ממלכת טרביתיה | לרכישה באינדיבוק




אני מאשר לקבל דיוור

ממלכת טרביתיה

ממלכת טרביתיה

שנת הוצאה: 2012
מס' עמודים: 168
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 74
- 25

שְׁאִיפָתוֹ הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל גֶ´ס אֵרוֹנְס הִיא לִהְיוֹת הַיֶּלֶד הַמָּהִיר בְּיוֹתֵר בְּכִתָּה ה´. הוּא הִתְאַמֵּן כָּל הַקַּיִץ וּכְבָר לֹא יָכֹל לְחַכּוֹת לְמַרְאֵה פְּנֵיהֶם שֶׁל הַבָּנִים הָאֲחֵרִים בַּכִּתָּה כְּשֶׁיָּבִיס אוֹתָם. אֲבָל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַלִּמּוּדִים יַלְדָּה חֲדָשָׁה עוֹבֶרֶת בְּלִי בּוּשָׁה אֶל הַצַּד שֶׁל הַבָּנִים, מִצְטָרֶפֶת לְתַחֲרוּת הָרִיצָה וּמְנַצַּחַת אֶת כֻּלָּם. זוֹהִי אֵינָהּ הַתְחָלָה מַבְטִיחָה, אֲבָל בֵּין גֶ´ס לְלֶזְלִי, הַיַּלְדָּה הַחֲדָשָׁה, מִתְפַּתַּחַת יְדִידוּת אַמִּיצָה, וּבִמְהֵרָה הֵם אֵינָם נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה. לֶזְלִי הִיא בַּעֲלַת דִּמְיוֹן רַב, וְיַחַד הֵם מְקִימִים אֶת טֶרַבִּיתְיָה, מַמְלָכָה קְסוּמָה וְחַסְרַת גְּבוּלוֹת בַּיַּעַר, שֶׁבָּהּ שְׁנֵיהֶם מוֹלְכִים כְּמֶלֶךְ וּכְמַלְכָּה. וְאָז, יוֹם אֶחָד, מִתְרַחֵשׁ הָאָסוֹן, וְגֶ´ס מֵבִין כַּמָּה כֹּחַ וְאֹמֶץ הֶעֱנִיקָה לוֹ לֶזְלִי.

 

סִפְרָהּ הַנִּפְלָא וְהַמְּרַגֵּשׁ שֶׁל קַתְרִין פַּטֶרְסוֹן זָכָה בְּמֶדַלְיַת נְיוּבֶּרִי לְסֵפֶר הַנֹּעַר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּאַרְצוֹת־הַבְּרִית לִשְׁנַת 1978, וְאַף עֻבַּד לְסֶרֶט מַצְלִיחַ.

אָנוּ שְׂמֵחִים לְהַצִּיגוֹ לָרִאשׁוֹנָה לַנֹּעַר הַיִּשְׂרְאֵלִי בְּתִרְגּוּמָהּ שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת אֶלֶאוֹנוֹרָה לֵב.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “ממלכת טרביתיה”

