקשת לחבר את ההגדה למציאות של היום – להווייה הישראלית. לנסות לעקוב, דרך השירים, אחרי סיפור יציאת מצרים כפי שהוא – חי ופועם, לובש ופושט צורה, בתוך החברה הישראלית המתחדשת. להפוך את סיפור יציאת מצריים שהתחולל לפני 3000 שנה לסיפור נוסף, מודרני, ישראלי, לעיתים חברתי ולעיתים אישי מאד. האסופה מתמקדת בשירים שנכתבו בישראל בחמישים השנים האחרונות, דהיינו בשירה הישראלית המודרנית. היא מכילה 70 שירים שנבחרו מתוך מאות. משוררים ותיקים וידועים לצד משוררים צעירים: יהודה עמיחי, נתן אלתרמן, אמיר גלבוע, דן פגיס, לאה גולדברג, אריה סיון, אברהם חלפי, דוד שמעוני, מאיר ויזלטיר, אדמיאל קוסמן, טוביה ריבנר, רוני סומק, רבקה מרים, חמוטל בר-יוסף, ברי סחרוף, יענקל'ה רוטבליט, אלחנן ניר, אלי אליהו, יואב איתמר,  ועוד ועוד. לכל שיר נלווה ניתוח קצר, זווית קריאה אישית, התייחסות קצרה, כשהמטרה היא להנגיש את השירים לקהל הרחב ועם זאת לתת ביטוי לנקודה אחת, מיוחדת, המצויה בשיר, להבהיר את החיבור המיוחד של השיר להגדה, ובעיקר להעלות אפשרות לדיון משפחתי משמעותי ורלוונטי בעקבות השאלות שהשיר מעלה.

   אחד-עשר שירים גנוזים של דליה רביקוביץ בפרסום ראשון! עכשיו, בגיליון מספר 12 של הו! כתב עת לשירה.   על שירים אלה אומר עורך "הו!", דורי מנור: "בחירת השירים הגנוזים של דליה רביקוביץ היתה חוויה מרגשת ומוזרה. כאילו לפתע, עשר שנים אחרי מותה, שלחה המשוררת צרור שירים חדש למערכת. יש שם שירים נפלאים ממש, ממיטב יצירתה של רביקוביץ. בעיקר מתקופת ספר שיריה הראשון, אבל גם כמה וכמה שירים נהדרים משנות ה-70 וה-80. זאת קריאה מטלטלת - שירים חדשים לגמרי, שכתובים בסגנונה המוכר והאהוב כל כך של אחת המשוררות הגדולות ביותר שהיו לנו". עוד בגיליון: שירים מאת 35 משוררות ומשוררים, ובהם חדוה הרכבי, שלומי חתוכה, הילה להב, דוד (ניאו) בוחבוט, אנה הרמן, שמעון בוזגלו, רחל חלפי, אפרת מישורי, יאיר דברת, סיון בסקין, עמרי לבנת, נעם פרתום, תהל פרוש וקובי מידן (איש הרדיו והטלוויזיה שמתברר כמשורר מעמיק ומעודן). מדור מיוחד: "פנים חדשות ב'הו!'" - 15 משוררות ומשוררים חדשים ומבטיחים, שיצירתם רואה אור לראשונה בכתב העת. במדור השירה המתורגמת: מבחר שירים של המשורר הסורי הגולה אדוניס, שנתן את ברכתו לפרסום שיריו ב"הו!" בתרגומו של המשורר הצעיר והמוכשר עמרי לבנת.  ובנוסף: תרגומים של משוררת היידיש האחרונה החיה בינינו, רבקה בסמן בן-חיים; פתיחת הפואמה "ונוס ואדוניס" של שקספיר בתרגום עברי ראשון; שירה קלאסית אנגלית, גרמנית וצרפתית מאת ריינר מריה רילקה, היינריך היינה, ברטולט ברכט, פרנסואה ויון, אלפרד טניסון ולואיס קרול (מחבר "אליס בארץ הפלאות", בקטע מתוך "ציד הסנארק" בתרגום קובי מידן) וכן שירה מיוון העתיקה בתרגומיהם המבריקים של שמעון בוזגלו ואברהם ארואטי.

"ונציה, סיפור אהבה" הוא שיטוט ספרותי מרתק במקום שאין שני לו, שרבים נהרו ונוהרים אליו לאורך הדורות. הספר מאגד בתוכו מדבריהם ורחשי לבּם של כמאתיים סופרים וסופרות, משוררים ומשוררות, אמנים והוגי דעות בכל הזמנים, שראו בוונציה תופעה ייחודית שאין לה אח ורע. לכל אוהבי ונציה, וגם לאלה שעדיין לא ביקרו בה, הקריאה בספר מזמנת ממד עמוק ומגוּון ומוסיפה זוויות מפתיעות לעיר המקסימה וה"אין-שנייה-לה" הזאת, שהטבע מאיים להטביע. הספר מלווה בצילומים שצילם יוצר הספר, ואפשר לקרוא אותו לפי הסדר שבוחרים: מההתחלה, מהסוף, מהאמצע או מעמוד אקראי. "ונציה, סיפור אהבה" הוא ספר ייחודי – בזכות עשרות רבות של ציטוטים שנבחרו על ידי יוצר הספר ותורגמו משפות שונות במיוחד לספר זה.

