עולם חדש הוצאה לאור

ספר שירים

יומן בדיוני של רופא משפחה אמיתי

לוחם שאיבד את זרועו השמאלית במלחמת העצמאות של אלג'יריה, פוגש לאחר שנים, סופרת צעירה שמתאהבת בו

השואה והנכבה, הזהות החצויה של הפלסטינים בישראל, הגטו בלוד, שתיקה ועדות, ברשימותיו של פלסטיני שהיגר לניו יורק

אנתולוגיה של שירה אֶזידית בעקבות האסון, 2016-2014

על אופייה הלא הרואי של המלחמה, על המתים שאינם עוד ועל החיים ששרדו כמתים המתהלכים בינינו

סיפורים על בני אדם שמחפשים את המילים שאבדו להם, ועל מילים מעוררות געגוע, שמחפשות לעצמן בני אדם שישמיעו אותן

צללי השואה נמשכים אל תוך שירתה של טובה נווה, בת להורים ניצולים: החשכה ההיא לא סרה, העבר נוכח, עיקש, בהווה. אבל בד בבד השירים האלה – שאקוורלים של המשוררת שזורים ביניהם – מלאים גם אור וחסד ועדינות.

חמש אבנים - זוכה פרס אקו"ם לשירה שהוגשה בעילום שם לשנת 2015. בנימוקי הזכייה נכתב: "'חמש אבנים' הינה יצירה צלולה ומורכבת, המתמודדת עם זיכרון השואה במזיגה ייחודית בין פרוזה ושירה, בין קול מספר עכשווי ומודע ובין פסוקים פואטיים הרקומים ביד עדינה."    

חתול יודע שהוא חתול? אלוהים מרשה לעבור ברמזור אדום? איפה המקום של פעם? מי שמר עלי כשאת היית קטנה? מה היה לפני שהעולם התחיל? מה יהיה אחרי שהעולם ייגמר? הפילוסוף הקטן אינו ספר ללימוד פילוסופיה לילדים. להיפך, הוא מאפשר לראות  שחשיבה פילוסופית מתפתחת מתוך נקודת מבט ילדית, שהיא עדיין ראשונית ומלאת פליאה. הספר מבוסס על שיחות שהתקיימו בין המחברת לבנה, כשהיה ילד קטן. מתוך היום-יום ובתמימות רבה, השאלות ששאל הילד מגלות בעדינות סוגיות יסוד בחשיבה הפילוסופית – כמו תודעה עצמית, זמן ומרחב, נקודת מבט ומשמעות השפה. מהשיחות המובאות בספר מתפתחת ראייה מוסרית וחברתית שעיקרה ערעור על תפיסתו העצמית של האדם כ"שולט" בעולם, קבלת הזולת ושוויון בין כל היצורים החיים. זוהי יצירה ברוח פילוסופית שהיא גם אלגוריה פוליטית וחברתית מתוחכמת לילדים, הראויים לחומרים כאלה.

"כשיצאתי למסע הכתיבה שלי," כותבת מיכל חמו-לוטם, "לא רציתי להתפכח. פחדתי לפגוש גם חלקים אחרים של אבי ושלי. הרי מי רוצה להיפרד מן הפנטזיה? ומי רוצה להיפגש בחלקיו המורכבים, האפלים והקשים?" וכך, בסופו של מסע הכתיבה, 'להקפיא את הזמן' הוא ממואר פוקח עיניים ומרגש, של בת המבקשת להבין את סיפוריהם של הוריה, כדי לחבר, סוף-סוף, את סיפורה שלה.   "אני נזכרת כיצד לפני כמה שבועות, באמצע יום עמוס, התבטלה לי פגישה. ואיך ניצלתי את הזמן להיכנס אל הורי בצהרי היום, והייתי עייפה כל כך - נשכבתי. הנחתי את ראשי על מסעד ספת העור החומה והגדולה שנמצאת שם שנים רבות, והתנמנמתי, שני הורי יושבים לידי, משיחים ביניהם בשקט, שלא להעירני. ואני נזכרת איך כשהתעוררתי הבטתי באמי, שחלטה בשבילי כוס תה, ובאבי, פניו חרושות קמטים, מביטות בי באהבה. ושאלתי אותו: "אבא, היית מקפיא את הזמן גם כיום?" והוא הביט בי במבט מחייך וענה "כמובן."   במבט כן וישיר, וגם מלא אמפתיה והכרת טובה, משוטטת מיכל חמו-לוטם בנבכי קורותיהם של הוריה, אברהם חמו, קצין משטרה ומאמן כדורסל אהוב, ומירה פרידמן-חמו, אשת חינוך רבת פעלים. בישירות ובכנות היא מספרת את סיפורי הגירתם, הישרדותם, ועלייתם בסולם המקצועי והחברתי – ובהם סיפורים מצמררים של הרפתקה ושל התגברות, הכרוכים בסיפורה של מדינת ישראל הצעירה. חמו-לוטם מבקשת ללמוד מהסיפורים של הוריה דבר-מה על התבנית שהניעה את חייה שלה.

