על הידידות | לרכישה באינדיבוק




אני מאשר לקבל דיוור

על הידידות

על הידידות

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 98
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 70
- 30
- 30

בחיבור קצר זה, על הידידות, מנתחם קיקרו, מגדולי אנשי הרוח בכל הזמנים, את משמעותה של ידידות אמת.

תרגום זה מצטרף אל תרגומיו האחרים של אברהם ארואטי מן הפילוסופיה היוונית והרומית, שראו אור בסדרת “זמן לפילוסופיה” בשנים האחרונות וזכו להערכה רבה

 

 

 

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “על הידידות”

בקרוב…

אחרית דבר

 

מרקוס טוליוס קיקרו (Marcus Tullius Cicero) נולד בארפּינום (Arpinum) ב־3 בינואר שנת 106 לפנה”ס ונרצח על ידי קלגסיו של אנטוניוס בדצמבר שנת 43 לפנה”ס. הוא החל את דרכו כעורך דין מצליח ואף שלא היה ממעמד האצולה, אלא ממעמד הפרשים, עלה בידו להתקדם במסלול המשרות הציבוריות עד שהיה לקונסול בשנת 63, והוא בן 42 — הגיל המוקדם ביותר למועמדות לקונסולאט. בשנת 51 נתמנה למושל קיליקיה (Cilicia), בדרום מזרח אסיה הקטנה.
שנות חייו חופפות למעשה את חבלי גסיסתה של הרפובליקה הרומית, אשר עברה מן העולם לגמרי עם כינון הפּרינקיפּאט של אוקטוויאנוס (הוא אוגוסטוס קיסר) בשנת 27 לפנה”ס.

אמנם חלוקים החוקרים בהערכת דמותו של קיקרו כפוליטיקאי, אך הכול תמימי דעים באשר לגדולתו כאמן הלשון הלטינית ותרומתו הרבה לאין חקר לספרותה. הוא היה גדול נואמיה של רומא, וכתביו מצטיינים בסגנונם הבהיר והפשוט; אף במשפטיו הנפתלים ביותר לא נעדרת עקיבות טיעוניו והגיון הדברים נהיר לקורא. כנואם, שימש קיקרו מופת לאיש משכיל ורחב אופקים, שכל כולו נתון ללימוד וקריאה מתמשכים, בעיקר בכתבי הפילוסופים היווניים. כך יכול הוא לתבל את נאומיו ולתת לטיעוניו משנה תוקף בהסתמך על מעשיהם ודבריהם של אנשי שם מן העבר. יכולתו להיות שנון, עוקצני ואירוני ובה בעת גם לדבר על לב שומעיו ולפנות לרגשותיהם קנתה לו תהילת עולם כעורך דין וכנואם.
בכתביו הפילוסופיים, שהחיבור שלפנינו משתייך אליהם, הצליח קיקרו ליצור “שפה פילוסופית” חדשה בלטינית, משום שטבע מילים חדשות להבעת הרעיונות הפילוסופיים של האסכולות היווניות השונות. המשורר לוקרטיוס (Lucretius), שקדם מעט לקיקרו בכתיבתו הפילוסופית, עמד אף הוא על דלותה של הלשון הלטינית בתחום הפילוסופיה:
שַׁמְתִּי גַּם זֹאת אֶל לִבִּי, כִּי חֶשְׁכַת תּוֹרוֹתֶיהָ שֶׁל הֶלָּס
עַל נְקַלָּה לֹא תּוּאַר בַּחֲרוּז־רוֹמָאִים עֲלֵי־סֵפֶר.
שֶׁפַע מִלִּים חֲדָשׁוֹת אֶצְטַרֵךְ לְחַפֵּשׂ, כִּי יָדַעְתִּי
מָה עֲנִיָּה הַלָּשׁוֹן לְעֻמַּת כָּל מֻשָּׂג חֲדַשׁ־תֹּכֶן.
(על טבע היקום, א 136-139, מרומית: שלמה דיקמן.)
לא זו אף זו, לאחר שקיעת העולם העתיק ומשנשתכח לימוד היוונית במערב אירופה, היו כתביו הפילוסופיים של קיקרו המקור העיקרי להכרת הפילוסופיה היוונית.
על הידידות, או בשמו המלא, לאיליוס על הידידות, הוא אחד מחיבוריו הפילוסופיים הידועים ביותר של קיקרו, שכתבו בשנת 44 לפנה”ס והקדישו לידידו הקרוב, אטיקוס (Atticus), שלו אף הקדיש את החיבור קאטו הבכיר על הזִקנה. תאריכו הדרמטי של הדיאלוג הוא שנת 129, זמן קצר לאחר מותו של סקיפּיו אימיליאנוס (Scipio Aemilianus).

המשוחחים הם גאיוס לאיליוס (Gaius Laelius), שהיה ידידו הקרוב של סקיפּיו, גאיוס פאניוס (Gaius Fannius) וקווינטוס מוקיוס סקאיוולה (Quintus Mucius Scaevola) האַוּגוּר.

בצעירותו, למד קיקרו חוק ומשפט מפי סקאיוולה וממנו גם שמע, לדבריו, שיחה זו: “רבים ותכופים זכרונותַי ממנו, אך בייחוד זכורני שישב בביתו כהרגלו, על ספסל עגול למחצה, שעה שאני ואך קומץ מידידיו הקרובים היינו עמו; והנה העלה בשיחתו נושא, אשר באותה העת ממש היה על שפתי הכול” (סעיף 2). לאיליוס דן בטבעה של הידידות ובטיבה, כמו גם בעקרונות שראוי להם לשמש נר לרגליה. מסקנתו היא שידידות של קיימא מקורה רק במידה הטובה. זו האחרונה היא שורש היציבות והנאמנות שהן לחם חוקה של ידידות אמת.

אברהם ארואטי, המתרגם

מרקוס טוליוס קיקרו (106­-43 לפנה”ס), מגדולי אנשי הרוח בכל הזמנים, החל את דרכו כעורך דין מצליח. אף שלא היה ממעמד האצולה, עלה בידו להתקדם במסלול המשרות הציבוריות עד שהיה לקונסול בשנת 63. שנות חייו חופפות למעשה לשנות גסיסתה של הרפובליקה הרומית.

קיקרו היה גדול נואמיה של רומא וככזה שימש מופת לאיש משכיל ורחב אופקים וכתביו מצטיינים בסגנונם הבהיר והפשוט.

X