מיקרומגס

באחד מכוכבי הלכת הסובבים את הכוכב המכוּנה סיריוס, חי איש צעיר בעל שאר רוח, אשר היה לי הכבוד להכירו בעת המסע האחרון שערך בקן הנמלים הקטן שלנו. שמו היה מיקרוֹמֶגָס: שם שהולם להפליא כל איש גדול. גובהו היה שמונה פרסאות; בשמונה פרסאות כוונתי לעשרים וארבעה אלף צעדים גיאומטריים בני חמישה רגל האחד.

יהיו ודאי אי־אלה אלגבראים — תמיד יש באנשים הללו תועלת לציבור — שימהרו לאחוז בקולמוס ויחַשבו וימצאו שהיות שאדון מיקרומגס, תושב ארץ סיריוס, גובהו מכף רגל ועד ראש עשרים וארבעה אלף צעד, שהם שווי ערך למאה ועשרים אלף רגל, והיות שאנו, יושבי כדור הארץ, גובהנו אינו אלא חמישה רגל, והיות שהיקף הכדור שלנו הוא תשעת אלפים פרסאות — הם ימצאו, אם כן, שהיקף הכוכב שעליו הוא נוצר צריך להיות גדול בדיוק פי עשרים ואחת מיליון ושש מאות אלף מהיקף כדור הארץ הקטן שלנו. אין בטבע דבר פשוט ורגיל מזה. אם נשווה את מדינותיהם של אי־אלה שליטים גרמנים או איטלקים, שאפשר להקיפן בתוך חצי שעה, לאימפריות של טורקיה, מוסקווה או סין, לא נקבל אלא תמונה קלושה של ההבדלים הכבירים אשר הבדיל הטבע בין כל הדברים ההווים.

אם אכן גובהו של הוד מעלתו הוא כפי שאמרתי, לא יתקשו כל פַּסלינו וציירינו להסכים שהיקף מותניו הוא כחמישים אלף רגל: יחסֵי מידות נאים בהחלט.

באשר לרוחו, הרי שהיא אחת המשכילות שבנמצא; דברים רבים הוא יודע, ודברים אחדים גילה בעצמו: בטרם מלאו לו מאתיים וחמישים שנה, כשעוד למד כנהוג בבית הספר הישועי של כוכבו, כבר הוכיח בכוח שכלו בלבד יותר מחמישים משפטים של אאוקלידס. דהיינו שמונה עשר יותר מבּלֶז פסקל, אשר אחרי שהוכיח (לטענת אחותו) שלושים ושניים משפטים מתוך שעשוע, הפך לגיאומטריקן בינוני למדי ולמטפיזיקאי גרוע ביותר. לקראת שנתו הארבע מאות וחמישים, והוא כבר נער, ניתח הרבה מאותם חרקים זעירים שקוטרם קטן ממאה רגל ואין לראותם במיקרוסקופים רגילים; הוא חיבר עליהם ספר מעניין ביותר, אך זה הסב לו קצת צרות. המוּפתי של ארצו, שהיה קטנוני גדול ובור גמור, מצא בספרו טענות חשודות, מזעזעות, חצופות, כופרות, מדיפות ריח של מינוּת, ורדף אותו בלהט: השאלה הייתה האם צורתם העיקרית של פשפשי סיריוס היא כצורת החלזונות. מיקרומגס הגן על דעותיו בחריפות שכל, והעביר את הנשים לצדו; המשפט ארך מאתיים ועשרים שנה. לבסוף, בצו המוּפתי, פסלו את הספר חכמי משפט שלא קראו אותו, ועל מחברו נאסר להראות את פניו בחצר המלוכה במשך שמונה מאות שנה.