בקרוב…

פֶּרֶק 1

גֶ’סִי אוֹלִיבֶר אֵרוֹנְס, ג’וּנְיוֹר
אַאַאַןן, אַאַאַןן, אַאַאַןן, בְּרוּוּוּם־בְּרַק, בְּרוּוּוּם־בְּרַק, בְּרוּוּוּם־בְּרַק – יֹפִי. אַבָּא שֶׁלּוֹ הִתְנִיעַ אֶת הַטֶּנְדֶר. עַכְשָׁו אֶפְשָׁר לָקוּם. גֶ’ס הֶחְלִיק מִן הַמִּטָּה וּלְתוֹךְ הַסַּרְבָּל שֶׁלּוֹ. הוּא לֹא טָרַח לִלְבֹּש חֻלְצָה, מִפְּנֵי שֶׁבְּרֶגַע שֶׁיִּפְתַּח בְּרִיצָה יַתְחִיל לִרְתֹּחַ כְּמוֹ שֶׁמֶן קוֹפֵץ עַל מַחֲבַת, אֲפִלּוּ שֶׁהַיּוֹם קָרִיר, וְגַם לֹא טָרַח לִנְעֹל נַעֲלַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהַחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם שֶׁלּוֹ כְּבָר נַעֲשָׂה קָשִׁיחַ כְּמוֹ סוּלְיוֹת נַעֲלֵי הַסְּפּוֹרְט הַשְּׁחוּקוֹת שֶׁלּוֹ.
“לְאֵיפֹה ‘תָּה הוֹלֵךְ, גֶ’ס?” מֵיי־בֶּל הִתְרוֹמְמָה יַשְׁנוּנִית בַּמִּטָּה הַכְּפוּלָה שֶׁבָּהּ יָשְׁנָה עִם ג’וֹיְס־אֶן.
“שְׁשְׁ,” הִזְהִיר אוֹתָהּ. הַקִּירוֹת דַּקִּים. אִמָּא תִּשְׁתּוֹלֵל כְּמוֹ זְבוּב בְּצִנְצֶנֶת פֵּרוֹת אִם יָעִירוּ אוֹתָהּ בְּשָׁעָה כָּזֹאת.
הוּא לִטֵּף אֶת שְׂעָרָהּ שֶׁל מֵיי־בֶּל וּמָשַׁךְ אֶת הַסָּדִין הַמְּבוּלְגָן אֶל סַנְטֵרָהּ הַקָּטָן. “רַק לַמִּרְעֶה שֶׁל הַפָּרָה,” לָחַשׁ. מֵיי־בֶּל חִיְּכָה וְהִתְכַּרְבְּלָה תַּחַת הַסָּדִין.
“הוֹלֵךְ לָרוּץ?”
“אוּלַי.”
בֶּטַח שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לָרוּץ. יוֹם־יוֹם, בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַקַּיִץ, קָם הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר כְּדֵי לָרוּץ. הוּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁאִם יַשְׁקִיעַ – וֶאֱלֹהִים, אֵיךְ שֶׁהוּא הִשְׁקִיעַ – יוּכַל, כְּשֶׁתַּתְחִיל שְׁנַת הַלִּמּוּדִים, לִהְיוֹת הָרָץ הֲכִי מָהִיר בְּכִתָּה ה’. וְהוּא חַיָּב לִהְיוֹת הֲכִי מָהִיר – לֹא בֵּין הַמְּהִירִים אוֹ הַשֵּׁנִי הֲכִי מָהִיר, אֶלָּא הֲכִי מָהִיר. הֲכִי טוֹב מִכֻּלָּם.
