עם מות האורגזמה הנשית

"תגיד, אחי, הסתכלת במקרה בוואלה?" שאל גיא.

"לא, מה יש בוואלה?" שאל ירון. גלישה באתרי אקטואליה הייתה תמיד בתחתית סולם העדיפויות שלו ביושבו מול המחשב.

"יש שם איזה מאמר על אורגזמות נשיות. מסתבר שלפני כמה שבועות איזה מדען בלגי גילה שנשים לא יכולות להגיע לאורגזמה. כלומר מבחינה פיזיולוגית הן מגיעות לאורגזמה שבאה לידי ביטוי בהתכווצויות של כל מיני שרירים, בשחרור של כל מיני חומרים בכל מיני מקומות, לפעמים בשפיכה – אבל הן לא יכולות לחוות את תחושת השיא, את ההנאה האורגזמית.

"בהתחלה העולם המדעי היה די סקפטי בקשר לעניין הזה, אבל מסתבר שתוצאות המחקר הזה קיבלו אישוש בכמה אוניברסיטאות ומכוני מחקר ברחבי העולם. אתה קולט מה זה?"

"וואלה, עכשיו אני נזכר שקראתי על זה משהו באיזה עיתון לפני כמה שבועות. אבל מה, זה נראה לך רציני? לא יכול להיות שנשים לא גומרות. אתה רוצה להגיד שכל אלה שעושות קולות מזייפות? בחייך, אחי. נו, באמת".

"אחי, תקרא בעצמך מה שכתוב שם. אבל בגדול, התשובה על מה ששאלת היא כן. תאמין לי. פרסמו את העניין הזה בכמה כתבי עת מדעיים רציניים מאוד".

"רגע, רגע", ניסה ירון לבלום את העגלה המידרדרת במורד הרחוב, "אולי באמת יש נשים שלא גומרות, שלא יכולות לגמור, אבל כל הנשים בכלל? זה נשמע לי לא הגיוני".

שתיקה קלה נשמעה לפני שהשיב גיא. ירון יכול היה לדמיין את פניו האומרים: "איזה עקשן אתה!"

"אחי, המדענים מצאו איזה פגם מובנה במוח הנשי. נתק שמונע מאותות חשמליים להגיע מאיברי המין למרכז ההנאה שלהן. זה לא קיים רק אצל נשים מסויימות. זה נתק מובנה, אתה מבין?" הוא הדגיש את המילה "מובנה", ולאחר הפוגה קלה הוסיף: "תאמין לי, שקראתי את הכתבה הזאת איזה שלוש פעמים, כדי להיות בטוח שאני מבין מה שכתוב שם. גם לי היה קשה להאמין שכל הצרחות המטורפות ששמעתי במיטה היו מזוייפות. היו פעמים לא מעטות שחשבתי שמישהי כזו או אחרת מזייפת. אבל היו הרבה פעמים שהייתי בטוח שלא. שזה אמיתי. ודפנה".

ירון היה מסוגל לדמיין את גיא מטלטל את ראשו כלא מאמין. דבריו של גיא כמעט שכנעו אותו, אבל איזכור שמה של דפנה, הזריק למוחו עוד מנת ספק.

"אחי, דפנה?" אמר ירון וקולו ספוג בחוסר אמונה. קשה היה לו להאמין שגם באלילת חלומותיו, אלילת הפנטזיות הכמוסות שלו – לא מהסוג המלוכלך, חס וחלילה, אלא פנטזיות של אושר ועושר עד עצם היום הזה – שגם בה דבק הרבב הזה. לא היה זה משום שהוא ידע משהו על האורגזמות של דפנה. הוא וגיא מעולם לא דיברו על העניין הזה. בשיחותיהם על נשים הם דנו לא אחת בפירוט רב בנבכי האנטומיה הנשית האינטימית. עם אף גבר לפני גיא לא הגיע ירון למידה כזאת של פתיחות, אבל על אורגזמות נשיות – או גבריות – הם מעולם לא דיברו. ירון בכל אופן ידע כי הוא לא היה חש בנוח לדבר על הנושא הזה אפילו עם גיא. תמיד נראה לו מוזר שנשים מסוגלות לדבר על העניין הזה עם חברותיהן. לפחות לפי מה שסיפרו לו כמה מהן.

