הוצאת זיקית

ספר זה לא זמין לרכישה באתר

מתחים, תהיות, מצבים קומיים וחששות, והכל באמצעים ספורים: שני זוגות, שני בתים ביער וכמה ניצבים

הספרות האירית החדשה הולידה, בין היתר, את הפרוזה המרתקת של קלייר קיגן, אחת הסופרות האיכותיות ביותר בספרות האירופית העכשווית. עתה היא מפורסמת בעברית לראשונה אצלנו בזיקית. במוקד הנובלה ״שלושה אורות״ נשלחת ילדת איכרים באירלנד הכפרית והענייה של שנות השמונים במאה העשרים למשפחה אומנת. אמה בהריון. התינוק יהיה עוד נפש שצריך להאכיל במשפחה מרובת הילדים. קיגן אינה זקוקה לפעלולים כדי להכניס את הקורא לאווירה מסתורית קסומה. דרך תיאור חיי היום יום, עבודת האדמה, צלילי מי הבאר, או התאקלמותה של הילדה בבית הזר, משרטטת לנו הנובלה האינטימית הזאת עולם רווי חושים. בחלקו השני של הספר מובאים שלושה סיפורי מופת של קיגן, הלקוחים מספרה עטור הפרסים ״ללכת בשדות הכחולים״. חיי אנשים בכפר, מערכות יחסים משונות, דמויות ששותקות יותר מאשר הן מדברות, צילו של החינוך הקתולי, יצורים מיתולוגיים, ותיאורים אימפרסיוניסטים בקווים מעטים – כל אלה מייצרים ספרות שקשה לעמוד בפניה. ״קיגן היא דבר נדיר – מישהי שתמיד ארצה לקרוא״. ריצ׳ארד פורד ״כל שורה נדמית כשיעור במארג המושלם של סגנון ושל רגש״. הילארי מנטל ״נובלה וסיפורים קצרים מושלמים״. אן אנרייט ״כתיבה פנימית מזוקקת ההופכת ספר זה לאוצר, לתכשיט, לפנינה, שכמו שנאמר, אי אפשר לסגור עד לשורה האחרונה״. וולטר שניצר   מאנגלית: ארז וולק  

"סודותיה של רומינה לוקאס", ספרו החדש של ארקולה ליסרדי, מחבר הספר הנועז "שעה חופשית", הוא מעין סיפור בלשי ביתי, בעל מנות גדושות של דמיון וארוטיקה; זהו רומן שלובש צורה של מותחן כדי לדון בשאלות על מקור התשוקה, הפעם בדמות הנגדת ארוס ותנטוס. הכול מתחיל ברגע גורלי האורך שלושים שניות: שני מבטים מצטלבים באקראי — מבט של הולך רגל עירוני אנונימי ומבט של נהגת שחולפת על פניו. הרגע הזה הוא נקודת המגוז — סצנה קטנה שדי בה לליסרדי לנצח על תזמורת של תנועה בעיר, יחסים בבית, אובססיה ותשוקה. כהרגלו פושט מעליו ליסרדי את הקונבנציות המקובלות, את האיפוק והביישנות — וקופץ מיד ועמוק לתוך הרפתקה ספרותית חיונית. אנו מזמינים אתכם לצלילה נוספת אל המיניות החשופה של בני אדם רגילים, המפוסלת בעטו של אמן שהוא תופעה ייחודית בספרות העכשווית. כתיבתו המזוקקת והנועזת של ארקולה ליסרדי נוחתת שוב בידי הקורא העברי, בפרק נוסף מתוך שלישיית רומנים קצרים על חוסר נאמנות.

