הוצאת תמיר

אמהות, אובדן והחלמה: נבכי עולמם האינטימי של מטפלים ומטופלים. מותחן פסיכולוגי

שלוש נערות יילחמו בקרח ובאש וינסו להציל את הממלכה המצויה בחורף נצחי

צוואת האם לבנה, לבנות מסגד בכפר האנגלי הקטן והשקט שבו מתגוררת המשפחה מחוללת סערה

מסע בלשי בעקבות דייר חדש בבית דיור מוגן ובמשעולי הזיכרונות

קלדנית במגזין נשים משיבה למכתבי קוראות בניגוד להוראות העורכת הנוקשה

אגדה מודרנית: חייה הנינוחים של קהילה נגדעים באחת בעקבות אירוע יוצא דופן

דוקטורנטית בהארוורד מגלה נוסחאות ומשוואות של כימיה שאפשר ללמוד רק בשפתו המסתורית של הלב

"לידיה מתה. אבל הם עדיין לא יודעים זאת. 1977, שלושה במאי, שש וחצי בבוקר, ואף אחד עדיין לא יודע כלום, מלבד העובדה הפשוטה הזאת: לידיה מאחרת לארוחת הבוקר." כך נפתח הרומן כל מה שלא סיפרתי, המגולל את סיפורה של משפחה אמריקנית-סינית המתגוררת באוהיו של שנות השבעים. לידיה היא בבת עיניהם של הוריה, מרילין וג'יימס לי, הנחושים שבתם תגשים את כל החלומות שלא עלה בידיהם להשיג. כשגופתה של לידיה נמצאת באגם המקומי, מופר האיזון העדין במשפחת לי, וכל הידוע והמוכר להם נעלם כלא היה. כל מה שלא סיפרתי הוא רומן ביכורים מרגש וחודר לב על מערכות יחסים, סודות וכמיהה. סלסט אינג משרטטת דיוקן משפחתי רגיש החושף את המכשולים העומדים בפני אימהות ובנות, אבות ובנים, גברים ונשותיהם, בדרכם להבין אלה את אלה. הספר היה ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך 34 שבועות, נבחר על ידי העורכים באתרים רבים ובהם אמזון, האפינגטון פוסט, באזפיד, גרנטלנד וטיים אאוט ניו יורק, ותורגם לשפות רבות.

הספר הראשון של הוצאת תמיר//סנדיק לשנת 2016 הוא זה שמסומן להיות הספר הבריטי המדובר והמבטיח של השנה. בצעד יוצא דופן בעולם המו"לות המקומי ראה אור הרומן באגליה ובישראל במקביל, בינואר 2016.   הצרה עם עיזים וכבשים הוא רומן ביכורים מותח, שנון ונוגע ללב על דעות קדומות, חשדנות ועל השונה שמסתתר בכל אחד מאיתנו: קיץ 1976. גל חום בלתי נסבל עובר על אנגליה, אבל מה שמטריד יותר מכל את תושבי השדרה הוא העלמותה המסתורית של גברת קריזי מבית מספר 8. בעוד השכנים עסוקים בהתלחשויות ובחישות, גרייסי וטילי בנות העשר מחליטות לנצל את חופשת הקיץ לעבודת בילוש מטעמן. הן עוברות מבית לבית ומחפשות אחרי מי שבטוח יוכל להחזיר את הנעדרת הביתה - אלוהים. אלא שככל שהטמפרטורה עולה וחקירתן של שתי הבלשיות החובבות מתקדמת נחשפים אט אט הסודות המסתתרים מאחורי הדלתות הסגורות של בתי השדרה ואלו, כך מסתבר, לגמרי מהסוג האנושי.   "שימו עין על הספר הזה" The observer | "הרומן שכולם יתאהבו בו ב-2016" Prima Magazine | "רומן מצחיק ושנון שתולים בו תקוות גדולות" Bookseller סופרי אנגליה מפרגנים בהתלהבות: "עונג עילאי" שרה ווינמן | "תענוג של ספר" פולה הוקינס | "לא רציתי שהספר יסתיים" קריס בריי | "קלאסיקה מודרנית בהתהוות" שרה הילארי | "יוצא דופן מכל בחינה" מירנדה דיקנסון

