כל הג'אז הזה | לרכישה באינדיבוק




אני מאשר לקבל דיוור

כל הג'אז הזה

כל הג'אז הזה

שנת הוצאה: 2017
מס' עמודים: 308
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 50
- 25
- 25

אילו יכולתם לבודד רגע אחד מחייכם, ולהפוך אותו לערסל שתוכלו לשוב ולהתכרבל בו מתי שתרצו – באיזה רגע הייתם בוחרים? מה הייתם מוכנים לעשות כדי להשיב לרשותכם את הזיכרונות היקרים לכם ביותר, אם הייתם עלולים לאבד אותם לנצח?
עם הדילמות האלה נאלצת להתמודד ליז פיין, צעירה רגילה, בת 23, עם חיים "לא כל כך רגילים", כדבריה. מסלול חייה המבטיח של ליז נקטע באופן פתאומי בעקבות תאונה, והיא מושלכת החוצה, אל החלל הריק, ללא נקודת אחיזה. יום אחד גם המחשב הנייד שלה נגנב, וזמן קצר לאחר מכן היא מקבלת מכתב סחיטה.
הסחטן, "מישו", הוא גבר תל אביבי קל לשון וקהה חושים, המחזיק בחייה הווירטואליים של ליז כבבן ערובה. הוא דורש ממנה לכתוב לו 40 מכתבים שבהם תחשוף באותנטיות מוחלטת את חייה, את מחשבותיה ואת רגשותיה. אם לא תעשה זאת, הוא מאיים כי ימחק את התכנים שבמחשב שלה: מכתבים יקרים לליבה שאין להם תחליף ויומנים שבהם תיעדה את הזיכרונות החשובים לה ביותר.
קולותיהם של ליז, של "מישו" ושל דמויות מחייהם נשזרים זה בזה בסיפור סוחף, שבמהלכו נחשפים סודות מכוננים. חליפת המכתבים ביניהם מגוללת בפני הקורא בהדרגה את סיפור חייהם המורכב מחוויות צבעוניות, מאהבות אבודות, מטרגדיות ומניסיונות להתאושש מהן.
הרומן "כל הג'אז הזה" מציג דמויות אקסצנטריות שנעות בין העולם הווירטואלי לבין המציאות הפיזית, בין נעורים לבין חידלון. הוא נע עם גלי ההדף שמותיר אחריו האובדן, ומתחקה אחר תפקיד השפה בהתמודדות עמו. במקצב ייחודי הוא מתעד ללא פשרות את שבריריות הנפש האנושית החשופה לאקראיות החיים, ומנגד – את תעצומותיה.

המחברת, ילידת 1980, נולדה וגדלה בקיבוץ עין שמר. עיתונאית לשעבר ומנהלת חברת תוכן שיווקי. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, חיה בתל אביב עם בן זוגה, שני ילדיה ושלושה חתולים שקופים. זהו ספרה הראשון.

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    כל הג׳אז הזה / סנונית ליס – סקירה

    אני אוהבת לקרוא ספרים חדשים.
    זה כמעט כמו לפגוש מישהו בפעם הראשונה.
    לפעמים, מיד מחבבים ומוצאים מכנה משותף לשיחה. לפעמים זה לוקח זמן….

    הפעם פגשתי ספר כל כך חדש, שאפילו לא הוציאו אותו עדיין לאור.

    הסקרנות הכריעה אותי לגמרי. תיכף תבינו למה.

    הנושא עצמו נראה לי כמו חידה:
    בחור ובחורה מתכתבים במיילים זה עם זו. לא מבחירה חופשית, אלא מתוך כפייה חד צדדית ווירטואלית שלו עליה.
    מסתבר שהבחור, המכונה ״מישו״ מחזיק ברשותו את המחשב הגנוב של הבחורה, ליזי, ששמה האמיתי הוא עליזה (למרות שהיא די עצובה).
    מישו לא רק מחזיק את המחשב, הוא גם מכתיב לליזי את התנאים להחזרתו. הוא מאלץ את ליזי לכתוב לו על עצמה ובתמורה, ישחרר את קובץ אסופת המכתבים שהפריד מתוך שאר הקבצים שעל גבי המחשב הגנוב. את אסופת המכתבים הזו הוא מחזיק כבן ערובה בידיו והוא לא מתכוון לשחרר אותה בקלות. במיוחד, כשהוא יודע עד כמה היא חשובה לליזי.

    מאיפה הוא יודע הכל עליה?

    ובאיזו זכות הוא כופה את עצמו? מה היא חייבת לו?
    האם הוא מונע מחוסר ביטחון? מאהבה נכזבת? אולי זה בכלל עוד סיפור על אובססיה מסוכנת?

    עם התחלה כזו, חייבים להמשיך לקרוא.

    לאט לאט וככל שליזי נענית לדרישות המעצבנות של מישו, נפרשים בפנינו חיי השניים. העבר שלהם לא פשוט. קשה מנשוא, אפילו.

    ולמרות זאת, מה הם מחפשים במערבולת הרגשית שאליה נכלאו? איזו מערכת יחסים יכולה סיטואציה כזו להוליד, מבחינתם? פורקן מזיכרונות שלא מרפים? גירוד בלתי פוסק של פצעים מהעבר? אולי נחמה?

    המילים הם מוטיב מרכזי בסיפור המיוחד הזה. בעיקר מילים שלא אומרים. שתיקות שמלוות לאורך שנים ומעיקות כל כך….

    מישו וליזי, שבדרך כלל לא מדברים על כל דבר עם כל אחד מחפשים מגע באמצעות התכתובת הוירטואלית. הם מתצפתים זה על זו. מתקדמים האחד אל השנייה ולרגע, אפשר לחשוב שהם ממש חברים שהכירו מזמן.

    האם זהו באמת סיפור של התאהבות במיילים? תצטרכו לקרוא ולהיווכח בעצמכם.

    כל הג׳אז הזה, ספרה של סנונית ליס, מומלץ בחום רב ביותר.

  2. :

    מסקרן מאד. מהי הדרך הספרותית לבטא זיכרונות שמבטאים אישיויות מורכבות ועבר מורכב.
    מעניינת הדרך והפיתרון הספרותי "לפתור" מערכת יחסים ת שכזו!

  3. :

    ספר מיוחד, ספר המורכב ממילים ומשמעותן, דרך המילים והתכתובות אנו מתוודעים לעבר, להווה ואולי גם לעתיד? מלא באהבה, כאב, שמחה וצער של הנפשות הפועלות. ספר חכם, מושקע, מעניין ומעורר מחשבות.
    קראתי כמעט באופן רציף. ממליצה בחום!

  4. :

    מאוד נהנתי לקרוא את הספר . למרות הדמויות המורכבות ואירועי החיים המתרחשים בהם הקריאה קולחת . המבנה הלא שיגרתי של הצגת הדמויות באמצעות מכתבים והסוף המפתיע שומרים על רמת עינין ומתח עד המילה האחרונה .יישר כוח לסופרת הצעירה מחכה כבר לספר הבא .

הוסף חוות דעת

סנונית תוכן: http://snunitcontent.co.il/
כל הג'אז הזה: http://allthatjazz.co.il/
כל הג'אז הזה – פרקים ראשונים: http://allthatjazz.co.il/read-four-chapters/

נושא: שלום עליזה

 

את לא מכירה אותי. קניתי בחנות למוצרי חשמל משומשים מחשב נייד מיד שנייה, ומצאתי בו את חייך. את הימים האחרונים שלי העברתי איתך, כך שככל הנראה אני מכיר אותך טוב מכפי שאת מכירה אותי.

לפני שתתחילי לתהות אבהיר: כל החומרים שלך אצלי, במחשב העמוס במכתבים ובקטעי יומן. הגיעו אלי חיים שלמים. את כותבת המון! מתי את מספיקה? את כותבת הרבה יותר ממני, ואני איש של מילים, כתיבה היא משלח ידי (הנה, את כבר יודעת עלי דבר אחד קטן).