בעמודים הראשונים של תמות, אהובי אנו נמזגים כמו דרך משפך לתוך האווירה הסמיכה של הספר הנדיר הזה. בעמודים הבאים אנחנו מתחילים לדאוג: לעצמנו, לבריאות הנפש של הכותבת, ולאחר כמה עמודים נוספים אנו כבר מתנשפים בקצב הפראי של הטקסט, שכן תמות, אהובי כתוב בשפה אישית ובנשימה חייתית היוצרות סגנון יחיד במינו. לפניכם מעין מותחן כפרי על אישה שלכאורה ״יורדת מהפסים״ לנגד עינינו, אך זהו גם ספר קיומי. פילוסופי. חריף. עוקצני. רווי ליריות ומיניות. זהו ספר הצולל אל פנימיותה של אישה, אך בה בעת פורש בפנינו את אופיים המשונה של החיים בכפר נידח סמוך ליער בפאתי פריז בימינו אנו. בספרות של אריאנה הרוויץ תמצאו "חוצפה", ביטחון עצמי, פואטיות ומעוף שבדרך כלל מאפיינים אמנים בתחילת פריחתם, לכן אנו בזיקית גאים עוד יותר לחשוף אותה לקורא הישראלי.

לפני שנה התפעלו קוראי זיקית מ”האדון שנפל לים” של ה. ק. לואיס, פנינה ספרותית עלומה שחשפנו לראשונה בעברית. כעת הגיע תורו של אוצר נוסף, סודי ומופלא באותה מידה: כנפי ים שחו ר ות למלאך של י מאת אליוט צ׳ייז. אם סוגת הנואר נמצאת בשולי הספרות, הרי שלפניכם יצירה הזוהרת בייחודיותה בשולי הנואר, כלומר בשולי השוליים של תולדות הספרות. רבדים ספרותיים רבים מסתתרים מאחורי עלילה פשוטה וטיפוסית לכאורה: אנטי גיבור שמשתחרר מהכלא, פאם פטאל בדמות נערת ליווי והאפשרות לשנות את הגורל באמצעות שוד משאית משוריינת. הכתיבה הישירה, המחוספסת והמסוגננת מאוד של צ’ייז גורמים לנוף האמריקאי להיות תפאורה מושלמת לרומן העמוק והקיומי שלפניכם, העוסק בשאיפה לחופש בחברה המודרנית. קצב, מירוץ נגד הזמן ושרשרת של סיבות ותוצאות יוצרים רקמה ספרותית מרתקת. כך בחרנו להשיק את סדרת הנואר של זיקית: בקריאה רבת עוצמה המזמינה לישיבה רצופה עם בקבוק ויסקי משובח.  

ברק, קצב, כישרון ויזואלי, פשטות, חוש לאירוניה, אמנות הדיאלוג, מודרניות —באלה האמצעים מפתה אותנו ב ו ר ח ס ט י י ן של סרחיו ביסיו, מהסופרים החיוניים באמריקה הלטינית של ימינו. פסיכיאטר נתקף בידי מטופל. בעודו פצוע ומבולבל ובלא כל תכנית מלבד התרחקות יזומה גם מאשתו, הוא נוהג מאות קילומטרים לבית בטבע שקנה דרך האינטרנט. בנסיבות חייו החדשות נוצר מיקרו־קוסמוס של דמויות והיקרויות המשמש מצע נפלא לעטו היצירתי של ביסיו. כתיבתו של ביסיו משלבת בין מרכיבים מתקשורת ההמונים לבין הומור וסוריאליזם קל ורעיונות ספרותיים מורכבים. כמו בספרים של מנואל פואיג או של ססר איירה, גם כאן קוקטייל ספרותי שקשה לעמוד בפניו. ב ו ר ח ס ט י י ן , כמו כל ספריו של ביסיו, מזמין את הקוראים לבילוי, להרפתקה, ולחשיבה אחרת על ספרות.

