הוצאת זיקית

ספר זה לא זמין לרכישה באתר

מתחים, תהיות, מצבים קומיים וחששות, והכל באמצעים ספורים: שני זוגות, שני בתים ביער וכמה ניצבים

הספרות האירית החדשה הולידה, בין היתר, את הפרוזה המרתקת של קלייר קיגן, אחת הסופרות האיכותיות ביותר בספרות האירופית העכשווית. עתה היא מפורסמת בעברית לראשונה אצלנו בזיקית. במוקד הנובלה ״שלושה אורות״ נשלחת ילדת איכרים באירלנד הכפרית והענייה של שנות השמונים במאה העשרים למשפחה אומנת. אמה בהריון. התינוק יהיה עוד נפש שצריך להאכיל במשפחה מרובת הילדים. קיגן אינה זקוקה לפעלולים כדי להכניס את הקורא לאווירה מסתורית קסומה. דרך תיאור חיי היום יום, עבודת האדמה, צלילי מי הבאר, או התאקלמותה של הילדה בבית הזר, משרטטת לנו הנובלה האינטימית הזאת עולם רווי חושים. בחלקו השני של הספר מובאים שלושה סיפורי מופת של קיגן, הלקוחים מספרה עטור הפרסים ״ללכת בשדות הכחולים״. חיי אנשים בכפר, מערכות יחסים משונות, דמויות ששותקות יותר מאשר הן מדברות, צילו של החינוך הקתולי, יצורים מיתולוגיים, ותיאורים אימפרסיוניסטים בקווים מעטים – כל אלה מייצרים ספרות שקשה לעמוד בפניה. ״קיגן היא דבר נדיר – מישהי שתמיד ארצה לקרוא״. ריצ׳ארד פורד ״כל שורה נדמית כשיעור במארג המושלם של סגנון ושל רגש״. הילארי מנטל ״נובלה וסיפורים קצרים מושלמים״. אן אנרייט ״כתיבה פנימית מזוקקת ההופכת ספר זה לאוצר, לתכשיט, לפנינה, שכמו שנאמר, אי אפשר לסגור עד לשורה האחרונה״. וולטר שניצר   מאנגלית: ארז וולק  

"סודותיה של רומינה לוקאס", ספרו החדש של ארקולה ליסרדי, מחבר הספר הנועז "שעה חופשית", הוא מעין סיפור בלשי ביתי, בעל מנות גדושות של דמיון וארוטיקה; זהו רומן שלובש צורה של מותחן כדי לדון בשאלות על מקור התשוקה, הפעם בדמות הנגדת ארוס ותנטוס. הכול מתחיל ברגע גורלי האורך שלושים שניות: שני מבטים מצטלבים באקראי — מבט של הולך רגל עירוני אנונימי ומבט של נהגת שחולפת על פניו. הרגע הזה הוא נקודת המגוז — סצנה קטנה שדי בה לליסרדי לנצח על תזמורת של תנועה בעיר, יחסים בבית, אובססיה ותשוקה. כהרגלו פושט מעליו ליסרדי את הקונבנציות המקובלות, את האיפוק והביישנות — וקופץ מיד ועמוק לתוך הרפתקה ספרותית חיונית. אנו מזמינים אתכם לצלילה נוספת אל המיניות החשופה של בני אדם רגילים, המפוסלת בעטו של אמן שהוא תופעה ייחודית בספרות העכשווית. כתיבתו המזוקקת והנועזת של ארקולה ליסרדי נוחתת שוב בידי הקורא העברי, בפרק נוסף מתוך שלישיית רומנים קצרים על חוסר נאמנות.

בעמודים הראשונים של תמות, אהובי אנו נמזגים כמו דרך משפך לתוך האווירה הסמיכה של הספר הנדיר הזה. בעמודים הבאים אנחנו מתחילים לדאוג: לעצמנו, לבריאות הנפש של הכותבת, ולאחר כמה עמודים נוספים אנו כבר מתנשפים בקצב הפראי של הטקסט, שכן תמות, אהובי כתוב בשפה אישית ובנשימה חייתית היוצרות סגנון יחיד במינו. לפניכם מעין מותחן כפרי על אישה שלכאורה ״יורדת מהפסים״ לנגד עינינו, אך זהו גם ספר קיומי. פילוסופי. חריף. עוקצני. רווי ליריות ומיניות. זהו ספר הצולל אל פנימיותה של אישה, אך בה בעת פורש בפנינו את אופיים המשונה של החיים בכפר נידח סמוך ליער בפאתי פריז בימינו אנו. בספרות של אריאנה הרוויץ תמצאו "חוצפה", ביטחון עצמי, פואטיות ומעוף שבדרך כלל מאפיינים אמנים בתחילת פריחתם, לכן אנו בזיקית גאים עוד יותר לחשוף אותה לקורא הישראלי.