ספר זה לא זמין לרכישה באתר

הצמחים, כמלווי סביבתו של האדם משחר ההיסטוריה האנושית, באים לידי ביטוי בדתות ובמסורות, בשפה, בשירה ובמיתולוגיה. צמחים, שדים ונפלאות, בפורמט אלבומי ובצבע מלא, הוא אוצר בלום בטקסט ובתמונה המאיר את חלקם של הצמחים בחיי היום-יום, בשפה, בסיפורי עם, בפתגמים, בכתבי הקודש, במנהגים ובמסורות של התרבויות הקשורות בארץ ישראל. בין פרקי הספר: צמחים מבורכים וצמחים מקוללים, צמחי גן עדן וגיהינום, צמחים, מכשפות וכשפים, צמחי ישו ומרים, צמחי חשק ואהבה, צמחי בתי קברות, צמחים ואופי האדם  

שלוש היצירות של סלמאן נאטור המכונסות כאן לרומן מסעות מובילות את הקוראים בשבילים לא מוכרים – ולעתים סמויים מן העין – של הארץ, של המולדת ושל הזיכרון. שלושת החלקים פורשים מפה שכמוה לא הכרנו; מרחבים המעורסלים זה בזה כבמעשה קסם בשל תעתועי הזמן הגלוי והזמן הנסתר. הדרך מדאלית אלכרמל לפריז עוברת דרך אלח'יריה, והדרך בין נצרת לשכם עוברת דרך לונדון ורומא. זהו מסע אל היהודי, אל הערבי ואל מה שביניהם. אלקֻדס וירושלים, בּיסאן ובית שאן, חיפה וחיפא. הסיפורים שמתגבהים זה על גבי זה – באיפוק, באירוניה, בהומור, אבל גם בכאב – מתלכדים לכדי נכס תרבותי יוצא דופן עבור אלו היושבים בארץ ועבור אלו החולמים עליה.

מבחר מקיף משירתו של ניזאר קבאני, יליד דמשק, המשורר המודרני הידוע ביותר של סוריה לצד אדוניס.   "כאשר אני מאוהב השאח הפרסי הופך לנתיני, אני מכפיף את סין למצוות שרביטי, מעביר את הים ממקומו הקודם ועוצר את הזמן: ממהיר לאטי."

ישי הוא דובון קטן. כל בוקר יוצאים אחיו הדובונים הגדולים אל היער ללמוד דברים חדשים. רק הוא נשאר בבית, כי הוא עדיין קטן. יום אחד, בשקט-בשקט, בלי שמישהו ירגיש, הוא הולך אחרי הדובונים הגדולים. מה ימצא הדובון הקטן ביער?   סיפור על אח קטן המתקנא באחיו הגדולים שיודעים המון דברים. אבל אולי יש משהו שהם יכולים ללמוד ממנו, משהו שרק הוא יודע?    