אם הערכתי נכונה, מחשבך נגנב בטרם הגיע אלי וכעת אני הוא בעליהם הבלעדי של חיי המחשב שלך – התכנים, סיסמאות הכניסה שלשמחתי לא מיהרת לשנות, פרטי חשבון בנק (שלא יועילו לי במקרה שלך), היסטוריה ומועדפים. הכול כאן. אוכל להיות את הווירטואלית אם ארצה בכך. למעשה, אם תבדקי, תגלי שהרשיתי לעצמי למחוק מבחר אימיילים מעניין במיוחד מהג'ימייל שלך והודעות נבחרות מהפייסבוק שלך. בטוויטר לא נגעתי, משפטי השנינה הקצרים שלך לא מעניינים אותי.

לפני שאת ניגשת להתריע בפני מכרייך ובפני שומרי הסף הרובוטיים של הכתלים המערביים הדיגיטליים שלך שאדם אחר גולש בשמך, ולשנות סיסמאות – המשיכי לקרוא, ולא – את עלולה להצטער.

אני עומד להציע לך עסקה. אם תסכימי לה ותעמדי בתנאים שאציב – תקבלי את חיי המחשב שלך בחזרה, את המכתבים, את הסיסמאות ואת הקטעים המפוזרים שכתבת לעצמך ושנכתבו אלייך בשנים האחרונות. אם לא תשיבי לי תוך שבוע, אם לא תסכימי לעסקה או לא תעמדי בתנאיה, תאבדי את כל המכתבים היקרים ואת זיכרונותייך – ארכיב מסודר בחריצות של מי שאת. רק את יודעת איזו משמעות יש לכל אלה בעבורך. מקריאתי עד כה, נדמה לי שהיא רבה עד מאוד.

העסקה: עלייך לכתוב ולשלוח אלי 40 מכתבים, בני לפחות 500 מילה כל אחד. מכתבים כנים שבהם תספרי באמת ובתמים על קורותייך – מעשייך, חווייותייך, תחושותייך ומחשבותייך.

על המכתבים להגיע אלי לפחות אחת לשבוע לדואר אלקטרוני זה. לעתים אשאל אותך שאלות, ואת תתבקשי להשיב בכנות מלאה ומוחלטת. לעתים אשיב למכתבייך, לעתים לא. כך או כך, יהיה עלייך להמשיך לשלוח את המכתבים בקביעות.

אם תשני את סיסמאותייך, ו/או אם תנסי לעדכן אדם אחר בתכתובת זו או בחילופי דברים עתידיים בינינו, ו/או אם תנסי לברר כל מידע על אודותי, תפני לרשויות החוק או תעשי כל פעולה אחרת שעלולה להתפרש בעיני כאילו שאת שואפת להסתיר ממני מידע, לחסום את גישתי להתנהלותך הווירטואלית או להתחקות אחרי – תאבדי את כל כתבייך וזיכרונותייך.

אני מעוניין לפגוש בך בתיבת הדואר האלקטרוני שלי, אחד על אחד. עירומה מילולית, נקייה מאיפור דיגיטלי. בלי כל הבולשיט החברתי, הציבורי, הפייסבוקי הזה. אני רוצה אותך ארוכת מילים, משפטים ומחשבות. אל תנסי למכור לי קטעים שכתבת בעבר. אני אזהה אותם.

אין לי מה להפסיד בעסקה הזו. את, לעומת זאת, עלולה להפסיד הכול, ונדמה לי ששנינו מבינים מדוע. תשובתך – בהתאם לברית הידידותית שכרתנו בינינו, תגיע אלי תוך שבוע לכל היותר. אני מצפה לה.

כהוכחה לכך שהמחשב שלך אכן בידי אני מצרף מכתב חביב שמחקתי מתיבת הדואר הנכנס שלך. מישהי בשם יסמין דהן שלחה לך אותו ב-2009, אני משוכנע שתזהי אותו.