"תראה, תמיד לקח לה הרבה זמן לגמור. אבל בסוף זה היה מגיע. מה אני אגיד לך", אמר גיא.

"אני לא מאמין. אני לא מאמין. מיכל גומרת – וגומרת בקלות. אני לא מאמין שהכול זיוף. שנייה, אחי, הרי האורגזמה הנשית לא הומצאה בדור שלנו. איך יכול להיות שבמשך שנים – אני לא יודע כמה, אלפים, עשרות-אלפים, מאות-אלפים – נשים זייפו, והאמת בעניין הזה לא התגלתה? זה לא יכול להיות!" בעיני רוחו עלתה תמונה של אשה קדמונית, ספק קופה ספק בת אדם, עירומה ושרועה על גבה, רגליה פשוקות לרווחה, וגרונה מפיק נהמות אורגזמיות, ספק אנושיות ספק חייתיות. ממעמקי מוחו צץ זיכרון ישן: הוא במוזיאון כלשהו בלונדון, כנראה היה זה מוזיאון המדע; באחד האולמות ניצבו דגמים ריאליים למדי של גבר ושל אשה פרה-היסטוריים שעירים למדי ועירומים כליל. נרתיקה של האשה היה גלוי, גם אם סגור עקב תנוחת העמידה בה ניצבה. המראה גירה אותו עד כדי כך שהוא מיהר לשירותים הציבוריים, ושם, באחד התאים – נדמה היה לו שהיה זה מהתאים האלו שהדלת שלהם לא מגיעה עד לרצפה – הביא את עצמו חרש לפורקן באמצעות כף ידו, אותה הרטיב ברוק.

"אחי, קודם כל, מאיפה אתה יודע ממתי נשים התחילו לזייף ולהשמיע קולות? אולי זו באמת תופעה חדשה יחסית? מאיפה אתה יודע איך נשים התנהגו במיטה לפני עשרת-אלפים, אלף או אפילו מאה שנה?

"אבל גם אם זו תופעה שקיימת משחר ימי האנושות – זה ועוד איך יכול להיות", אמר גיא, וירון זיהה בקולו איזו נימה קלה של מרירות. "קודם כל, תחושת הנאה היא משהו שאין לו שום עדות חיצונית. אז איך תוכיח? איך אפשר לחשוף משהו שלא ניתן למדוד אותו באופן אובייקטיבי? אבל אפשר להסתכל על זה גם ככה: מי שלא גמרה – סליחה, סליחה, בוא נדייק, מי שלא זייפה, כלומר הודתה שהיא לא גומרת – חשבה שהבעיה אצלה, או אצל הבן זוג שלה, אבל מאיפה היא יכולה לדעת מה הולך אצל כל הנשים האחרות. איך בדיוק היא יכולה לדעת שבעצם אף אחת – בין אם עושה הפקות במיטה ובין אם לא – לא גומרת; ומי שזייפה, אז או שזה לא התגלה – כי כמו שכבר אמרנו, איך הגבר יכול לדעת מה באמת מרגישה האשה – ואם כן התגלה במקרה, אז שוב, לא לה ולא לגבר, לא הייתה שום אפשרות לדעת שזו בעיה כלל נשית! שבעצם כל מי שכביכול גומרת, רק מעמידה פנים!"

"אני בשוֹק", אמר ירון.

"גם אני", אמר גיא. "גם אני. תגיד מה אתה עושה הערב?" אמר כשהוא משחרר אנחה.

"אה... כרגע אין לי ממש תוכניות".

"מה דעתך לצאת לאיזה סיבוב ברים?"

"יאללה", אמר ירון. "תאסוף אותי בעשר, נגיד?"