אחת המתנות היפות שאנו עשויים לקבל כקוראים היא כתב יד המתפרסם כאילו משום מקום לאחר שנשמר בסוד שנים — והכובש אותנו ברוב חִנו. זהו המקרה של אנ י באה משם מאת הציירת הקולומביאנית אֶמה רֶיֶיס, שספרה פורסם רק כמה שנים לאחר שהלכה לעולמה ב 2003- . הרומן שלפניכם מורכב מ 23- מכתבים, שבהם משחזרת רייס את המצבים הבלתי אפשריים בחייה המוקדמים עת גדלה במנזר: חדרים נעולים, שפל העוני, חינוך קתולי נוקשה וחיפוש דרכי מוצא, וכל זאת בחדוות חיים בלתי מתפשרת. אולם מה שחשוב בספר המיוחד הזה, לצד פרטי העלילה, הוא הבנייתו של קול ספרותי; בלא תחכום ובפשטות מרבית, רייס הופכת לאמנית הסיפור. אני באה משם מתרגם את שפת היום יום הקולומביאנית הנפלאה לספרות. הטקסט מתנגן על פי המוזיקה הפנימית של הסופרת וזו מצטלצלת כדבר מה עגול, עצוב לעתים, ומיוחד. גבריאל גרסיה מארקס קיבל לידו את כתב היד בסתר ואף ניסה לפרסמו, אך רייס סירבה. רק ב 2012- פגש הטקסט את קוראיו, ונבחר שלוש שנים ברצף לספר השנה בקולומביה.

מי הן הנשים האלה שמתהלכות ברחובות העיר, בצעדים מהירים ומונוטוניים ופניהן חתומים? מה מתרחש מאחורי עיניהן, בבתיהן, במערכות היחסים שלהן, עם בני משפחותיהן? על מה הן חולמות? בספר בבשר החי של הסופרת העכשווית ורה ג׳אקוני מקובצים סיפורים, או מעין וריאציות קאמריות בנושא ”האישה החריגה". ג'אקוני בונה שפה אישית באמצעות משפטים בהירים ורבי משמעות ומרכיבה דמויות וסצנות שבריריות המותירות את הקורא במצב עדין, מנוכר ומתוח כאילו העולמות הנבראים יתמוטטו בכל רגע. ורה ג'אקוני אינה מסתירה את אהבתה למסורת של סופרות אנגלוסקסיות שהעמידו את הריאליזם ב"בפינה" כגון פלאנרי אוקונור, יודורה ספרות שהעניקה ווֶ לטי או קת'רין מנספילד — לקורא נקודות מבט חדשניות לא פחות ממיטב הספרות הניסיונית של המאה ה-20. גם ג'אקוני וזאת בידיעה שאי עורכת ניסויים ספרותיים — אפשר לספר את המציאות ממש, אך בהחלט יש טעם לתאר באימה ובפליאה את הפרגמנטים שאנו תופסים מתוכה.

שתי נובלות, שילוב ספרותי המציף סוגיות זהוֹת בחיי האדם המודרני.

“הרומן מנצח בנקודות, אך הסיפור הקצר מנצח בנוק-אאוט” אמר חוליו קורטאסר, שהיה אוהד איגרוף נלהב. החלון הפתוח הוא קובץ סיפורים המתאפיין בכל מה שמוכר לנו היום כהומור הבריטי הקלאסי; עוקצנות, סאטירה וקומדיה מתוחכמת. סיפוריו של סאקי הם בעלי אפקט ספרותי כזה שמפתה את הקורא, בתום כל סיפור, לעבור מיד לסיפור הבא. הסצנות המבוימות היטב של סאקי מעמידות את התקופה האדוארדית באנגליה בראי הביקורת. בתים רדופים, נסיעות ברכבת, שיחות חולין אקראיות, נשפים בורגניים ואירועים חברתיים הם התפאורה לדיאלוגים שנונים ולהיקרויות מקאבריות בעולמו של סאקי. אוהבי אוסקר וויילד, לואיס קארול, רודיארד קיפלינג, או. הנרי, בורחס או קורטאסר – אוהבי הסיפור הקצר בכלל וההומור הבריטי בפרט – יימצאו כאן כמה סיפורים שאהבנו במיוחד.

