איך אנחנו מושפעים מהחורף?

בארץ בה כולם מחכים לקיץ, אפשר לפספס את השיעור החשוב שהחורף מלמד אותנו.


ישראל היא ארץ טרופית יפה, אבל החורף, גם אם מדובר בתקופה קצרה, לא פוסח עליה.
עם מה החורף מעמת אותנו, מה אפשר ללמוד ממנו, ואיך לצמוח מהעונה הקרה?
אין אף פתית שלג שדומה לאחר, כנראה שגם לא טיפת גשם או רוח סערה. כך גם לגבי הבעיות, הפחדים
וההתמודדויות שכל אחד ואחת מאיתנו נאלצים לצלוח במהלך החיים. האתגרים שהחורף מביא איתו הם הזדמנות
להתבונן בעצמנו ובאופן בו אנחנו בוחרים לנהל את המשברים שלנו בזמנים בהן הנפש חווה גם את התקופות
הפחות יפות שלה.


אני לא מגדירה את עצמי כאדם רוחני מאוד או עם אמונה חזקה במיסטיקה, אבל תמיד הייתי פתוחה לשמוע על
מה שמעבר לנו, מעבר ל"אני" הפרטי. אחד הדברים שגיליתי הוא שלא חייבים להיות בני אדם רוחניים כלל בשביל
להבין שאנו לא עומדים אך ורק בפני עצמנו, מנותקים מן העולם. אנחנו חלק ממנו, מושפעים מן התופעות שבו,
משפיעים עליו בחזרה )לא מעט פעמים לרעה יותר מאשר לטובה(, ומגלמים בתוכנו תופעות אוניברסליות: הרי
שבאדם מתחלפות עונות כמו בכדור הארץ, הוא מלבה רגשות כמו הר געש, מתנפץ לחוף של בדידות כגל, ומהו
חיבור מיני בין בני זוג אם לא נקודת כבידה שעוצרת בתוכה אנרגיה שעתידה להתפרק, להתנפץ, וביכולתה להביא
לחיים, כמו המפץ הגדול?


אם מאמצים לרגע את הראייה הזו אפשר לראות את הצדדים הפחות נחמדים של החורף כצדדים הפחות נחמדים
שמזדמנים לשגרת חיינו: בלתי נמנעים, גורמים לסבל/אי נוחות, ואין לנו ברירה אלא להגיב אליהם - או על ידי
חבישת כובע וצעיף, או על ידי בכי, דיבור, או כל פעולה אחרת.
החורף גם מזכיר לנו את אחד הדברים החשובים ביותר: שהוא עונה, וסופה לחלוף בסופו של דבר בדיוק כפי
שאנחנו לא נרגיש עצובים לנצח, לא בודדים לנצח, לא מתוסכלים או כועסים לנצח. כמובן שהחוק הזה תקף גם
לגבי התחושות שמרוממות את נפשנו. הרי שלא נוכל להרגיש מאושרים תמיד, לא שמחים ולא מסופקים כל הזמן.
התחושות האלו, כמו הרגשות שלנו, משתקפים בנו מבלי להגדיר את מי שאנחנו. כמו שהסערה לבדה, הגשם
לבדו או הרוח לבדה לא מגדירים את החורף ואת המושג שנקרא "מזג האוויר". הם אולי מהווים חלק ממנו אבל לא
את המהות שלו. כך בדיוק אני סבורה שגם אצלנו מתנהלים הדברים.
אז אילו בני אדם נבחר להיות?


כאלו שמזדהים עם כל רגש שבא וחולף? נותנים לו להשתלט עלינו עד כלות? להגדיר אותנו בצורה מחמירה
וכואבת? או שאולי נצליח להביט בתחושות וברגשות שעולים בנו כפי שאנו מביטים בגשם שיורד מן השמיים וניתך
בעוצמה באדמה, בברקים המסנוורים ובשלג הצחור?
ואם רק נצליח לעשות את זה, האם ייתכן שנרגיש טוב יותר? אולי אפילו פליאה נוכח עוצמות החיים? נוכל לזהות
גם את היופי שבהן? להבין שקשה או מאתגר הוא לא בהכרח רע?
לעשות את הדבר הזה זה דבר גדול, הדורש חמלה וסבלנות.
אבל אם נצליח? אז כנראה שגם נצליח לסלוח לעצמנו, לקבל את העובדה שאנחנו מסוגלים לעשות רק את מה
שביכולתנו, וגם אולי, נקבל ונאהב את עצמנו קצת יותר.


ומה מתאים עכשיו מאשר המלצה על ספר שיסחוף אתכם כמו סופה?
הצוות של אינדיבוק ממליצים לכם על:


"יש דברים שלא מוכרחים לנסות" / ענת לוי - לרונית לא היתה שום סיבה לחשוד שבעלה אבישי מנהל רומן.
היא חשה אהובה ומוערכת, והמשפחה שבנתה איתו היתה כל מה ששאפה אליו בחיים. אבל ברגע אחד, שבו
גילתה על צג הטלפון הנייד שלו את ההודעה הזאת, שלא הותירה בלבה ספק, הכול השתנה. אז מה עושים עם
בגידה? עם הפגיעה באמון שמערערת את אמות הסִפים של החיים המשותפים ומעלה תהיות על העבר וגם על
העתיד?
מוחלים? מפרקים? האם משבר זוגי יכול להיות מקור לחיזוק ולתיקון או שהטלטלה העזה תפריד ותגדע את חיי
המשפחה כפי שהיו?
רונית ואבישי הם אנחנו. ואם לא אנחנו, אז השכנים ממול. אך מתברר שלחיים שלהם יש תחתית כפולה, שבה
מסתתרים דברים שכעת יפרצו החוצה.


"יש דברים שלא מוכרחים לנסות" הוא רומן ממגנט וחכם, שמתאר באופן אמיץ, חשוף ובלתי מצונזר את המפולת
שהבגידה מחוללת במערכת היחסים הזוגית ואת רעידות המשנה שהיא מפעילה על המשפחה כולה. מתוך שבר
נישואיה יוצאת רונית למסע של שחרור וגילוי, של עיבוד מתוך איבוד, דרך דברים שלא מוכרחים לנסות, אך
כשמעיזים, מגלים שנפרצים בנפש נתיבים חדשים ומרתקים.
לרכישת הספר >>> https://bit.ly/3nEdvr9

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה