גשר / אלון מרקוס

בחור

שלום אמא. תברכי אותי, קיבלתי קידום. הבוס אוהב אותי. הוא מחייך כשאני בסביבה. הוא טפח על גבי פעמיים. בבוא היום אני אהיה הבוס. זו לא תקווה, זו מטרה. מצד שני אני מקווה שהיום הזה רחוק, כי אני מעריץ את הבוס. אני מאחל לו חיים ארוכים ובריאות מוצקה.

תיקון הגשר מתקדם בקצב מהיר. התפקיד החדש לא משאיר לי זמן לנשים, אלכוהול וסיגריות.

אני צוחק, אמא. מעולם לא נגעתי בדברים הללו. יחד עם זאת, בזכות העבודה, יש לי כסף שאפשר היה לבזבז על נשים, אלכוהול וסיגריות, לו רק הייתי מעוניין.

אני חוסך, מחביא את הכסף. פיזרתי אותו בכמה מקומות מסתור. יש פה אנשים שאסור לסמוך עליהם. הבחור שישן מיטה לידי, יחזקאל, נעלם בלילות ובבוקר חוזר שיכור, עם ריח של טבק וכתמי אודם על הצוואר.

מה שלום אבא?

אישה

בן, למה אתה לא כותב? מדוע אינך שולח תמונות?

אנחנו בסדר. מתגעגעים. מתי נוכל לראות אותך?

בזמן האחרון אבא התנפח. לא ברור מאיזו הסיבה. הוא מסרב ללכת לרופא. הוא אומר שתיקן את הגשר שלושים שנה ולא התעטש פעם אחת. הוא אומר שהפציצו, סנוורו ושרפו אותו, והוא שרד. אבא אומר שהרופא יודע רק לגשש עם הסטטוסקופ, לתקוע מד חום לפה, לרשום חומרים משלשלים, להמליץ על פעילות גופנית ולדפוק על ברכי זקנות עם פטישון, וזהו.

אני דווקא מחבבת את הרופא. הוא רשם שיש לי מערכת עצבים משומנת היטב, כמו של בת עשרים.

חוץ מזה הכל בסדר.

מזג האוויר לח וקר. השכנים צורחים ושוברים קירות. אנחנו חוסכים כסף, כי אי אפשר לקנות כלום. יקר מדי.

יש לך חברה, בן? מתי תבואו לבקר?

בחור

שלום אמא. אני ממשיך לטפס בסולם ההצלחה. הבוס מינה אותי לבדוק את מכתבי העובדים בגשר לפני שהם נשלחים לקרובים. אני יכול לכתוב לך שאני מחביא חלק מהכסף תחת האדמה, ליד עץ גויאבות ששתלתי. לפני כן יחזקאל, הבחור שישן מיטה לידי, היה אחראי על בדיקת המכתבים. הוא היה רשלן. אחרי שהוא קרא מכתבים מצאו בתוכם אפר סיגריות, כתמי יין ואמצעי מניעה. תארי לך שאיש כזה היה קורא על הכסף שלי.

מה שלום אבא?

אישה

בן, אל תתבייש בחברה שלך. אל תחביא אותה ממני ומאבא.

אבא שלך ניסה להחביא אותי מההורים שלו, אבל אז אתה צצת, ושאלתי איפה הוא ימצא מקום להחביא שני אנשים.

הנפיחות של אבא מתגברת. הוא טוען שהוא בריא כמו שור. אתמול אכל שלוש צלחות שיבולת שועל.

בן, האם קר לך שם? מציקים לך? האם המקלחות שלכם נקיות?

בחור

אמא, תברכי אותי. הצלחה נוספת.

לפני כמה ימים גופה צפה מתחת לגשר. הבוס מינה אותי לטפל בה וביקש לא לפטפט על המקרה החריג.

מצאתי לנכון לכתוב לך על הגופה משום שהיה בה משהו שהזכיר את אבא. ניתן היה להבחין במספר סימני היכר למרות הנפיחות המזעזעת, ולמרות החושך.

תוסיפי לכך את העובדה שאבא ואני מעולם לא היינו ביחסים טובים, ולא זכיתי לראות אותו הרבה באור יום.

הכסף במקום. אני ממשיך לקרוא מכתבים של אחרים.

אישה

בן, במה מאכילים אתכם? כמה פעמים בשבוע אתה מכבס ומחליף מצעים? מה אתה עושה בשעות הפנאי? כמה זמן יימשך תיקון הגשר?

אם אתה מנסר, מדביק, חותך או מבריג, תיזהר לא להיפצע.

אבא ממשיך להתנפח.

בחור

הבוס משתעל, יורק דם ומתעלף. אנחנו מכבדים אותו ולא מעירים לו על כך. שכלו חריף כתמיד. הוא העביר לנו הרצאה, "נשים, אלכוהול וסיגריות מול תיקון הגשר". זה היה מרתק, כולם הקשיבו. חוץ מיחזקאל, הבחור שישן מיטה לידי. ליתר דיוק לא ישן, הוא נעלם בלילות. יחזקאל נחר בהרצאה וקיבל אזהרה ראשונה.

אני מזועזע מהדברים שאני קורא במכתבים ולא מאפשר לרובם לצאת מגבולות חדרי.

גופות חדשות צצו במים מתחת לגשר. כולן מזכירות את אבא. זה לא הגיוני שהוא טבע כל-כך הרבה פעמים, ובכל זאת, אני מבקש לוודא מה שלומו פעם נוספת.

אישה

אם יש לך מישהי אל תסתיר ממני. אולי תביא אותה לביקור?

אבא מרגיש מצוין, ממשיך להתנפח.

השכונה מתדרדרת. פעם היו פה רק גמלאים של תיקון הגשר. חלקם עזבו, חלקם מתו ועכשיו אנחנו מוקפים בפראי אדם שעירים וקולניים. אין להם טיפת כבוד למלאכת תיקון הגשר.

אבא לקח את הרובה שלו כדי לצעוק עליהם, אבל אני מאכילה אותו שיבולת שועל והוא נרגע. למה כולם צריכים לדעת שיש לו רובה?

מחכים לך, בן.

בחור

כולנו פה דואגים לבוס. הוא גוסס, קשה לו לפקוח עיניים, אבל הוא מחלק פקודות. שכלו עדיין חריף. אתמול הוא אמר שהגשר שלנו הוא גשר מיוחד.

רעד עבר בגופי, אמא. עור ברווז.

אני רושם את מה שהבוס אומר במחברת.

גופות צפות במים בכמויות שקשה לתפוס. יחזקאל עורך רישום של מה שנמצא עליהן. זה הבחור שישן מיטה לידי. לפני יומיים הוא נכנס בטעות לחדר השינה של הבוס. יחזקאל היה שיכור, הדיף טבק והחזיק חצאית קרועה. עכשיו יש לו שתי אזהרות. עוד אחת ומישהו אחר יאייש את המיטה שלו, שעומדת ליד שלי, שהוא כמעט אף פעם לא ישן בה.

אישה

אתה יודע בן, השכנים השעירים והקולניים שלנו אינם גרועים כל כך. נקלעתי למסיבה שלהם. הם חגגו הולדת של תינוק מקסים, שעיר וקולני. הייתי חייבת להשלים איתם אחרי תקרית הרובה של אבא. הבאתי עוגה משיבולת שועל.

הם הקיפו אותי בחום, תשומת לב ומשקאות חריפים. שלושה מהם לקחו אותי לחדר נפרד, האכילו אותי בענבים ושאלו כל מיני שאלות טיפשיות, כמו היכן אביך מטמין את הרובה שלו. אחד מפראי האדם הללו היה מבוסם קלות והתעקש לחפש את הרובה מתחת לחצאית שלי.

בן, למרות טוב ליבם אלה אנשים חסרי טקט.

אבא ממשיך להתנפח אבל עכשיו הוא גם חופר בלילות בחצרות השכנים. הוא צועק שהוא רוצה למצוא הוכחות. ניסיתי להאכיל אותו בשיבולת שועל אבל זה לא עזר.

עצביו מתרופפים בגלל שאינך כותב לנו בן. למה אתה לא כותב?

בחור

אמא קרה דבר שאני מתקשה לעכל.

מאז שיחזקאל הפך לרשם הגופות החדר שלנו התמלא בחפצים. שעון מעורר בלי פעמון, פותחן שחוק, בושם צרפתי מקולקל ונעלי עקב. יחזקאל טוען שהוא קנה את זה, אבל אני יודע שהוא מבזבז את כספו על נשים אלכוהול וסיגריות.

קראתי את מכתביו של יחזקאל. הוא כותב רק על נשים, אלכוהול וסיגריות.

אני לא מאמין שסיגריות מנטה פוגעות באון הגברי, ואין סיכוי שמדי שנה תשעה אחוז ממתקני הגשר מתמכרים לאלכוהול. דבריו על נשים מביכים עד כדי כך שאמנע מלצטט אותם.

לקחתי את כל המכתבים של יחזקאל, הבחור שישן מיטה לידי, ובלב כבד, כי אחרי הכל מדובר בחבר, הקראתי חלקים נבחרים לבוס. הבוס הקיא, לקה בסחרחורת והזיות, אבל שכלו נשאר חריף. הוא העניק לי אות הצטיינות. יחזקאל קיבל אזהרה שלישית.

