תַּכִּירוּ אֶת תּוֹם. הוּא תָּמִיד אַמִּיץ, אֲבָל לֹא הַיּוֹם. זֶהוּ הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל וּמָחָר הוּא עוֹלֶה לְכִתָּה א'. הוּא מְאֹד מִתְרַגֵּשׁ, אֲבָל גַּם קְצָת חוֹשֵׁשׁ... יֵשׁ לוֹ בַּבֶּטֶן פִּיחוּדִים. אֵלֶּה הֵם פְּחָדִים קְטַנִּים שֶׁלֹּא עוֹזְבִים: אֵיךְ יִסְתַּדֵּר בְּבֵית הַסֵּפֶר? הַאִם יִהְיוּ לוֹ חֲבֵרִים חֲדָשִׁים? אֵיךְ יִפָּרֵד מֵהַצַּעֲצוּעִים שֶׁהוּא כָּל כָּךְ אוֹהֵב? הַאִם יִזְכֹּר לָקַחַת אֶת כָּל הַמַּחְבָּרוֹת, הַחוֹבָרוֹת, הַקַּלְמָר וְהָאֹכֶל בַּיַּלְקוּט הֶחָדָשׁ?
בְּעֶזְרַת חֲבֵרָה טוֹבָה, אִמָּא אוֹהֶבֶת, וְאוֹרַחַת קְסוּמָה וּמַפְתִּיעָה, תּוֹם מוֹצֵא דְּרָכִים חֲדָשׁוֹת לְהִתְמוֹדֵד עִם הַפִּיחוּדִים, וּלְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַחֲשָׁשׁוֹת.