הכר את הסופר
10 שאלות ותשובות עם ענת לוי
פינת הכר את הסופר - 10 שאלות ותשובות אותנטיות ומעוררות השראה
איזה ספר הכי אהבת והשפיע עליך להתחיל לכתוב?
התחלתי לקרוא בגיל מאד צעיר ממודעות פרסומת שהיו תלויות באוטובוסים ומאז לא הפסקתי. בילדותי בלעתי ספרים. גמרתי סדרות שלמות של ספרי ילדים חסמבה, השביעיה הסודית, פוליאנה, האסופית והמשכיה, ספרי ג'יין אוסטין ועוד רבים וטובים שקצרה היריעה מלפרט. ואז כשבגרתי עברתי על מדפי הספריה לפי סופרים ואזורים גאוגרפים, ספרות אמריקאית, רוסית, צרפתית, דרום אמריקאית. אני לא יכולה להצביע על ספר אחד שהכי אהבתי. אני חושבת שזה תלוי גיל בשלות מצב ריגשי וחיבור ספציפי. אבל אני חושבת שבצעירותי "ענבי זעם" של ג'ון סטיינבק היה אחד הספרים הכי משמעותיים עבורי. סבא שלי נתן לי עותק ישן שלו ואני זוכרת שהשאלתי אותו לחברה שאיבדה אותו וזה גרם לי צער גדול.
מה הכי מחבר אותך לספר הראשון שכתבת?
הספר הראשון שלי "שנת היובל" עוסק ביעל דולב, אלמנה ערב יום הולדתה החמישים שבמהלך ריצה בסנטרל פארק פגשה את אהוב נעוריה, יובל. האקס המיתולוגי ממנו נפרדה שלושים שנה קודם לכן במהלך טיול של אחרי צבא להודו. המפגש בינהם מצית אצל שניהם אש שכנראה מעולם לא כבתה והם מבלים שבוע של שיכרון חושים בניו יורק. הרבה מאד דברים מחברים אותי לספר הזה. גם הגיל של הגיבורה שהוא הגיל שבו גיליתי את כתיבת הפרוזה והפך להיות אבן דרך מאד משמעותית במסלול חיי. גם הריצה, שהיא הפעילות הספורטיבית המועדפת עלי כבר שנים רבות, וגם ניו יורק שהיא אחת הערים הכי אהובות עלי בעולם.
על איזה תקופה בחיים את הכי נהנת לכתוב? ילדות, ימי הנערות או חייך הבוגרים?
הספרים שלי אינם עוסקים בחיי. הם עוסקים בנושאים שמענין אותי לחקור ולפענח. באופן טיבעי אני נמשכת לנושאים שמטרידים אותי כאדם בוגר.
אם היית דמות מסיפור (כל סיפור שהוא) איזה דמות היית ולמה?
ספר הוא חדר בריחה. מקום להישאב אליו ולהתנתק מהמציאות היומיומית. אני אוהבת להפליג בעולם שנברא בתוכו כמתבוננת. לא מצליחה לחשוב על דמות מסיפור שהייתי רוצה להתחלף איתה.
האם את מרגישה שבעזרת הכתיבה הצלחת לעבד חוויות מהעבר?
הכתיבה בהחלט מאפשרת לעבד חוויות מהעבר וגם חרדות מהעתיד. הכתיבה מאפשרת להתנסות באופן וירטואלי. לבדוק אפשרויות מסויימות מבלי ליישמן בפועל. להשאיר אותן במחוזות הדימיון. זה משחרר מהמחירים שלעיתים צריך לשלם כשמוציאים את ההתנסויות הללו מן הכח אל הפועל.
את מרגישה שהדמויות שעליהן את כותבת משקפות כל אחת רגשות שונים שלך?
הדמויות שעליהן אני כותבת משקפות לא רק רגשות כי אם סט של תכונות שמפעילות אותן. קשת הרגשות היא נחלת הכלל. כולם שמחים ועצובים, כועסים, מקנאים, מתביישים, מתפעלים ועוד. אבל הביטוי היחודי של הרגשות הללו אצל הדמות הוא זה שמגדיר אותה והופך אותה לאחרת אבל גם כזו שאפשר להזדהות איתה.
לא מפריעה לך החשיפה שבאה בעקבות הספר הראשון שהוצאת?
כש"שנת היובל" יצא לאור הייתי מבועתת. מעבר לכך שחששתי ממה יגידו עלי שהחלטתי בגיל חמישים לחטוא גם בכתיבת פרוזה חששתי איך יתקבל הספר. האם לא אהפוך למושא של לעג וקלס. במיוחד חששתי מהתגובות שאקבל בגלל קטעי הסקס שיש בספר הזה. אבל מהר מאד גיליתי שהאומץ שבחשיפה וכנראה גם העובדה שהספר מענין ונוגע, גרמו לכך שהוצפתי במחמאות ותשבחות שהחליפו את החשש בריחוף של אושר.
האם כשיצא הספר הראשון היית מחפשת את עצמך בגוגל? האם את עדיין מחפשת?
אני לא נוהגת לחפש את עצמי בגוגל. לרוב המידע לגבי פירסומים עלי מגיע אלי בעקיפין מאנשים שקראו.
באיזה דרך את בוחרת את השמות לדמויות שלך?
זו שאלה מעולה. זה לא פשוט לבחור שמות לדמויות. הם צריכים להתאים להם ובמקרים רבים גם להוסיף לספר נופך שהוא פועל יוצא של משמעות השם על ההקשר הסיפורי. אבל ככל שאני מכירה טוב יותר את הדמות שלי, השם הופך להיות משהו שנובע ממנה. שהיא מזמנת בעצמה.
האם את מאמינה במחסומי כתיבה?
יש תקופות שבהן הכתיבה נעצרת. אני לא רואה בכך מחסום. זה חלק מהתהליך. גם בסיפור עצמו הרי יש מרווחים. אנחנו לא מתארים כל רגע ורגע. אלא ממקדים את אלומת האור הסיפורית לרעים מסויימים. זה משתקף גם בהליך הכתיבה, שלא כולו מואר. יש בו גם רגעים חשוכים אבל כך זה צריך להיות. כי התקופות האלה שבהן הסיפור מתרחק מאיתנו זה נחוץ לו וגם לנו.
הוספת הערה