"כל אחד יכול להיות אמיץ לחמש דקות או לשעה-שעתיים. האומץ שאף אחד לא מדבר עליו הוא האומץ הכי קשה בעולם. לקום בבוקר למרות שאתה מעדיף למות, זה נקרא אומץ." משפחת ברדלי היא בדרך כלל משפחה מורמונית רגילה, מלאת שמחה וחדורת אמונה. אך כאשר עולמה חרב עליה עקב אסון משפחתי, הקרקע היציבה מתחילה להישמט תחת רגליה וחיי בני המשפחה מתחילים להסתחרר. שיר לאיזי ברדלי הוא רומן מרגש, מצחיק ומטלטל על ספק ואמונה, על ניסים וצירופי מקרים ועל משפחה שתעשה הכול כדי להישאר יחד. "אינני זוכר מתי רומן סחף אותי לחלוטין כמו שיר לאיזי ברדלי. הרגשתי כאילו חבר ותיק מספר לי את הסיפור, כאילו אני מכיר את הדמויות מקרוב", הטיימס

"קוראים לי אלמה ואף פעם לא עברתי מלחמה. כשהתבגרתי, האזנתי לדאפט פאנק, שתיתי קוקה קולה ושיחקתי משחקי וידאו בפלייסטשן. יום אחד גיליתי שסבא שלי ברח מפולין כמה שנים לפני מלחמת העולם השנייה, לפני השואה. הרבה זמן המילה עצבנה אותי, כי היא דיברה על משהו שאי-אפשר לתאר. אבל בשישי בערב, כשמצאתי את עצמי פנים אל פנים עם הנכדה של אדולף אייכמן והיא לא הצליחה לזכור את שם המחנה אושוויץ, חשתי צביטה של כאב  שנמשכה כמה רגעים. זכרתי את הציטוט מהזהו אדם מאת פרימו לוי: "לעולם אל תשכח מה קרה, לא, לעולם לא תשכח." נדמה לי שאני רוצה לעשות בדיוק ההפך. אני רוצה לשכוח הכול."

שימו לב: מאחר שהספר הדיגיטלי כבד מאוד הורדתו מהקישור תארך כמה דקות (בחיבור אינטרנט מהיר).   במלאת יובל שנים לצאת הסרט המוזיקלי צלילי המוזיקה, אחד הסרטים המצליחים והאהובים בכל הזמנים, מובא כאן סיפורה הנוגע ללב של המשפחה שהפכה לאגדה מפי אגתה, הבת הבכורה למשפחת פון טראפ. צלילי המוזיקה שבה את לבם של דורות רבים בזכות סיפור מעורר השראה על אומץ, אהבה, מוזיקה ומסירות למשפחה. אגתה פון טראפ מגוללת באוטוביוגרפיה כובשת את סיפורה האמתי של המשפחה ומספרת על האירועים ששימשו השראה למחזמר ולסרט. בספר היא חושפת את קורות בני משפחת פון טראפ מימי הילדוּת המאושרת באוסטריה הכפרית עד לשנים שלאחר בריחתם מפני הנאצים. היא מספרת על אביה האהוב, על האבדן הטראגי של האם, על בואה של מריה ועל היחסים בין בני המשפחה, שאמנם זכו לתהילת עולם, אבל חוו קשיים לא מעטים לאורך הדרך. כל הר וגבע – הסיפור מאחורי 'צלילי המוזיקה' מעוטר בתמונות מקוריות מארכיון משפחת פון טראפ ומלווה באחרית דבר מאת מבקר הקולנוע יאיר רוה, השופך אור על כוחו הייחודי של הסרט ועל הקשר החמקמק בין המציאות לייצוגה באמנות.