הוא אסף את חפציו בלי לדבר איתי. את חושבת שזה חוסר טאקט מצדו, אמא?

רק בסוף הוא אמר שאולי צריך להודות לי, כי הוא גם ככה לא סובל את הגשר הטיפשי הזה ומתאים לו להסתלק מכאן.

זה יחזקאל אמא, מדבר בדרכו המיוחדת, שלפעמים קצת קשה לי להבין.

הוא כבר היה עם המזוודה ביד, ובפיו, ברוב חוצפה, החזיק סיגריה, להראות לכולם שהוא מבין גם דבר או שניים באלכוהול ונשים. הבוס התחיל להתפתל ולהוציא קצף. פתאום הוא הצביע על יחזקאל!

הוא מינה את יחזקאל להיות הבוס החדש ומת. אני בהלם אמא, עדיין בהלם.

יחזקאל הוא הבוס החדש, הבחור שישן מיטה לידי.

אישה

בן, אני שמחה מאוד שאתה עובד על תיקון הגשר. למרות מה שאומרים השכנים השעירים והקולניים שלנו. זו משרה סולידית, עם משכורת מכובדת. אבא שלך עשה את זה שלושים שנה.

דרך אגב, אבא שלך נעלם. אני מכינה לו שיבולת שועל אבל הצלחות נערמות על השולחן, כי הוא לא בא לאכול אותן.

מה איתך, בן? יש לך מישהי?

בחור

יחזקאל טוב אלי, אמא. לזכר הימים שישן מיטה לידי. בזכותו הדבר היחיד שאני עושה זה לחפש על גופות שצצות מן המים. 

לצערי הרב הוא החליט לקבור את הגופות. כשקמתי בבוקר האדמה שבה הטמנתי חלק מהכסף הייתה מלאת בורות. עץ הגויאבות נעלם.

אישה

בן, סלח לי. אני מציקה לך עם השאלות שלי. אינך חייב לענות.

ובכל זאת, תסלח לי, איך אתה מרגיש? אתה בריא?

מה אתם מתקנים שם, בגשר? מה מהות התקלה? האם יש תקלה אחת גדולה, או כמה קטנות? האם נוצרות תקלות חדשות? ואם כן, האם התקלות החדשות נובעות מהתיקונים? כמה אנשים עובדים על תיקון הגשר? מי מבקר את העבודה? כיצד הוא בודק אתכם? האם קיימת מערכת ענישה? כמה מפוטרים יש לכם? מה הפיצויים שמשלמים? מה ההכשרה שעובדי הגשר עוברים?

האם מישהו חצה אי פעם לצד השני של הגשר? מה קרה להם? האם חזרו? מה הם מספרים על הצד השני? האם אלה שלא חוזרים כותבים לכם?

מי צריך את הגשר הזה? למה אי אפשר לחצות את המים בסירות? למה אסור לעוף אל הצד השני?

יש לכם המנון? יש לכם דגל? יש לכם בדיחות פנימיות על הגשר?

איזה ריח יש לגשר? איזה טעם יש למים תחתיו? ממה עשוי הגשר? מהיכן משיגים את חומר הגלם?

למה אתם לא עונים? למה אתם לא מנסים לענות? מה קורה עם השאלות שמגיעות אליכם? מה קורה עם השאלות שנולדות בכם?

בחור

מזל שפיזרתי את הכסף בכמה מקומות.

אם כי הכסף שהחזקתי בנעליים נרטב והתפורר כשנכנסתי למים למשות גופה כבדה ונפוחה במיוחד. אולי אלה היו שטרות מזויפים. האמיתיים עמידים במים.

חלק מהכסף היה במעטפה ששכבה בין המכתבים שהחרמתי. אבל יחזקאל החליט לגאול אותי מהתפקיד ושרף את כל מה שהיה בערמה.

לילה אחד הלכתי לישון מאוחר מהרגיל. ישבתי עם חברים והזמנתי אותם למשקאות, מישהי נחמדה שהכרתי גלגלה עשב בתוך שטרות שהבאתי לה, ואחר כך לוותה ממני את מה שנשאר כדי לחזור הביתה. היא גרה רחוק, והיא בכתה כי אנחנו לא נתראה יותר.

אבל עדיין יש לי את הגשר, את העבודה שלי, ואני יכול להתחיל לחסוך מחדש. נראה לי שאקנה רובה. שיהיה, ליתר ביטחון.

הבוס החדש מחבב אותי. הוא מחייך כשאני בסביבה.