מיותר לכנות ספר של שֵל אסקילדסן יצירת מופת. כל טקסט שיצא מתחת ידו של הסופר הנורבגי הוא פיסת אמנות שנוגעת בקורא בזכות הדיוק והאיפוק שבה, לצד סגנונו הבטוח ועוצמתו הספרותית של הסופר.   "נוף גדול שומם" הוא הגשה שנייה בעברית מפרי עטו של אחד מגדולי הסופרים הנורבגים העכשוויים. "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל" (סמטאות, 2011) פיתה את קהל הקוראים העברי, ועתה סוף סוף יוצא ספר נוסף. גם בנוף גדול שומם דן אסקילדסן בסוגיות שמטרידות אותו דרך קבע: הבדידות, הזקנה, הקושי לתקשר עם הזולת, תחושת הניכור הקיומית, מערכות יחסים משונות וסיפורים שהחריגות בולטת בהם תמיד. באוסף סיפורים זה נפגוש של אסקילדסן צעיר יותר, שקוע בבעיות הזוגיות, בתשוקות מגונות ובחיפושים אישיים בעולם נטול אמונות. מעדן אמיתי לאוהבי ספרות.   בתיאבון!

ים גדול, אי בודד, ארץ מוזרה ומרחבים לא ידועים — כך עשוי להיפתח רומן הרפתקאות קלאסי. ואמנם, המספר בתודה מגיע בתוך כלוב עבדים, על ספינה, לאי חסר שם. אלא שהכללים באי שונים מהמוכר לנו: עבדים יכולים לרכוב על אופנועים ודברים איומים יסופרו בקלילות בלתי מוסברת. עבד יכול להפוך למלך או לחוות פיצול זמנים או פיצול אישיות. הקורא יוכל לדלג בין סוגות ספרותיות ובעיקר לרוץ בקצב מסחרר במסלולי הדמיון וההומור של המחבר. פבלו קצ’אז’יאן הוא דוגמה לרנסנס הספרותי הסוחף באמריקה הלטינית, ולשחרור הספרות מכבלי ההוצאות הגדולות בעקבות פריחת ההוצאות העצמאיות. קצ’אז’יאן עוסק בחידוש הספרות ובמציאת צורות עכשוויות לספר סיפור. תודה יוצא לאור בזיקית כדוגמה לביטוי האושר שבהמצאה ובמשחק הספרותיים. זוהי הצעה לקורא לפתח ציפייה אחרת מספרות: לפנינו טקסט בעל שכבות קריאה רבות, רצוף תפניות והפתעות בלתי פוסקות. אנו העורכים מקווים שגם אתם כמונו, תפיקו מתודה הנאה וצחוק שרק גוברים עם כל קריאה חוזרת של הטקסט.

קו ישר מחבר בין ילדותו הקשה של ארנסט פּיטוּ, הדמות הראשית בצוואתו של מוקיון, לבין השתתפותו בהתקוממויות ברחובות פריז והיותו מהפכן. הקו הזה מתחיל במחוזות הדרומיים של צרפת, בלי אהבה, בלי חום, עם הרבה משמעת ומעט אוכל – ולא מתוך עוני. הדמות עוברת במוסדות לימוד שונים, פנימיות קיץ ומורים אקסצנטריים והחינוך הנוקשה והתובעני שהיא מקבלת, הן בחיק המשפחה והן במסגרות השונות, הוא בגדר סיוט. אך בעוד החינוך של ארנסט פיטו דומה יותר לעונש ולדיכוי, הרי הקריאה בספרים והחינוך העצמי הם מזונו היומי, המחסה ומקור החום שמהם יונקת דמותו בצעדיה הראשונים בחיים העצמאיים. צוואתו של מוקיון היא דוגמה למופת לכתיבה המציירת עולם שלם במילים ספורות, באכזריות חסרת פשרות, אך בהומור, בחמלה, בחזון ובליריות מיוחדת: בעמודי הספר נפרס פסיפס של חיי היומיום בצרפת הכפרית והעירונית במאה ה-19, ציור קיר של האווירה הסטודנטיאלית ושל עולמן של משפחות קשות יום. צוואתו של מוקיון עשוי להזכיר לנו לרגעים את דיקנס או את אמיל זולא. אלא שבמקרה של ואלס, מה ששונה הוא שהתמרדותו האמיתית באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בשפה: היא ישירה, כנה, אירונית, פשוטה ומודרנית, ומטרתה להתנגד לדקדנטיות ולריקבון המוסדי סביבה. ואלס כותב דרך הגוף: היכונו להרגיש את האוכל ואת העדרו, את הוויית הכפר, את חייו הפנימיים של בניין דירות, את צליל ההצלפות בישבן ואת הרישום המהיר של הנופים העירוניים הדמות שבהן הוא עובר. ובכל זאת, יותר מכול מספר לנו צוואתו של מוקיון על לידתה של אישיות. “הקומונה הצרפתית יצרה שלושה סופרים מהפכניים, הן בצורת הכתיבה והן בחיים הממשיים: לוטראמון, רמבו וואלס.” הנרי לפבר “הינך ‘ואלסיאני’ מאותה הסיבה שאתה ‘סטנדליאני’: בגלל אהבת האדם והערכת האדם הטוב עוד לפני ההתפעלות מכתביהם.” מישל טורנייה

כ"שפרנסוס על גלגלים" יצא לאור, קהל הקוראים אהב אותו כל כך עד שכריסטופר מורלי מיד התיישב לכתוב את המשכו, "חנות הספרים הרדופה". רוג’ר והלן מיפלין הגיעו ליעדם בברוקלין, הניחו את הגלגלים ופתחו את “פרנסוס בבית”: חנות ספרים יד-שנייה קטנה ומאובקת, שמותר לעשן בה ושטמונים בה אוצרות ספרותיים סודיים. ואולם ההרפתקאות לא נגמרו; בעידן שבו הקולנוע מתחיל לשבות את לב הציבור, מורלי שוב מצליח להוכיח שלא רק שהספרות לא מתה, היא חיה ומדגדגת. "חנות הספרים הרדופה" נכתב מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה, וכריסטופר מורלי, איש עולם, ביבליופיל ופציפיסט גדול, מביט על השבר שהביאה על העולם מנקודת מבט של הספרות. בכתיבתו הפשוטה והמחוכמת, הוא שוב שואל מי מביט על מי: החיים על הספרות או להפך. בתוך רצף ספרותי עשיר ורב ערך, מורלי, כהרגלו, כותב במיומנות ובשמחה, באהבה ובנדיבות, לאחד האדם בלא הבדלי מעמד. היכונו להרפתקה בלתי צפויה נוספת עם אדום הזקן מברוקלין. "מתנה אמיתית למי שמאמינים שספרות היא סוג של נחמה והזמנה לאושר כאחד". קרלוס דה אגילה.

ברוכים הבאים לעולם הספרות האורוגוואית העכשווית. הישר ממונטווידאו, ברומן שלפנינו תמצאו סיפור מסגרת על מורָה בתיכון הנשואה לא-באושר הפוגשת מורֶה באותו תיכון הנשוי באושר מתקתק. לשניהם יש שעה חופשית פעמיים בשבוע באותם ימים ובאותן שעות, ובחלון הזמן הזה – סדק שנפער בחיים המחזוריים של דמויות ממעמד הביניים הגֶנרי – מתפתח ביניהם קשר המבוסס על תשוקה מינית. זהו הרקע שבחר בו הפעם ארקולה ליסרדי לחקור את האֶרוֹס. כמו ביתר ספריו, שאותם הוא מתחיל לעולם בלי לדעת כיצד יסתיימו, גם כאן מזמין אותנו ליסרדי להרפתקה ספרותית ארוטית, בכתיבה אוורירית, ישירה, מדויקת ושאינה נטולת קריצה הומוריסטית, כדי להתבונן נכוחה בטבענו ולנסות לגלות מה מסתתר בתווך שבין האנושי והחייתי.