 

השיבי לי, עליזה. אצטער למחוק לעד מכתבים כאלה.

…                                                

בידידות,

מישו

 

מצורף: חלחולת שלי מה המצב???

 

סוף סוף אני מגיעה לכתוב לך כמו שצריך אחרי כל הקשקושים שלנו בסלפון ובפייס. יש מלאאאאאאאאא דברים שאני חייבת לספר לך, תגידי כשאת בבית ונעשה סקייפ!
אז מה קורה נשמה שלי??? כבר הצלת את המדינה יא קרועה? אני מתגעגעת בטירוף לתחת העסיסי והעטוף בחאקי שלך. לא מאמינה שאני כאן בזמן שאת שם, מגנה בגזרתך החטובה על המולדת. אני מנסה לדמיין אותך בפוזת המשקית"ש ובטוחה שכל החיילים בבסיס כבר עומדים בתור כדי לבכות על הכתף הענוגה שלך, ובלילה חולמים חלומות שטופי זימה על כל הדברים שהם היו רוצים לעשות איתך ועם השרוך הסגול הזה שלך.
לא בטוחה שכבוד הרמטכ"ל יודע כמה האחות שלי שרוטה, though, אולי אגלה לו כמה סודות מעברך המפוקפק כדי שישחרר גם אותך על חוסר התאמה ונקים לנו צבא של אמזונות משלנו. או וול, שצה"ל ישתמש בכתף שלך בכיף בתנאי שכשאני חוזרת את והרמטכ"ל זוכרים שהיא שייכת לי בטאבו! לפחות את עוזרת לאנשים ולא יורה בהם. עם חוש הכיוון שלך זה בטוח עדיף.
אני צוחקת איתך בייב, פשוט מתגעגעת למות וכואב לי שאת לא פה איתי, אבל That's life.

מקווה שלא יותר מדי קשה לך שם או משהו. נראה לי שאני הייתי מתחרפנת ואם הצבא לא היה מחליט מראש שאני לא בשבילו, היו מעיפים אותי תוך שבוע גג בשל סכנה לעתיד המדינה או מה שזה לא יהיה שהמאבחנת הפסיכוטכנית קפוצת העכוז כתבה שם בטפסים המרשרשים שלה.
בפעם האחרונה שדיברנו אמרת שדווקא מעניין לך כזה. מרתקיישן. שאת מרגישה כאילו שאת משחקת בסרט מלחמה מעוות כזה שלוקח אותך למקומות חדשים. אני מקווה שלא חטפת בינתיים בלוז לירוקי המדים כי אם כן את ישר מסמסת לי (אך לא מסתממת לי לצערך כי אסור לך), ברור?!

אניוויי, נויורק מדהימההה! כל מה שדמיינו רק פי אלף!!! אני לא מבינה איך לא הייתי פה עד היום. כל כך מתאים לאמא שלי לגור בכל חור אפשרי ביו אס אוף פאקינג איי בלי להגיע לכאן. אני הולכת פה מבוסמת ברחובות (ולא תמיד ממה שאת חושבת). הכול פה כל כך… הרבה וגדול, אין א גוד ויי!

אם בקיבוץ את מרגישה כמו חייזר כשאת רק לובשת חולצה בצבע מוזר (שלא לדבר על מתחבקת עם בחורה. אהם אהם) אז פה זה בדיוק ההפך. אין דבר שתעשי שייראה משונה למישהו, וגם אם כןWho fucking cares ? גם ככה יש פה יותר וירדואוז מנורמלים. את יכולה להיות ה-כ-ו-ל!! מי שאת. מי שאת לא. להמציא את עצמך מחדש כל יום. איזה חופש!
אתמול הלכתי ברחוב ופתאום איש מבוגר בבגדים מתפוררים עצר אותי ושאל אם אני רוצה לקנות אחד מהחתולים השקופים שלו. "חתול שקוף?" שאלתי, אז הוא הוביל אותי לערמת כלובים ריקים וחלודים שהיו זרוקים על המדרכה וסיפר לי בשיא הרצינות איזה חתול שקוף חי בכל כלוב: "זה צ'יזי, הוא פחדן וחכם מאוד, זה טיילס, הוא שובב ותמיד מנסה לברוח" וכאלה. נצבט לי הלב, הסכמתי לקנות חתול שקוף אחד, ואז הוא התחיל לחקור אותי: "את יודעת במה מאכילים חתולים שקופים?"