מהם סוד הקסם של הטיסה, המשיכה של האתגר, הסיכון והפחד, איך מתגברים על החששות, ואיזו נחת גדולה ושלווה אפשר להפיק מן הטיסה? כמו העגורים מספק הצצה נדירה אל עולמם של הטייסים החובבים ומביא סיפור מרתק וכובש של הדרמות הגדולות, רגעי המתח, וגם האובדן של חברים שנספו בגלל האהבה לטיס.   דודו צוק הגשים את החלום הגדול לעוף. התשוקה האדירה לרחף ולהביט על העולם מלמעלה, לטוס עם הציפורים, להרגיש את החופש שבו זוכה מי שניתק מן הקרקע – מעניקה לו אושר. הטיסה במטוסים קלים – אולטרלייט – היא האהבה הגדולה שלו. הוא מתמסר אליה כאל אהובה שיש לנהוג בה בעדינות ובזהירות, אבל גם במסירות גדולה. איך נהפכו שלושה חברים, חקלאים ממושב פארן בערבה, ל"טייסת הנגב"? איך פיתחו בעצמם, כמעט ללא עזרה חיצונית או מקצועית, תחום חדש שמעטים עסקו בו? איך סימנו מסלולי נחיתה, הכירו נתיבי טיסה, התגברו על קשיים טכניים ובירוקרטיים כדי לטפח את האהבה הגדולה לטיס? הגישה החלוצית, התמימה והאוהבת של דודו וחבריו זוכה כאן לכבוד שהיא ראויה לו. כך עשו זאת האנשים שבאו לטוס בגלל האהבה, אלה שהדרך חשובה להם הרבה יותר מן המטרה, אלה שהטיסה מרוממת את רוחם הרבה יותר מכל דבר או חוויה אחרת בחיים.

במחצית הראשונה של המאה ה-20 נכרתה בארץ ישראל ברית הדוקה בין מחול לציונות, שביטוייה הוטמעו בגוף החלוצי, באדמת הארץ ובשפה העברית. ברית זו התבססה על קרבה בין עקרונות המחול המודרני לרוח הלאומיות הגרמנית, שאומצה על ידי התנועה הציונית, והיא שאבה את כוחה מן העובדה שמרבית חלוצות המחול בארץ התחנכו במרכז אירופה על ברכי אסכולות המחול המודרניסטיות.   תנועה לאומית בוחן את שורשיו הגרמניים של המחול העברי, ומתחקה אחר תהליכי התקבלותם כמאפיינים הניכרים בו עד היום. כל זאת תוך הסתמכות על מקורות ספרותיים, הגותיים ואיקונוגרפיים המבהירים את נקודת המפגש המרתקת בין תרבויות, בין גופים לרעיונות, בין תנועה ללאום ובין מחול לשפה.

שתי המסות, דלתות התודעה והמשכה עדן ושאול, מתארות חוויה פסיכדלית, ומהוות עד היום את הניתוח הפילוסופי המעמיק ביותר שנעשה על החוויה הטרנסצנדנטית ועל מקומן של התודעה והתפיסה מול עולם התופעות. אלדוס האקסלי כינה את מצבי הנפש והתודעה שאליהם הגיע באמצעות המסקלין "טֶרָה אינקוֹגניטָה" - ארץ לא נודעת. את השם דלתות התודעה שאל האקסלי מהמשורר הבריטי ויליאם בלייק שכתב: "כאשר דלתות התודעה נקיות, כל הדברים נראים כפי שהם." ג'ים מוריסון בחר ללהקתו את השם הדלתות בהשראת בלייק.

במבחר הנוכחי, בתרגומו המופתי של רונן סוניס, מקובצים כמאה שירים, שהם כמחצית משיריו הליריים של בלייק: בהם שירי התום והניסיון בשלמותם ושירים רבים מפנקסו של בלייק שלא ראו אור בחייו. ההשראה לעריכת המבחר מקורה באמונתו של בלייק, שלפיה אומות משגשגות או נשמדות כפי יחסן לשירה – דברים אלה אינם נובעים מתום, אלא מניסיון.

תרגום חדש, חי ועדכני, ליצירה הקלאסית. במנחם מנדל הצליח שלום עליכם להפוך שני אנשים קטנים – מנחם מנדל ושיינה שיינדל – לטיפוסים על-זמניים: הבעל שחולם חלומות גדוּלה עוזב את הבית ונאלץ להקיץ שוב ושוב למציאות המרה, ואשתו המפוכחת שנשארה מאחור עוקבת מרחוק אחר בעלה השלימזל. מנחם מנדל הוא דו-שיח של חירשים, משחק של חתול ועכבר, יצירה טראגי-קומית אוניברסלית, שנעוצה גם בזמנה ובמקומה: הקשר והנתק בין העיר הגדולה של האימפריה הצארית לבין העיירה היהודית. תרגומו של בני מֶר מביא את מנחם-מנדל ושיינה-שיינדל לישראל ולעברית של המאה ה-21, אל "האנשים הקטנים" שבכל זמן ומקום.  