בנער האבוד של תומס וולף נמצאים קרוב לוודאי העמודים היפים והעזים ביותר בספרות האמריקאית שראו אור בשפה העברית בעשורים האחרונים. היכונו למפגש עם ארצות הברית הישנה, עם כיכר רווית שמש בעיירה דרומית, עם יריד עולמי היסטורי, עם משפחה אחת ועם מחשבות רבות. כתיבתו של וולף עתירת רבדים, עד כדי כך שנובלה קצרה זו מקבלת נופך של רומן גדול. זהו שיעור בסגנון וחגיגה לאוהבי ספרות. אנו עומדים מול נובלה בעלת ארבע מערכות, ארבע נפשות וארבע עדויות, שעם כל אחת מהן צולל הקורא צלילה ספרותית מזווית שונה, בניסיון ללכוד את הבלתי ניתן ללכידה: הזמן, הזיכרון ומה שאבד. ואמנם, עד תום הקריאה הולך ונבנה הרושם שהניצוץ הספרותי של תומס וולף עוצמתי עד כדי כך שהוא מצליח להשיג את הבלתי אפשרי ולהחזיר לדמויות, ולך קורא יקר, את הגלגל לאחור. האם אפשר לכנות זאת "נס"? תרגם בכישרון רב: עודד וולקשטיין "אחת השאיפות הגדולות ביותר של כל אחד מאתנו היא לכתוב דברים בעלי שיעור קומה ובעלי הפואטיקה של 'הילד האבוד'." ג'ק קרואק "בארצות הברית ישנם שלושה סופרים גדולים: הראשון הוא וולף, השני הוא אני והשלישי הוא המינגווי." ויליאם פוקנר "הנובלה של וולף משקפת את הקסם שמהלכים על וולף הזמן והזיכרון." פַּבּלישרס וויקלי

דמות חסרת שם מסיעה חבר גוסס בכבישי פּוֹרטוֹ אָלֶגְרֶה. החבר מת באמצע פקק תנועה. הדמות – קול של סופר שלא מצליח למכור את ספריו ושמתפרנס מתרגום, מרגישה צורך עז לצאת, לנסוע, ללכת, לחפש דבר מה, שכמו זהות הסופר העלומה, גם הוא אינו דבר ידוע. כאן מתחיל הקורא לנדוד בעקבות הסופר התועה בתנועה המונעת לפני הכל מרגש. החיפוש מעורר את כל חושיו של הסופר ואנו נעים בין בוסטון, פורטו אלגרה וסנטה קתרינה בתוך מיקרו-עלילות אינספור. היכונו לפרוזה גמישה, נזילה, ללא גוף, הנובעת כמו מוזיקה, אך הנשארת ספרות. נול מציע לנו אפשרות של כתיבה עכשווית ששורשיה נטועים עמוק באמנויות היפות ושמהותה נטועה בקיום המודרני. מפורטוגזית: מיכל שליו עם ז'ואאו ז'ילברטו נול משיקה זיקית את קבוצת הסופרים העכשוויים שלה, ומבקשת להציג לקורא העברי טקסטים הנמצאים בחזית השיח הספרותי בימינו. "נול רואה בספרות מעשה שביכולתו לחולל אקסטזה מתמשכת." ריינלדו לדאגה "נול בורח מפרוזה ניטראלית... זהו אחד הקולות המקוריים ביותר בספרות הברזילאית. בדומה לבקט, נול מותח את התחביר עד לגבול הבלתי אפשרי." אוליביירו קואלו "אחד הקולות הרדיקליים וההכרחיים ביותר בספרות הברזילאית העכשווית." כריסטיאן אנדרדה