"אין ספק שרוב המחזאים שלנו פוחדים מסקילת ההמון. לא זו בלבד שהם כותבים בצורה שתהיה מובנת עד הפרט האחרון, אלא שהם כותבים מתוך רצון להיות נאהבים ולהתחבב על הקהל. הם מייצרים צנזורה עצמית שאינה באה לידי ביטוי רק בתוכן, אלא גם - ובעיקר - בדרך שבה מסופר הסיפור [...]. אני מתגעגעת לצופים שידברו על צורת כתיבה ואסתטיקה, ולא רק על הכותרת בעיתון שעליה מבוסס סיפור המחזה. אני מתגעגעת לצופים שיתווכחו על דילמות מוסריות, ולא רק 'אם זה היה או לא היה באמת'. לא, לתאטרון אין שום מחויבות לאמת ההיסטורית – הוא לוקח נתחים מהמציאות, אבל עליו לנסוק לגבהים אחרים לגמרי. הכתיבה לתאטרון וההצגה אינן יכולות להמשיך ולהיות 'תוכנית כבקשתך' ואינן יכולות להיות 'בסדר' עם כולם.  שהרי הכתיבה לתאטרון והצפייה בו הן מטפורה לחברה. ככל שנרצה להגיע למספר רב יותר של אנשים ולהיות מובנים לכולם מהר ומיד, כך נוותר על הספקות ועל אזורי הדמדומים, נוותר על המורכבות, נוותר על התבונה שמקשה קושיות ומעוררת דיון על פרשנות, נוותר על הסוד שביצירת האמנות. בקצרה: נוותר על חברה טובה יותר." (מתוך: 'המחזאי וסקילת ההמון - הרהורים על מצב המחזאות בישראל 2015' מאת אופירה הניג, עמ' 9)   משתתפי גיליון 11, מחזות: הילה אהרון בריק / שהרה בלאו / סיון בסקין / אריאל ברונז / דרור בורשטיין / יותם בנשלום / יוסף בר יוסף / ג'ייסון דנינו הולט / אופירה הניג / עומר ולדמן / רנה ורבין / רועי חן / מתן חרמוני / גדעון טיקוצקי / עינת יקיר / אלדד כהן / יונתן לוי / עודד ליפשיץ / בני מר /  ראובן נמדר / גלעד עברון / משה סקאל / שירה פנקס / דורי פרנס / יונתן שאבי / ננו שבתאי / דורית שילה כולל פרסום ראשון של יצירות גנוזות מאת לאה גולדברג ועמוס קינן, ותרגומים ליצירות של לורקה, ברכט, בולגקוב, פושקין, ייטס, רוסטאן, מאנגר ועוד. עורך: דורי מנור

בספר שלפנינו 25 מהסיפורים הזוכים בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ", ב-25 השנים האחרונות. "זה עתה מלאו עשרים וחמש שנה לתחרות הסיפור הקצר של "הארץ". התחרות נהגתה במיוחד כדי לעודד סופרים בראשית דרכם, שלא פירסמו עדיין ספר משלהם. כשעשתה התחרות את צעדיה הראשונים לא שיערו יוזמיה שהיא תתפוס תאוצה כזאת, ושתיהפך בתוך זמן קצר לבימה מרכזית וחדשנית שהביאה לידיעת הקוראים כל כך הרבה סופרים הנחשבים היום לקולות המרכזיים בפרוזה הישראלית. קשה לחשוב על הספרות העברית של העשור הראשון של המאה העשרים ואחת בלי שמות כמו סמי ברדוגו, אלמוג בהר, פניה עוז-זלצברגר, יוסי אבני-לוי או דרור משעני. עם פרוס השנה החדשה ליקטנו מבחר מתוך שלל הסיפורים שזכו בתחרות במשך השנים. זהו מגוון גדול של קולות וסגנונות המייצגים גברים ונשים, ישראלים ותיקים ועולים חדשים, מזרחים ואשכנזים, בני קיבוצים ועירונים, צעירים ומבוגרים. הבחירה היתה קשה ונדמה שהיה אפשר להוסיף עוד ועוד אך המצע היה קצר מלהכיל את כולם". קריאה נעימה, אלוף בן עורך "הארץ"   שימו לב, אם בידיכם קופון להורדת הספר, כך תשתמשו בו: 1. בעמוד זה, יש לבחור את הפורמט הרצוי ("דיגיטלי": לקריאה בטאבלט, טלפון חכם או מחשב ביתי;  "קינדל": לקריאה במכשיר קינדל בלבד*), וללחוץ על הכפתור "הוספה לסל". 2. אם אתם כבר משתמשים רשומים באינדיבוק, עברו לסל הקניות. אם לא, יש ללחוץ על הכפתור "הרשמה" בראש המסך מצד שמאל ולהזין את פרטיכם, כולל כתובת הדואר האלקטרוני שאליה יישלחו הספרים.   3. לחצו על סמל "סל הקניות" בראש המסך מצד שמאל.   4.  הזינו את קוד הקופון שקיבלתם בשדה המיועד לכך. לאחר מכן לחצו על הכפתור "שלח".  המחיר בסל הקניות יתאפס. כעת לחצו על הכפתור "המשך".   5. אתם מועברים לעמוד בחירת אמצעי התשלום. בעמוד זה רק לחצו שוב על הכפתור "המשך". הספרים יישלחו מיד, ללא תשלום, לתיבת הדואר האלקטרוני שלכם (משתמשי ג'ימייל: אם הספרים אינם מגיעים, אנא בדקו בתיבת הספאם).   כיצד לקרוא את הספר? הוראות מפורטות תמצאו כאן.  