הוּא יָצָא מֵהַבַּיִת עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת. הַכֹּל הָיָה כָּל כָּךְ רָעוּעַ בַּבַּיִת הַזֶּה, שֶׁכָּל צַעַד שֶׁלְּךָ הִשְׁמִיעַ חֲרִיקָה, אֲבָל גֶ’ס גִּלָּה שֶׁאִם הוֹלְכִים עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת, נִשְׁמַעַת רַק אֲנָחָה שְׁקֵטָה, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל הִצְלִיחַ לָצֵאת מֵהַבַּיִת בְּלִי לְהָעִיר אֶת אִמָּא אוֹ אֶת אֶלִי אוֹ אֶת בְּרֶנְדָה אוֹ אֶת ג’וֹיְס־אֶן. מֵיי־בֶּל הָיְתָה עִנְיָן אַחֵר. הִיא כְּבָר כִּמְעַט בַּת שֶׁבַע, וְהִיא מַעֲרִיצָה אוֹתוֹ, וְזֶה דַּוְקָא דֵּי נָעִים לִפְעָמִים. כְּשֶׁאַתָּה בֵּן יָחִיד שֶׁתָּקוּעַ בֵּין אַרְבַּע אֲחָיוֹת, וּשְׁתֵּי הַגְּדוֹלוֹת שׂוֹנְאוֹת אוֹתְךָ מֵאָז שֶׁהִפְסַקְתָּ לְהַרְשׁוֹת לָהֶן לְהַלְבִּישׁ אוֹתְךָ כְּמוֹ בֻּבָּה וּלְהַסִּיעַ אוֹתְךָ בְּעֶגְלַת הַבֻּבּוֹת הָעַתִּיקָה וְהַחֲלוּדָה שֶׁלָּהֶן, וְהַקְּטַנָּה מַתְחִילָה לִבְכּוֹת כְּשֶׁאַתָּה מִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ בְּעֵינַיִם פּוֹזְלוֹת, זֶה נֶחְמָד שֶׁיֵּשׁ מִישֶׁהִי שֶׁמַּעֲרִיצָה אוֹתְךָ. אֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים זֶה מֵצִיק.
הוּא פָּתַח בְּרִיצָה קַלָּה וְחָצָה אֶת הֶחָצֵר. נְשִׁימוֹתָיו נִפְלְטוּ בְּמַשְּׁבֵי־עָנָן קְטַנְטַנִּים – קַר בִּשְׁבִיל אוֹגוּסְט. אֲבָל עֲדַיִן מֻקְדָּם. בַּצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁאִמָּא תִּשְׁלַח אוֹתוֹ לַעֲבֹד בַּחוּץ, יִהְיֶה כְּבָר חַם כַּהֹגֶן.
מִיס בֶּסִי נָעֲצָה בּוֹ מַבָּט יַשְׁנוּנִי כְּשֶׁטִּפֵּס עַל עֲרֵמַת הַגְּרוּטָאוֹת, מֵעֵבֶר לַגָּדֵר, וְאֶל שְׂדֵה־הַמִּרְעֶה שֶׁלָּהּ. “מוּ־וּוּ,” אָמְרָה. עִם הָעֵינַיִם הַחוּמוֹת, הַחֲצִי־עֲצוּמוֹת שֶׁלָּהּ, הִיא נִרְאֲתָה מַמָּשׁ כְּמוֹ עוֹד מֵיי־בֶּל אַחַת.
“הֵיי, מִיס בֶּסִי,” אָמַר גֶ’ס בְּקוֹל מַרְגִּיעַ, “פָּשׁוּט תַּחְזְרִי לָךְ לִישֹׁן.”
מִיס בֶּסִי פָּסְעָה בְּנַחַת אֶל קֶטַע יָרֹק בַּשָּׂדֶה שֶׁרֻבּוֹ הָיָה חוּם וְיָבֵשׁ, וְתָלְשָׁה מְלֹא הַפֶּה.
“יַלְדָּה טוֹבָה. תֹּאכְלִי לָךְ בְּשֶׁקֶט אֲרוּחַת בֹּקֶר. אַל תִּתְיַחֲסִי אֵלַי.”
תָּמִיד נָהַג לְהַתְחִיל בַּפִּנָּה הַצְּפוֹנִית־מַעֲרָבִית שֶׁל הַשָּׂדֶה, רָכוּן כְּמוֹ הָרָצִים שֶׁרָאָה בְּ’עוֹלַם הַסְּפּוֹרְט’.
