עונת החתונות | לרכישה באינדיבוק




אני מאשר לקבל דיוור

עונת החתונות

עונת החתונות

שנת הוצאה: 2107
מס' עמודים: 288
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 73
- 42

מתכננת החתונות אייברי קרוסלין לא מאמינה באהבה. לא בשביל עצמה, בכל אופן. כשהיא פוגשת את הרווק העשיר ג’ו טרוויס וחושבת אותו בטעות לצלם חתונות, אין לה שום כוונה להניח לו לסובב לה את הראש. אבל ג’ו הוא גבר שיכול להמס גם לבבות קרח, ואייברי לא מסוגלת לעמוד בפני קסמו. אחרי לילה לוהט אייברי נחושה בדעתה לנתק את הקשר. הדבר האחרון שהיא צריכה זה גבר דרומי סקסי ומקסים, בעיקר עכשיו, כשנשכרה לתכנן את חתונת השנה, פרויקט שעשוי להזניק את הקריירה שלה.

ואז הכול מסתבך: לכלה יש כמה סודות שמעמידים את קיום החתונה בסכנה, ג’ו לא מוכן לוותר בקלות או בכלל, ואייברי מבינה שאם היא רוצה להפסיק לברוח מג’ו, עליה להתעמת עם חוסר הביטחון שלה ועם עבר שהיתה עושה הכול כדי לשכוח.

 

“מערכת היחסים בספר לוהטת ומתגמלת להפליא, בדיוק כל מה שיאהבו חובבי הספרות הרומנטית”.  וושינגטון פוסט

“אייברי היא גיבורה אנושית ומקסימה, והוא גיבור מורכב, ישיר ומלבב”. פבלישרז ויקלי

“קשה לא להתאהב ברומן עוצר הנשימה הזה, בפיתולי העלילה המשכנעים אך המפתיעים ובבניית העולם המושלמת”.  קירקוס רוויו

“ספר מענג שאסור להחמיץ”. רומנטיק טיימס, המלצת המערכת

“סקסי וקליל… תענוג מושלם לקיץ”. לייבררי ג’ורנל

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “עונת החתונות”

