ספר שיריה השני של המחברת.
קרונות הדמיון של פירני, עמוסים. קצב נסיעת רכבת-המילים משתנה מנוף לנוף בטבע ("הים מערסל אותי"), מאדם לאדם בתוך החברה ("שיר למלצרית"). לעיתים היא מאטה את קצב נסיעתה, כדי לאפשר לנו להתבונן : להבין לעומק מה בדיוק אנו רואים, מה בדיוק אנו חשים. בשפתה הייחודית, נדמה שהיא במכוון מתעתעת בנו, הקוראים, כשלעיתים היא מטשטשת גבולות בין הנסתר לגלוי, בין מציאות ממשית למציאות הזויה. ויש גם חושניות ("אויר רענן/של בוקר עולה/וטעם של עוד").
צילום ואיפור: דליה בניטה
מיכל פירני נולדה וחיה בחדרה. חניכת "השומר הצעיר", יצאה להגשמה בנח"ל, בקיבוץ. בעלת תואר ראשון בחינוך ותואר ראשון לגיל הרך.
נשואה ואימא לשלושה ילדים.
השתתפה בסדנאות ובקורסים לשירה בבית אריאלה בתל-אביב וב"מקום לשירה" בירושלים. בוגרת בית הספר לשירה "הליקון" 2009.
ספר שיריה הראשון, "ערב של יום", יצא לאור ב-2010.
שיריה פורסמו בכתבי עת: "הליקון", "שבילים", "עיתון 77". שמונה משיריה פורסמו באנתולוגיה לשירה בעברית ואנגלית: (The Last Stanza - (An Anthology of Poems from Tel Aviv 2012, בעריכת דן סברי-רז.
שירהּ "בקיאנטי" זכה ביולי 2012 במקום ראשון בתחרות לשירה "פוזיאידוניה", בעיר פאסטום שבאיטליה.