אוכל מילא תפקיד מכונן בעיצוב התרבות שלנו ושל קודמינו. כל מצרך במזווה יש סיפור היסטורי ותרבותי משלו - מפתיע, מאתגר, מפריך דעות קדומות, אך לעולם לא משעמם. מסע מסביב למזווה מציג את סיפורם של 20 מזונות, חומרי גלם מוכרים המצויים בימינו בכל בית, ובהשפעתם על עיצוב התרבות האנושית. מי שנראה לו מובן מאליו שהעגבנייה ותפוח האדמה היו כאן מאז או מעולם, מוזמן לבדוק שוב את המובן מאליו. מסע מסביב למזווה מזמן למי שמוכן לבדוק לא מעט הפתעות. למשל שנוצרים, כמו גם יהודים אדוקים, החרימו את העגבנייה מאות שנים משום שהאמינו שאכילתה מעוררת פריצוּת. תפוחי האדמה ניתנו למאכל, בשעתם, רק לחזירים ולאסירים. כל השאר האמינו שהאוכל אותם ילקה בצרעת. גם התירס אינו מובן מאליו. הוא מעורב בכל תחומי חיינו, כך שגם מי שאינו אוכל תירס כלל צורך אותו: שותה אותו, מעשן אותו, בולע אותו, לובש אותו, וזה עוד לא הכל...   "כמה טוב להיתקל במעיין זך ונובע של ידע טהור, חכם, שנון, ו... כן: למדן כמו זה של דליה למדני". גיל חובב  

פרגמנטים, שברים, פיסות – בתצלומים, שירה ופרוזה – מרכיבים את הספר המיוחד הזה. כולם באים ממקומות, אזורי תודעה וזמנים שונים, חלקם כעין קטעי יומן וחלקם בדיון גמור. יחד הם מסתדרים לכדי חשבון חיים והתמודדות עם שבר עמוק.   אֵין זֶה שִׁיר שֶׁהֲרֵי חֲרִיקָה אֵינָהּ מִתְהַפֶּכֶת לְשִׁיר. כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַיִם וְעָנָן וּמִמְטָר הֵם מֶטֶאוֹרוֹלוֹגְיָה – לֹא שִׁיר. כְּמוֹ שֶׁבְּאִמִּי, חֵרֶף יָפְיָהּ, לֹא דָּבַק בְּדַל שִׁיר וְאָבִי הָיָה אַךְ דִּמּוּי. כְּמוֹ שֶׁסַּבְיוֹן זוֹרֵחַ בֶּעָצִיץ – מַחֲזֶה מַרְהִיב עַיִן אֲבָל אֵין בּוֹ שִׁיר. כְּמוֹ שֶׁבְּנִי מִתְהַלֵּךְ בְּמֶרְחָבָיו וְשׁוֹכֵחַ לְהַפְרִישׁ לִי שִׁיר מֵעֳדָפָיו. כְּמוֹ שֶׁנְּמָלָה בְּמִטְבַּח מַכְנִיעָה פֵּרוּר – זֶה מַרְהִיב, אַךְ זֵעָה אֵינָהּ שִׁיר. וּכְמוֹ שֶׁעוֹרִי הָרָפֶה כְּבָר אֵינוֹ דָּבָר אֶלָּא סֶכֶר רָצוּץ לַמִּשְׁבָּרִים.  

אילנה אדם העניקה לספר הביכורים שלה את השם לא אני מפני ששם בדיוק, במקום שבו הגבולות הברורים לכאורה של הזהות נפרמים – היא מתחילה לכתוב. שיריה הן חידות שמשהו בתוכה, אולי האהבה למילים ולמוזיקה המסתורית והמהדהדת שלהן, חד לעצמו. והחידות הללו הולכות ומסתבכות ככל שהחוויות שמניעות את הכתיבה עמוקות יותר. למשל: אהבה. הן אהבה לקרובים אליה, אלה שהווייתה מתערבבת בהווייתם בלוגיקה מסעירה של זהות-מתוך-הבדל, והן האהבה לאלה שכבר אינם. או למשל: כתיבת שירה וקריאת שירה. הן בינה לבין עצמה והן באופן פומבי, חשוף, מאיים. או למשל: כשהיא נתקלת בצורך האורב תמיד – לא רק לה, לכולנו – לשוב ולהתמודד עם הרגעים הנעלמים, הלא פתורים, היצירתיים, שמנמרים את החיים ולוכדים אותם ברשת של מילים, רשת של שירים.

בקיץ 2014 עלה אבינעם שירן על מטוס בדרכו להשתלמות במחלקה הקרדיולוגית בבית-החולים של אוניברסיטת שיקגו, ולא העלה על דעתו שיחזור משם תוך שלושה חודשים עם ספר. יש רופא במטוס? הוא אסופת סיפורים קצרים שעשויים מחומרי חייו של שירן - השירות הקרבי בצנחנים, המסעות לעולם השלישי, הפינוקים שהוא כל-כך אוהב להתמסר להם, ההתמכרות לתחום התעופה, עולם הרפואה ששאב אותו - וגם השכול שאיים לרסק את חייו כאשר בנו דניאל נהרג במלחמת לבנון השנייה. איך קרה שקרדיולוג התחיל להאמין למכשפים אינדיאנים? כיצד הציל מטוס ג'מבו של אלעל מנחיתת אונס באמצעות קוביית קרח? מה קרה כאשר התבקש להרצות בכנס קרדיולוגי בקטאר? ולמי אפשר באמת להאמין בבתי-המשפט? בשנים-עשר סיפורים מערבב שירן חוויות אישיות עם פנטזיות מוחלטות כדי לגלות לעצמו שאפילו האסון הנורא מכל בקיץ 2006 לא ריסק אותו. את האמת הכל-כך אופטימית הזאת יגלה הקורא מהרגע שייקח את יש רופא במטוס? לידיו.

'ספר ההתעלות' אינו רק תיאור רב-ערך של עולם הבלט בתקופה מכרעת בהתפתחותו, אלא הוא ניסיון שאפתני ונועז להציג את הבלט הקלאסי כפסיפס המשקף עולם ומלואו. ספר פנטסטי, בכל מובן אפשרי של המילה, וקריאת חובה לעוסקים במחול ולכל אוהבי המחול. ספר ההתעלות אינו רק תיאור רב-ערך של עולם הבלט האירופי, בעיקר זה הרוסי, בתקופה מכרעת בהתפתחותו, אלא הוא ניסיון שאפתני, נועז ויחיד במינו להציג את הבלט הקלאסי כפסיפס המשקף עולם ומלואו. מעין דון קישוט מודרני של אמנות המחול, וולינסקי מגלה בה שבילים נסתרים ודרכי התבוננות חדשות בעולם בכלל ובבלט בפרט. הוא מציב את המחול הקלאסי כנקודה ארכימדית לעיון במגוון דיסציפלינות שלא נבחנו מולו מעולם ומנסה להגיע מתוך חקר תנועותיו להסבר כולל של חוקי הקיום. הידע העצום של וולינסקי, מבטו המקורי, חדות אבחנותיו ותשוקתו העזה למנף באמצעותם את המחול לדרגת תחום דעת רציני, חוזרים ומכים את הקורא בתדהמה. זאב ז'בוטינסקי היטיב לתאר את ייחודו של וולינסקי כשזיהה בו מבעד לפאתוס ולתפארת המליצה "ניצוצות של גאונות מובהקת".

שלוש הנובלות בחשפן מציגות את מלוא כישרונה של רוני פלומן להתבונן במבט רענן, מפוכח ואינטליגנטי בסבך האנושי שיוצרים כסף, מעמד וכוח, בשאלות של זהות מגדרית ובעולמות של מהגרים. ב"אוזניים" יזם הייטק אמריקאי, ישראלי לשעבר, נאלץ להתמודד עם כישלון החברה שהקים, שנרכשה בידי מתחריו, ומן הצד השני עם רב-המכר שכתבה בתו, המתאר את משפחת המהגרים שלה ושלו מנקודת מבט הומוריסטית שאינה נראית לו; ב"כפרייה" מסתבכים חיי השגרה במושב כאשר קשישה החיה בבית ישן בנחלתו של בנה מתוודעת דרך המנקה הפיליפינית שלה לבן משפחה אובד. סוד ובגידה מן העבר הרחוק מולידים סוד ובגידה עכשוויים מאוד; ב"חשפן" עורכת-דין שאפתנית מנסה להיטמע בעולם הכסף והעסקים הגבריים, אך מופתעת לגלות במסיבת רווקות שחילופי התפקידים המגדריים אינם כל מה שחשבה.