אם יש ספר אחד שכאילו נכתב במיוחד לשיפור האקלים החברתי-פוליטי והספרותי הנוכחי בישראל, הספר הזה הוא פרנסוס על גלגלים. מדובר בקלאסיקה שנונה משנת 1917 מאת הסופר האמריקאי כריסטופר מורלי שמוריו הספרותיים היו בין היתר ויליאם שייקספיר, ארתור קונן דויל, וולט ויטמן ומארק טווין. איך יכול ספר שבסך הכל מתאר הרפתקה קצבית על סוסים בין העיירות ב"קאנטרי" האמריקאי הישן לשקף אותנו היום? את זאת תגלו בקריאה בפרנסוס על גלגלים, שאותה איננו רוצים לעכב עוד: אנו בטוחים שהיא תגרום לכם הנאה, תעורר חיוך גדול ומצב רוח חיובי ואולי אף תספק כלים להתמודדות עם ההווה. לא במקרה הוא אחד הפריטים האהובים בספרייתו של הביבליופיל המושבע. מה עוד תמצאו בספר הזה מבלי שנספר לכם את עלילתו? הרבה תשוקה לספרים, קלילות ספרותית, תבונה, הומור והתייחסות חסרת תקדים למעמד האשה, לחופש האדם, ולעצמאותו החיונית. מקווים שתיהנו מהספר כפי שנהנינו אנחנו בקריאתו הראשונה, השנייה ואף בשלישית. "כשמתחשק לי לצחוק קצת כדי להקל מעט על שעות הערב הכבדות, אני קורא את הנובלות הראשונות של מורלי." יוג'ין אוניל "כשמוכרים לאדם ספר, לא מוכרים לו רק 340 גרם של דפים, דיו ודבק, מוכרים לו חיים חדשים. אהבה וידידות והומור וספינות שיוצאות לים עם לילה, בספר מצויים השמיים והארץ במלואם, בספר של ממש, אני מתכוון." כריסטופר מורלי

חייו הפנימיים של בית מלון דבלינאי במאה התשע עשרה הם התפאורה לכתב זה, הפורט על הנימים הספרותיים והאנושיים שלנו היום באותה מידה שבה עשה זאת בעת פרסומו ב-1918. בסגנון כתיבה מודרני להפליא מתואר סיפורה של אישה שנאלצת להתחזות לגבר כדי לשרוד ולהרוויח את לחמה באירלנד הענייה ב-1860. יותר מכול עוסק הטקסט הזה בשאלת הגבולות המיניים ביחסי האהבה בין בני אדם, ותוקף באומץ, בעדינות ובטבעיות חסרות תקדים לזמנו, סוגיות עכשוויות כגון נישואים חד-מיניים, הורות אחרת ומאבק מעמדי. הדמות של מור הפכה לסמל אוניברסלי לאנשי השוליים ולמודחים חברתית בשל הנורמות השולטות, אך יחד עם זאת השפיע המחבר בכתיבתו על סופרים מודרנים רבים ובייחוד על ג'יימס ג'ויס. בשנות השמונים למאה העשרים עובדה הנובלה לתיאטרון ובשנים האחרונות עובדה לקולנוע בכיכובה של גלן קלוז.

הכירו את הנרי פְּרֶסטוֹן סְטֶנדיש, האדון שעמו תהיו בקשר הדוק: ג'נטלמן ניו יורקי הנופל למי האוקיינוס השקט במהלך שייט תענוגות, בגלל מעידה קטנה על כתם שמן. ספינת ה"ארַבֶּלה" תתרחק אל מעבר לאופק, ואנו הקוראים נשאר לבד עם הדמות לאורך כל הספר, נצוף בלב ים. הפילוסופי, האישי והספרותי מתאחדים ברומן פשוט ואינטימי. דמויות ספרותיות רבות הועמדו למבחן על ידי ספינות, גלים, וסערות, מרובינזון קרוזו ועד ולאסקו של גרסייה מרקס. קבלו עתה גיבור נוסף, אולי המשונה מכולם, גיבור שלא תוכלו לשכוח.