בקרוב…

כמתכננת חתונות מנוסה, הייתי מוכנה לקראת כל מקרה חירום אפשרי ביום הגדול.
מלבד עקרבים. זה היה חדש.
התנועה הייחודית היא שהסגירה את העקרב, מין התרוצצות מאיימת קדימה ואחורה על פני רחבת הברֵכה. לדעתי, לא קיים יצור מרושע למראה יותר מהעקרב. הארס שלו לא קטלני ברוב המקרים, אבל בשתי הדקות הראשונות אחרי העקיצה את ממש רוצה למות.
הכלל הראשון בהתמודדות עם מקרי חירום: אל תיכנסי לפאניקה. אבל בעוד העקרב ממהר לעברי בצבתות מתנופפות ובזנב מעוקל כלפי מעלה, שכחתי מהכלל הראשון וצווחתי. התחלתי לחטט בטירוף בתיק שלי, שק כבד כל כך, שבכל פעם שהנחתי אותו במושב הנוסע, המכונית ציפצפה לי שאחגור אותו. היד שלי גיששה בין ניירות טישו, עטים, תחבושות, בקבוק מים, מוצרים לעיצוב השיער, דיאודורנט, מגבונים לחים, קרם ידיים, ערכות ציפורניים ואיפור, פינצטה, ערכת תפירה, דבק, אוזניות, סוכריות מציצה נגד שיעול, חטיף שוקולד, תרופות ללא מרשם, מספריים, פצירה, מברשת, סוגרי עגילים, גומיות, טמפונים, מסיר כתמים, מסיר מוך, סיכות שיער, סכין גילוח, סרט דביק דו־צדדי ומקלונים לניקוי אוזניים.
החפץ הכבד ביותר שהצלחתי למצוא היה אקדח דבק חם. השלכתי אותו על העקרב. האקדח התגלגל על אבני המרצפת בלי לפגוע, והעקרב סמר כולו להגן על הטריטוריה שלו. שלפתי מְכל של ספריי לשיער והתחלתי להתקדם בנחישות זהירה.
“זה לא יעבוד,” שמעתי מישהו אומר בקול שקט ומשועשע. “אלא אם כן את רוצה להעניק לו נפח וברק.”
הרמתי מבט מופתע אל האיש הזר, גבר גבוה עם שיער שחור בג’ינס, במגפיים ובחולצת טריקו שכובסה עד דק. “אני אטפל בו,” הוא אמר.
חזרתי שני צעדים לאחור ותחבתי את המכל בתיק. “חשבתי… חשבתי שאולי הספריי יחנוק אותו.”
“לא. עקרב מסוגל לעצור את הנשימה עד שבוע.”
“באמת?”
“בהחלט.” הוא דרך על העקרב במגף שלו וליתר ביטחון מעך אותו בעקב. אין דבר שטקסני מחסל ביסודיות רבה יותר מעקרב או מסיגריה דולקת. הוא בעט בשרידי העקרב אל ערוגת פרחים סמוכה והסתובב אלי במבט ארוך ובוחן. הסקירה הגברית בעליל הקפיצה את הדופק שלי לגבהים חדשים. מצאתי את עצמי מרותקת לְעיניים בצבע דִבשה. הוא היה גבר מרשים עם תווי פנים עזים, אף חזק, לסת יציבה. הזיפים שלו נראו עבים מספיק לשייף צבע ממכונית. הוא היה גדול ורזה, ושרירי הזרועות והחזה שלו היו מסותתים כמו אבן מתחת לחולצת הטריקו הבלויה שלו. הוא היה גבר מפוקפק למראה, אולי טיפה מסוכן.
גבר מהסוג שגורם לך לשכוח לנשום.
במגפיים שלו ובשוליים המרופטים של הג’ינס דבק בוץ שכבר התייבש. כנראה הוא הסתובב בקרבת הנחל שחצה את שישה־עשר אלף הדונם של חוות “אבק כוכבים”. על פי הבגדים שלבש, לא היה סיכוי שהוא אחד האורחים בחתונה, שלרובם היה הון בל ישוער.
המבט שלו סקר אותי, ואני ידעתי בדיוק מה הוא רואה: אישה מלאה בשנות העשרים המאוחרות לחייה עם שיער אדום ומשקפיים גדולים. הבגדים שלי היו נוחים, רפויים ופשוטים. “פוֹרְאֵבֶר 51”, כך תיארה אחותי הצעירה סופיה את התלבושת הקבועה שלי, חולצות עלובות ומכנסיים רחבים עם גומי. אם המראה שלי הרתיע גברים — ובדרך כלל הוא הרתיע — זה שימח אותי. לא היה לי עניין למשוך אף אחד.
“עקרבים לא אמורים לצאת באור יום,” אמרתי בהיסוס.
“ההפשרה קרתה מוקדם השנה, והאביב היה יבש. הם מחפשים לחות. ברֵכת השחייה מושכת אותם לצאת.” היתה לו צורת דיבור עצלה ונינוחה, כאילו כל מילה התבשלה שעות על אש נמוכה.
הזר קטע את המבט בינינו והתכופף להרים את אקדח הדבק. הוא הושיט לי אותו, ואצבעותינו נגעו לרגע, ואני הרגשתי מדקרת תגובה קטנה מתחת לצלעות. הבחנתי בריח שלו, ריח סבון ואבק ועשב בר מתוק.
“כדאי שתחליפי את אלה,” הוא יעץ לי והביט לעבר הנעליים השטוחות שלי הפתוחות מלפנים. “יש לך נעליים גבוהות? נעלי ספורט?”
“אני חוששת שלא,” אמרתי. “איאלץ לקוות לטוב.” הבחנתי במצלמה שהוא הניח על אחד השולחנות בחצר המרוצפת, מצלמת “ניקון” עם עדשה מקצועית. גליל המתכת שלה היה אדום בשוליו. “אתה צלם מקצועי?” שאלתי.
“כן.”
תיארתי לעצמי שהוא אחד מצלמי־המשנה שג’ורג’ גנץ, צלם החתונה, שכר. הושטתי יד ללחיצה. “אייברי קרוסלין,” אמרתי בנימה ידידותית אך עניינית. “מתאמת החתונה.”
הוא לחץ את היד שלי חזק ובחום. המגע עורר בי פרץ תענוג קטן.
“ג’ו טרוויס.” המבט שלו עדיין לא הרפה משלי, ומסיבה כלשהי הוא המשיך את הלחיצה כמה שניות מעבר לדרוש. חמימות לא מוסברת הציפה את הפנים שלי בשטף פתאומי. נמלאתי הקלה כשהוא הרפה מהיד שלי סוף־סוף.
“ג’ורג’ נתן לך את לוח הזמנים ואת רשימת השוטים?” שאלתי בניסיון להישמע מקצועית.
השאלה זיכתה אותי במבט ריק.
“אל תדאג,” אמרתי, “יש לנו עותקים. לך לבניין המרכזי ותשאל איפה העוזר שלי סטיבן. הוא בטח במטבח עם צוות הקייטרינג.” חיטטתי בתיק שלי בחיפוש אחר כרטיס ביקור. “אם תהיה איזו בעיה, זה המספר שלי בנייד.”
הוא לקח את הכרטיס. “תודה רבה. אבל האמת שאני לא —”
“אנחנו מושיבים את האורחים בשש ושלושים,” אמרתי קצרות. “הטקס יתחיל בשבע ויסתיים בהפרחת היונים בשבע ושלושים. ונרצה תמונות של החתן והכלה לפני השקיעה, בשבע ארבעים ואחת.”
“גם אותה קבעת?” שעשוע עוקצני ניצנץ בעיניו.
העפתי בו מבט מתרה. “נראה לי שכדאי שתתרענן לפני שהאורחים יקומו.” גיששתי בתיק שלי אחר סכין גילוח חד־פעמית. “הנה, קח. תשאל את סטיבן איפה אתה יכול להתגלח, ו —”
“לאט־לאט, מתוקה. יש לי סכין גילוח משלי.” היא חייך קלות. “את תמיד מדברת כל כך מהר?”
הזעפתי פנים והחזרתי את הסכין לתיק שלי. “אני צריכה לחזור לעבודה. אני מציעה שתעשה כמוני.”
“אני לא עובד של ג’ורג’. אני פרילנס וסוכן מכירות. לא חתונות.”
“אז למה אתה כאן?” שאלתי.
“אני אורח. חבר של החתן.”
בהיתי בו המומה בעיניים קרועות לרווחה. להט המבוכה הזדחל וכיסה אותי מכף רגל ועד ראש. “מצטערת,” הצלחתי לומר. “כשראיתי את המצלמה, הנחתי…”

ליסה קלייפס היא מחברת עטורת פרסים של רומנים היסטוריים ומודרניים. ספריה ראו אור בארבע־עשרה שפות ומככבים ברשימות רבי־המכר ברחבי העולם.

X