"הממ, באוכל שקוף?" ניסיתי.

"לא! במחשבות! אבל אסור להאכיל אותם במחשבות הלא נכונות כי הן חונקות אותם! ואת יודעת מה חתולים שקופים שותים?"

"אמממ, רגשות?" ניחשתי.

"כן!" הוא הופתע, "אבל רק את הרגשות שלי. אסור להם לשתות רגשות של אף אחד אחר, הם ירעילו אותם!" ופתאום הוא התחיל לצרוח עלי בכל הכוח: "לכי מפה, את רוצה לגנוב את החתולים השקופים שלי ולחסל אותם! אני רואה את המחשבות המטונפות והשחורות שלך, עופי מכאן!" נבהלתי בטירוף וברחתי. אני עוד לא רגילה לתופעות האלה, אבל נראה כאילו למי שגר פה הרבה זמן זה לא מזיז בכלל, את קולטת?!

אז זה היה קטע סוריאליסטי בקיצוניות, אבל רוב הזמן הזוי פה בקטע טוב. אני מסתובבת ברחובות שמרוב אורות נראה שאף פעם לא יורד בהם הלילה. אינספור רעיונות דואים לי בראש במעגלים כמו פאקינג להקות הציפורים ליד המאגרים של הקיבוץ באביב. אני מתמלאת בתחושה שהולך להיות ממש טוב. מבאס לי ת'תחת שאת לא פה, חצוצרה שלי! אבל מה לעשות, זה מה יש ואת זה נעשן. בינתיים אני ארוויח לנו קצת כסף (אם יישאר לי משהו אחרי שכר הדירה המפלצתי) ואחכה עד שתגמרי לפתור את הבעיות של כל החיילים בצבא ונוכל כבר להתחיל את הטיול שלנו, לתפארת מדינת ישראל! תדעי שמחכים לנו טונות של כיף, וחתולים שקופים וציפורים בראש והשראה.

 

חייבת לזוז, השותפה ההזויה שלי לדירה חזרה והיא צועקת משהו לא ברור מחוץ לדלת, אספר לך עליה כבר במייל הבא או כשנדבר. גם כן תופעה זאתי.

 

חולה עלייך, בריאה עלייך, מתגעגעת אלייך!

ממני, השוק שלך,

ג'אז

נולדה ב-1980 בקיבוץ עין שמר, שם גדלה. כיום חיה ומתגוררת בתל אביב, עם בן זוגה ועם שני ילדיהם. בזמנה הלא פנוי מלטפת חתולים, שומעת שירים בריפיט, צורכת כמויות מופרזות של קפה וחולמת בהקיץ. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה.
כותבת מלידה (כמעט), על כל דבר ועניין ומתפרנסת מזה כמנכ"ל "סנונית תוכן" – המספקת תוכן וניהול פעילות ברשתות חברתיות למגוון חברות מהמובילות במשק ובהן yes, אסותא, אמריקן לייזר, קלרינס, אוניברסיטת תל אביב ועוד. כותבת הרומן "כל הג'אז הזה" בעריכת מיכל חרותי, שיצא מטעם "סנונית תוכן" בפברואר 2017, בליווי עולם דיגיטלי ייחודי.
שימשה בעבר כמבקרת מוזיקה, ככתבת תרבות וטכנולוגיה ב"נענע 10" וב"עכבר אונליין" וכתבה למגוון מגזינים וכלי תקשורת.
X