“לַמְּקוֹמוֹת, הִכּוֹן, צֵא!” קָרָא, וְזִנֵּק לְהַקִּיף אֶת הַשָּׂדֶה. מִיס בֶּסִי פָּסְעָה לָהּ לְעֵבֶר מֶרְכַּז הַשָּׂדֶה, מַמְשִׁיכָה לַעֲקֹב אַחֲרָיו בָּעֵינַיִם הַיַּשְׁנוּנִיּוֹת שֶׁלָּהּ, לוֹעֶסֶת לְאִטָּהּ. הִיא כַּנִּרְאֶה לֹא נוֹרָא חֲכָמָה, אֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל פָּרָה, אֲבָל מָה שֶׁכֵּן, בְּהֶחְלֵט יֵשׁ לָהּ מַסְפִּיק שֵׂכֶל בִּשְׁבִיל לֹא לְהִתָּקַע בַּמַּסְלוּל שֶׁל גֶ’ס.
הַשֵּׂעָר שֶׁלּוֹ, בְּצֶבַע קַשׁ, נֶחְבַּט בְּחָזְקָה אֶל מִצְחוֹ, וְרַגְלָיו וּזְרוֹעוֹתָיו הִתְנוֹפְפוּ לְכָל הַכִּוּוּנִים. אַף פַּעַם לֹא לָמַד לָרוּץ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, אֲבָל הָיוּ לוֹ רַגְלַיִם אֲרֻכּוֹת בִּשְׁבִיל יֶלֶד בֶּן עֶשֶׂר, וְאַף אֶחָד לֹא הָיָה נָחוּשׁ כָּמוֹהוּ.
בֵּית־הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי שֶׁל לַארְק קְרִיק סָבַל מִמַּחְסוֹר בְּאֹפֶן כְּלָלִי, וּבִמְיֻחָד מִמַּחְסוֹר בְּצִיּוּד סְפּוֹרְט, כָּכָה שֶׁבַּהַפְסָקָה שֶׁאַחֲרֵי אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם, הַכִּתּוֹת הַגְּבוֹהוֹת קִבְּלוּ אֶת כָּל הַכַּדּוּרִים. אֲפִלּוּ אִם תַּלְמִיד כִּתָּה ה’ הִתְחִיל אֶת הַהַפְסָקָה עִם כַּדּוּר, תָּמִיד, לִפְנֵי שֶׁעָבְרָה אֲפִלּוּ מַחֲצִית הַהַפְסָקָה, הַכַּדּוּר הָיָה מַגִּיעַ לַיָּדַיִם שֶׁל אַחַד הַתַּלְמִידִים בְּכִתָּה ו’ אוֹ ז’. הַבָּנִים הַגְּדוֹלִים הִשְׁתַּלְּטוּ תָּמִיד עַל הַחֵלֶק הַיָּבֵשׁ שֶׁל הַמִּגְרָשׁ הָעֶלְיוֹן בִּשְׁבִיל מִשְׂחֲקֵי הַכַּדּוּר שֶׁלָּהֶם, וְאִלּוּ הַבָּנוֹת הִשְׁתַּלְּטוּ עַל הַקֶּטַע הֶחָלָק הַקָּטָן הָעֶלְיוֹן לְמִשְׂחֲקֵי קְלָאס וּקְפִיצָה בְּחֶבֶל, וּסְתָם בִּשְׁבִיל לְהִסְתּוֹבֵב וּלְדַבֵּר. אָז הַבָּנִים שֶׁל הַכִּתּוֹת הַנְּמוּכוֹת הִתְחִילוּ אֶת הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל הָרִיצָה. הֵם הָיוּ מִתְיַצְּבִים בְּשׁוּרָה בַּחֵלֶק הָרָחוֹק שֶׁל הַמִּגְרָשׁ הַתַּחְתּוֹן, שֶׁתָּמִיד הָיָה מָלֵא בֹּץ אוֹ חֲרִיצִים עֲמֻקִּים מְיֻבָּשִׁים. אֶרְל ווֹטְסוֹן, שֶׁלֹּא הָיָה שָׁוֶה כְּלוּם בְּרִיצָה, אֲבָל הָיָה לוֹ פֶּה גָּדוֹל, הָיָה שׁוֹאֵג “צֵא!” וְהֵם הָיוּ רָצִים אֶל הַקַּו שֶׁסִּמְּנוּ קֹדֶם בַּקָּצֶה הַשֵׁנִי.

בקרוב…

X