לפני שנה התפעלו קוראי זיקית מ”האדון שנפל לים” של ה. ק. לואיס, פנינה ספרותית עלומה שחשפנו לראשונה בעברית. כעת הגיע תורו של אוצר נוסף, סודי ומופלא באותה מידה: כנפי ים שחו ר ות למלאך של י מאת אליוט צ׳ייז. אם סוגת הנואר נמצאת בשולי הספרות, הרי שלפניכם יצירה הזוהרת בייחודיותה בשולי הנואר, כלומר בשולי השוליים של תולדות הספרות. רבדים ספרותיים רבים מסתתרים מאחורי עלילה פשוטה וטיפוסית לכאורה: אנטי גיבור שמשתחרר מהכלא, פאם פטאל בדמות נערת ליווי והאפשרות לשנות את הגורל באמצעות שוד משאית משוריינת. הכתיבה הישירה, המחוספסת והמסוגננת מאוד של צ’ייז גורמים לנוף האמריקאי להיות תפאורה מושלמת לרומן העמוק והקיומי שלפניכם, העוסק בשאיפה לחופש בחברה המודרנית. קצב, מירוץ נגד הזמן ושרשרת של סיבות ותוצאות יוצרים רקמה ספרותית מרתקת. כך בחרנו להשיק את סדרת הנואר של זיקית: בקריאה רבת עוצמה המזמינה לישיבה רצופה עם בקבוק ויסקי משובח.  

ברק, קצב, כישרון ויזואלי, פשטות, חוש לאירוניה, אמנות הדיאלוג, מודרניות —באלה האמצעים מפתה אותנו ב ו ר ח ס ט י י ן של סרחיו ביסיו, מהסופרים החיוניים באמריקה הלטינית של ימינו. פסיכיאטר נתקף בידי מטופל. בעודו פצוע ומבולבל ובלא כל תכנית מלבד התרחקות יזומה גם מאשתו, הוא נוהג מאות קילומטרים לבית בטבע שקנה דרך האינטרנט. בנסיבות חייו החדשות נוצר מיקרו־קוסמוס של דמויות והיקרויות המשמש מצע נפלא לעטו היצירתי של ביסיו. כתיבתו של ביסיו משלבת בין מרכיבים מתקשורת ההמונים לבין הומור וסוריאליזם קל ורעיונות ספרותיים מורכבים. כמו בספרים של מנואל פואיג או של ססר איירה, גם כאן קוקטייל ספרותי שקשה לעמוד בפניו. ב ו ר ח ס ט י י ן , כמו כל ספריו של ביסיו, מזמין את הקוראים לבילוי, להרפתקה, ולחשיבה אחרת על ספרות.

אחת המתנות היפות שאנו עשויים לקבל כקוראים היא כתב יד המתפרסם כאילו משום מקום לאחר שנשמר בסוד שנים — והכובש אותנו ברוב חִנו. זהו המקרה של אנ י באה משם מאת הציירת הקולומביאנית אֶמה רֶיֶיס, שספרה פורסם רק כמה שנים לאחר שהלכה לעולמה ב 2003- . הרומן שלפניכם מורכב מ 23- מכתבים, שבהם משחזרת רייס את המצבים הבלתי אפשריים בחייה המוקדמים עת גדלה במנזר: חדרים נעולים, שפל העוני, חינוך קתולי נוקשה וחיפוש דרכי מוצא, וכל זאת בחדוות חיים בלתי מתפשרת. אולם מה שחשוב בספר המיוחד הזה, לצד פרטי העלילה, הוא הבנייתו של קול ספרותי; בלא תחכום ובפשטות מרבית, רייס הופכת לאמנית הסיפור. אני באה משם מתרגם את שפת היום יום הקולומביאנית הנפלאה לספרות. הטקסט מתנגן על פי המוזיקה הפנימית של הסופרת וזו מצטלצלת כדבר מה עגול, עצוב לעתים, ומיוחד. גבריאל גרסיה מארקס קיבל לידו את כתב היד בסתר ואף ניסה לפרסמו, אך רייס סירבה. רק ב 2012- פגש הטקסט את קוראיו, ונבחר שלוש שנים ברצף לספר השנה בקולומביה.

מי הן הנשים האלה שמתהלכות ברחובות העיר, בצעדים מהירים ומונוטוניים ופניהן חתומים? מה מתרחש מאחורי עיניהן, בבתיהן, במערכות היחסים שלהן, עם בני משפחותיהן? על מה הן חולמות? בספר בבשר החי של הסופרת העכשווית ורה ג׳אקוני מקובצים סיפורים, או מעין וריאציות קאמריות בנושא ”האישה החריגה". ג'אקוני בונה שפה אישית באמצעות משפטים בהירים ורבי משמעות ומרכיבה דמויות וסצנות שבריריות המותירות את הקורא במצב עדין, מנוכר ומתוח כאילו העולמות הנבראים יתמוטטו בכל רגע. ורה ג'אקוני אינה מסתירה את אהבתה למסורת של סופרות אנגלוסקסיות שהעמידו את הריאליזם ב"בפינה" כגון פלאנרי אוקונור, יודורה ספרות שהעניקה ווֶ לטי או קת'רין מנספילד — לקורא נקודות מבט חדשניות לא פחות ממיטב הספרות הניסיונית של המאה ה-20. גם ג'אקוני וזאת בידיעה שאי עורכת ניסויים ספרותיים — אפשר לספר את המציאות ממש, אך בהחלט יש טעם לתאר באימה ובפליאה את הפרגמנטים שאנו תופסים מתוכה.

שתי נובלות, שילוב ספרותי המציף סוגיות זהוֹת בחיי האדם המודרני.