מתוך הגיליונות הקודמים:
תן לי הנפש / אלי אליהו
קָרוֹב בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה אֶל הַמָּוֶת
וְאֶל הַלֵּדָה, אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי לֹא יָכוֹל הַגּוּף
בְּלִי רוּחַ וְלֹא יְכוֹלָה הָרוּחַ לְבַדָּהּ.
כְּמוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא שֶׁשְּׁנָתִי נָדְדָה, וּבַחֶדֶר
הַסָּמוּךְ יָשְׁנָה הַיַּלְדָּה, וְהָיִיתִי יוֹשֵׁב, כּוֹתֵב בַּקֶּצֶב
הַסָּמוּי שֶׁהִכְתִּיב הַלֵּב. וְלֹא יָדַעְתִּי אִם זוֹ
יְרֻשָּׁה רְאוּיָה, וְמַה טַּעַם יֵשׁ בַּמִּלִּים
וְהַשִּׁירָה מַה כֹּחָהּ, אֲבָל זָכַרְתִּי
כִּי נֶאֱמַר: תֵּן לִי הַנֶּפֶשׁ
וְהָרְכוּשׁ קַח לְךָ.
שמש שקֹהלת לא ידע / סיון הר-שפי
רֵיחוֹת פְּרִיחָה,
רֵיחַ הַגּוּף שֶׁל הָעוֹלָם
סְמִיכוּת פִּתְאוֹמִית
עֲדַיִן לֹא עָנִיתִי לִי:
הַאִם אֲנִי רוֹצָה לְהִתְקָרֵב עוֹד,
לְהִתְקָרֵב יוֹתֵר
אֶל הָעוֹלָם הַזֶּה?
אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי מַשְׁמִיצָה אוֹתוֹ,
נִזְכֶּרֶת אֵיךְ טָמַנְתִּי אֶת פָּנַי בְּתוֹכוֹ
וְהֵשִׁיב לִי חֹם רַךְ, הֶבֶל קַיִץ
אֵין בִּלְתּוֹ.
אֶפְשָׁר לְהִשָּׁאֵר בְּעֶמְדַּת תַּצְפִּית
בְּמִגְדַּל הַיַּעֲרָן
כֵּן, כְּשֶׁהָאֵשׁ דּוֹלֶגֶת בָּאֲמִירִים
יֵשׁ צַד כָּזֶה:
זַךְ כִּבְדֹלַח
אָטוּם כְּחֹשֶׁךְ
זֶה הַמָּוֶת שֶׁבִּי, קוֹרֵא לִי
לְקַבֵּל
לְהַשְׁלִים.
וְהַחַיִּים? בּוֹעֲטִים
הַחַיִּים הוֹלְכִים מַכּוֹת
כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאֳרָנִים, מִתְגּוֹלְלִים בַּמִּדְרוֹן,
מִתְנַפְּצִים נוֹשְׁכִים בָּאֲדָמָה בַּבָּתִּים
בּוֹאִי!
יַאלְלָה
וּכְבָר יָדַי בְּשַׂעֲרוֹת הַשֶּׁמֶשׁ
מְשַׁנָּה לָהּ תַּ'צּוּרָה,
שֶׁמֶשׁ שֶׁקֹּהֶלֶת לֹא יָדַע
מְזַגְזֶגֶת, לֹא בַּשָּׁמַיִם
בֵּינוֹת הָעֵשֶׂב
כְּמוֹ חִפּוּשִׁית צְהֻבָּה
מִזַּן שֶׁטֶּרֶם קֻטְלַג.
אֲנִי שָׂמָה אוֹתָהּ בַּפֶּה
(יָדַי מְלֵאוֹת פְּרָחִים)
מְשַׁחְרֶרֶת אוֹתָהּ
לִגְדֹּל
בְּתוֹכִי
דין וחשבון / אלחנן ניר
אֲנִי נָבוֹךְ לְסַפֵּר לָךְ.
הִנֵּה אֲנִי שׁוֹלֵף אֶת כְּתַב הַהֲגָנָה
אֲבָל בֶּאֱמֶת, תָּבִינִי, עָבַר כְּבָר עָשׂוֹר
וְעֹל הַפַּרְנָסָה הָפַךְ לְרֵחַיִם בְּצַוַּאר הַגַּעְגּוּעַ.
הַמַּצָּב הוּא כָּזֶה: הַבַּיִת שֶׁהִלַּכְנוּ בּוֹ יַחַד אֶת הַסּוֹד נִמְכַּר לְזוּג מִפָּרִיז,
הַבְּגָדִים שֶׁלָּךְ, כּוֹלֵל הַשָּׁל הַיָּרֹק-כָּחֹל, נִתְרְמוּ לְדָרֵי-רְחוֹב.
אַתְּ יוֹדַעַת, נוֹלְדוּ יְלָדִים, לַבַּת קָרָאנוּ בִּשְׁמֵךְ
(כָּךְ אָנוּ מַמְשִׁיכִים לְקַבֵּל מִכְתָּבִים אֵלַיִךְ מִ'קֻּפַּת חוֹלִים'),
הַבֵּן אוֹמֵר שֶׁהָיִית הֲכִי צַדִּיקָה וְלָכֵן הָיִית צְרִיכָה לְהִפָּטֵר,
וּבָרְחוֹבוֹת שֶׁשִּׁוַּעְתִּי אֵלַיִךְ שֶׁתֵּרָפְאִי, שֶׁתַּעֲלִי אֵלַי מִן שְׁאוֹל נַפְשֵׁךְ
כְּבָר אֵינִי מְזַהֶה אוֹתָךְ
גַּם הָרֵיחַ כְּבָר לֹא עוֹצֵר בַּעֲדִי
וּמַבַּט הַחוּט שֶׁלָּךְ נָטַשׁ אוֹתִי וְשָׁב אֵלַי יָבֵשׁ רַק לִקְרַאת הָאַזְכָּרָה.
אֲבָל, אִם כְּבָר כֵּנוּת, גַּם בָּאַזְכָּרָה אֲנַחְנוּ לֹא מְדַבְּרִים עָלַיִךְ
אָנוּ רְפוּסִים עַל הַסַּפּוֹת הַיְשָׁנוֹת, רַק שֶׁלֹּא נָרִיב, רַק שֶׁיַּעֲבֹר בְּשָׁלוֹם
אוֹמְרִים מִשְׁנָיוֹת רֵיקוֹת
לִקְרַאת פִּזּוּר אָנוּ מְצַחְקְקִים בְּנוֹאָלוּת, מִשְׁפָּחָה קְשַׁת אַהֲבָה שֶׁכָּמוֹנוּ,
אוֹמְרִים לַשָּׁנָה הַבָּאָה
בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהַלְוַאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה קַר כְּמוֹ הַשָּׁנָה.
אֲנִי כְּבָר אֵינִי יוֹדֵעַ
מֵהֵיכָן הָלַכְתְּ
וּמֵהֵיכָן בָּאתִי
טעימה מהספר
אינדיבוק
הוספת הערה