העלמה ג'ין מיור מגיעה לבית קובנטרי ללמד את בלה בת השש-עשרה מוזיקה, צרפתית וציור. לאחר שהיא מפגינה את כישוריה לשביעות רצונם של הגברת קובנטרי, הדודנית לוצ'יה והאחים אדוארד וג'רלד, הגברת קובנטרי נאותה להקציב לה שלושים ימי ניסיון כדי לבחון אם ביכולתה לעמוד במשימה החינוכית שהוטלה עליה ולהיות לאומנת החדשה של בתה. העלמה מיור מופנית לחדרה. שם, בחסות הווילונות המוסטים, היא מוזגת לעצמה משקה תוסס מתוך בקבוקון שהיא מוציאה ממטלטליה והוגה בתכניותיה ליום המחרת. לגברת קובנטרי סיפרה שהיא בת תשע-עשרה, אך כשהיא מסירה את האיפור ומתירה את הצמות היא הופכת להיות אישה בת שלושים. לעיני הקורא נפרשת מזימה מורכבת של רומנטיקה ומרד, תככנות וצניעות, העמדת פנים והושטת יד בעוד ג'ין מנצלת את כישרונותיה ואת הליכותיה כדי לפלס את דרכה אל לב לבו של בית קובנטרי.   הנובלה מאחורי מסכה או: כוחה של אישה פורסמה בשעתה כיצירתו של א"מ ברנרד, שם העט של לואיזה מיי אלקוט, מחברת הקלאסיקה נשים קטנות. הנובלה מציגה פן אחר במכלול יצירתה הספרותית של אלקוט, והיא מובאת כאן לראשונה בעברית, בתרגומה המשובח והקולח של שירלי פינצי-לב ובליווי אחרית דבר מאירת עיניים מאת ד"ר מישל הורוביץ, ראש החוג להוראת האנגלית במכללת לוינסקי לחינוך

חרדתה של מוד לשלומה של חברתה אליזבת הולכת וגוברת, אך איש אינו מתייחס לכך ברצינות – לא בתה המתוסכלת, לא המטפלות, לא המשטרה ובמיוחד לא בנה ההפכפך של אליזבת – כי מוד סובלת מדמנציה. אבל גם כאשר זיכרונה בוגד בה והיא נעשית תלויה יותר ויותר בפתקים אינספור שהיא משאירה לעצמה בכיסים וברחבי הבית, מוד אינה שוכחת את חברתה הטובה ביותר. מוד, החמושה בלא יותר מתחושה עזה שאליזבת זקוקה לעזרתה, גומרת אומר לגלות את האמת ויהי מה. בשעה שהאובססיה הזאת ממלאת את ההווה המתפוגג במהירות של מוד, הרמזים מוליכים אותה עמוק אל תוך עברה, אל פרשה בלתי פתורה אחרת: פרשת היעלמותה של אחותה האהובה סוקי זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה. בעוד זיכרונות הטרגדיה שקרתה לפני יותר מחמישים שנה קורמים עור וגידים, החיפוש של מוד אחר אליזבת תופס תנופה חסרת מעצורים. במי תוכל לתת אמון? האם תוכל לבטוח בעצמה?   אליזבת איננה הוא רומן ביכורים מבריק ומותח של הסופרת האנגלייה אמה הילי, והוא מזכיר לכולנו עד כמה אנו תלויים בחסדיו של הזיכרון. זהו ספר שנון, עתיר חמלה ומעורר מחשבה שלא ניתן להניחו מהיד ושקשה לשכוח אותו גם זמן רב לאחר הקריאה.   הספר זכה בפרס קוסטה הבריטי (Costa Book Awards) בקטגוריית ספר הביכורים לשנת 2014 ונמנה ברשימת הספרים הטובים ביותר לשנת 2014 של הגרדיאן, האינדיפנדנט והוול סטריט ג'ורנל.

  מבטם של האנשים שהתברר להם שאני הולך לבית הכלא. הפתעה, תדהמה, חמלה. 'כמה אומץ יש לך ללכת לשם!'. לא ידעתי מה להשיב. המבט סימן אותי כעוף מוזר, וכמעט, כן, כמעט, כחייזר. הייתי האיש שמדי שבוע נסע לעולם אחר. חשבתי אז על המבט שננעץ באדם שאומר: "אני יוצא מבית הכלא". אם אני כבר נחשבתי לחייזר, מה הם חשבו עליו?" שבוע אחר שבוע, במשך שתים-עשרה שנים, הגיע הסופר פיליפ קלודל ללמד אסירים בבית כלא. חודשים ספורים לאחר שסיים את עבודתו הבין קלודל שהמקום עדיין חי בתוכו ומשפיע על חייו. מתוך חוויה זו נולדו פסקאות קצרות המבטאות את השבר שהכלא יוצר בחייו של אדם.‎ זהו הספר "שקשוק המפתחות".