יהודי בהפרעה מתאר שנה בחייו של יניב פריי. פריי עובר חוויות אישיות כואבות, מאבד טעם לחייו, ומרגיש שהוא נמצא על סיפן של הפרעות נפשיות. פגישה מקרית עם ידיד מביאה אותו לכתוב על מצבו המעורער, והוא יוצר טקסט שנע בין פרוזה לעיון – מברר את מקורותיהן של הבעיות הנפשיות שלו הן באמצעות חקירה עצמית והן באמצעות חזרה לטקסטים היהודיים שהשפיעו עליו. זהו ספר העוסק בהתמודדות אחרי גירושין ופרידה וניסיון לחדש את האמון בעולם וביושביו, אך לא פחות בהשפעת היהדות על הפרעות נפשיות, ובקטגוריזציה של הפרעות נפשיות והצורך בה, ובטיפול נפשי ותרופתי. מעבר לסוגה המיוחדת יש בספר כמה חידושים מעניינים כשלעצמם: החשיבה על פוסט-טראומה כעל ארכיטיפ יהודי, ההצבעה על אי-הביטחון המניע את המחשבה על עם ישראל כעם הנבחר, היחס האמביוולנטי של חכמים למחשבות אובססיביות, למיניות ולנשים, ועוד חומרים מרתקים ואבחנות מקוריות העושים את הספר לחוויה אינטלקטואלית ואסתטית.   "יהודי בהפרעה הוא ספר ביקורת פנימית של אדם השקוע בתוך עולם היהדות אך רואה גם את פגמיה של המערכת ההלכתית לצד עוצמתה וכוחה התרפויטי... אולי בעוד מאה שנה יגלו לא רק את המקור הנוירולוגי למחלות הנפש אלא גם את המקור לאותם ארכיטיפים יהודיים המתוארים בספר. אני לא מאמין שזה יקרה, אבל בכל מקרה, עד אז, כדאי להקשיב לקולות של האנשים הסובלים, למקום שהם באים ממנו, ולהמשיך משם." (מתוך אחרית הדבר לספר)

הפואמה אחר הצהריים של פאון היא משיאי יצירתו של סטֶפאן מלארמֶה (1898-1842), מגדולי המשוררים וענקי הרוח של צרפת, ונודעה לה השפעה מכרעת על שורה ארוכה של אמנים. הפרלוד הידוע של קלוד דביסי (1894) היה לציון דרך בתולדות המוזיקה, וכך גם הפואמה הכוריאוגרפית של וסלב ניז'ינסקי, שהסעירה את פאריז ב-1912. היא מוגשת כאן במהדורה דו-לשונית מהודרת, עם תרגום חדש ומבוא מאת ליאורה בינג-היידקר ורישומים מקוריים שנעשו במיוחד למהדורה זו על-ידי עופר ללוש.

ספר שירה שהוא דיאלוג של אהבה בין המשוררת המשרטטת בשיריה דיוקן רב-פנים, מצבים וזמנים של אהובה, לבינו, האהוב-הצייר, הרושם בעיפרון, בגיר ובצבע פסטל, בימים שונים ובהלכי רוח שונים, כמה דיוקנאות שלה. כך מתכתבים, אף כי לא ישירות,  השירים עליו עם הדיוקנאות שלה מעשה ידיו.

בקובץ שיריה השני מציגה רות ארגוב עולם מורכב וסבוך. מסעות שבים וחוזרים אל מחוזות הילדות והנעורים, שיחה מתמשכת עם בני משפחה, פכים קטנים של יומיום מתעצמים ומתאבכים בקטעי חלום עשירים ויפהפיים בפרוזה פיוטית. זהו קול צלול ומתנגן להפליא המצוי בלבה של ההתרחשות ובה בעת שומר על מרחק ממנה.