ספר זה לא זמין לרכישה באתר

האם בזמן של סכסוך יש אוזניים הפנויות לשמוע שירה וסיפורת בלשון השנייה? והאם אנחנו מבקשים שהיצירות המתפרסמות כאן ייקראו כיצירות ספרות ותו לא, ללא קשר לסכסוך? או שהספרות יכולה לומר לנו דבר מה על הסכסוך, ויש לקרוא אותה דווקא מתוך הסכסוך והמפגש האמביוולנטי בין השפות?  הלוואי שיכולנו לטעון כי אנתולוגיה משותפת שכזאת, עברית-ערבית, מקור-תרגום, פלסטינית-יהודית, היא אלטרנטיבה של "ידידות ושיתוף", או המשך לעבר ארוך של "חיים יחדיו". הלוואי שיכולנו לטעון כמו מחמוד דרוויש, כי הכרת השירה תקרב את הפיכת הלב ואת סוף הסכסוך.  כל שביכולתנו לומר הוא שביקשנו שהאנתולוגיה הזאת תהיה רגע של עתיד מדומיין, דו-לשוני, עברי-ערבי, אינשאללה. אך זאת בלי לשכוח את תלת-הלשוניות של ההווה: "והכול בשלוש שפות: עברית ערבית ומוות" (יהודה עמיחי).     עורכים: אלמוג בהר, תמאר מסלאחה, תמר וייס-גבאי     هل في هذا الوقت الرّاهن من النّزاع والصّراع أُذُن مُتَفَرِّغة لِسَماع الشّعر والقصّة بالغة الأخرى؟ وهل نطلب أن تتمّ قراءة هذه الأعمال المنشورة هنا كنصوص أدبيّة بحتة، بمعزل عن الصّراع القائم؟ أم أنّ الأدب يمكنه أن يعبّر عن شيء من هذا النّزاع والصّراع القائم، وعليه ينبغي أن تتمّ قراءة هذا الأدب من داخل هذا الصّراع واللّقاء المتخبّط بين اللّغتين؟! ليتنا نستطيع الادّعاء بأنّ هذه الأنطولوجيا المشتركة، عبرية- عربيّة، نص أصليّ- ترجمة، فلسطينيّة- يهوديّة، هي بديل "للصّداقة والشّراكة"، أو استمرار مباشر للماضي الطّويل نفسه من "الحياة والعيش معًا". ليتنا نستطيع القول، مثل درويش، إنّ معرفة الشّعر ستقرِّب تقلُّب القلوب للإيجاب وستُقرب نهاية الصراع. كل ما يمكننا قوله هو أنّنا أردنا أن تكون الأنطولوجيا عبارة عن لحظة مِنَ المستقبل المتخيَّل، مستقبل ثنائيّ اللّغة، عبريّ- عربيّ إنْ شاء الله. لكنْ علينا ألّا ننسى ثلاثية لسان الحاضر: "وكلّ شيء بثلاث لغات: العبريّة، العربيّة والموت"(يهودا غميحاي.)

"מחזור 95'" היא אנתולוגיה ספרותית לציון 18 שנה לרצח יצחק רבין ז"ל ובעקבותיו. באסופה משתתפים יוצרים מוכרים כמו: אגי משעול, רוני סומק, דרור בורשטיין, גלעד מאירי, יחזקאל נפשי ומתי שמואלוף, לצדם של יוצרים צעירים שנמצאים בתחילת דרכם הספרותית, והיא כוללת שירים, סיפורים קצרים ומספר איורים. האסופה נותנת ביטוי ייחודי וראשון מסוגו לרחשי לבם של כותבות וכותבים שחוו את הרצח על בשרם. היצירות בקובץ עוסקות באירוע הדרמטי ממגוון זוויות ונקודות מבט שונות. כך כוללת האסופה שירים שמבטאים את ההלם הראשוני ונכתבו ביום שלאחר הרצח, לצד יצירות שעוסקות בנסיונות ההשכחה של הרצח ובהשלכותיו על הדמוקרטיה הישראלית כיום. היא נולדה מתוך הצורך להעניק ביטוי אומנותי לרצח, שנעדר כמעט כליל מהשדה הספרותי המקומי, ולהחיות את זכרו בדמות שיחה חיה אקטואלית וביקורתית.