מסע אל שיאי השירה הישראלית הוא אוסף מאמרים על משוררים, שירים ושורות – כולם נפלאים על פי דרכם - שפירסם מנחם בן לאורך עשרות שנים בעיתונות, והפכו אותו בעיני לא-מעטים לגדול מבקרי השירה בארץ.
הרשימות עוסקות בין השאר באלתרמן וביונה וולך, בלאה גולדברג ובואן נויין, למשל (משוררת תל אביבית צעירה, שמוצאה מפליטי וייטנאם), בדוד אבידן ובדליה רביקוביץ, וכן במאות שירים ומשוררים נוספים, "גדולים" ו"קטנים", מקסימים אחד אחד , כולל שירים מזומרים ופזמונים, משלמה ארצי עד מאיר אריאל, מאתי אנקרי עד דנה ברגר, ועוד ועוד ועוד, הנימנים כולם על שיאי השירה הישראלית.
כמו כן עוסק הספר הזה בפולמוסים לוהטים עם מבקרי שירה כפרופ' דן מירון או פרופ' אריאל הירשפלד, סביב כמה מטעויותיהם הגדולות, כפי שטוען מנחם בן.
לא מעט מקוראי מאמריו של מנחם בן על השירה הישראלית, או משומעי שיחותיו, העידו על שוב ושוב על היקסמות גדולה ועל חוויית קריאה יוצאת דופן מן הסוג שאיננו מאפיין במיוחד קוראי ביקורות ופרשנויות על שירה.
הנה כך אמר עליו למשל בן שני, עיתונאי במערכת "עובדה", במישדר בגלי צה"ל, בתגובה על ספר קודם שלו: "אני חייב להגיד לך את החוויה שהיתה לי מהרגע שלקחתי את הספר הזה ליד... האופן שבו אתה מפרש את ארבעה עשר השירים בתחילת הספר - זו היתה חוויה שנשארה איתי ימים...".
והנה מה שאמר עליו חגי בועז, עורך האוניברסיטה המשודרת בראיון ל"גלובס": "כשמנחם בן מדבר על שירה, אולפן ההקלטות מתמלא ניצוצות של אושר. בן מצליח לרתק לאורך כל ההרצאות".
מי שיקרא ,למשל, את החלק הראשון של הספר על הזמן האבוד של השירה, המתאר את ההיכרות של מנחם בן עם כמה מגדולי המשוררים, יבין בדיוק איך יכולים משוררים, שירים ושורות להפוך לחוויה מטלטלת, מרעידה ומקסימה.