מותו של שאפתן | לרכישה באינדיבוק




אני מאשר לקבל דיוור

מותו של שאפתן

מותו של שאפתן

שנת הוצאה: מרץ 2015
מס' עמודים: 108
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 35
- 35

“מעולם לא ראיתי אדם, ובכלל זה איש מקרב האנשים הנודעים בדורנו, שחזותו הייתה מרתקת ומפעימה יותר מזו של האיש הזה; התבוננות מעמיקה במראהו החיצוני הישרתה קודם לכל רגש של מלנכוליה מוחלטת והסתיימה בתחושת כאב כמעט”.

בשורות אלה פותח בלזק את סיפורו של Z מרקאס, עיתונאי שקופץ לבריכה העכורה של הפוליטיקה ומנסה לשנות אותה, לעשות “פוליטיקה אחרת”, נקייה וחפה מאינטרסים אישיים ואנוכיים. כדי להצליח במשימה הזאת שהטיל עליו צו מצפונו, מרקאס חובר לפוליטיקאי בכיר, חודר למענו לשורות האופוזיציה כסוכן השפעה סמוי, אבל הפוליטיקאי בוגד בו ברגע שהשיג את מטרתו. מרקאס נוקם, אבל מתדרדר לתהום. מדוע? תשובתו של בלזק ברורה וחדה: מרקאס ניסה להתנגד לקשר הציני וההרסני בין הון לשלטון, בין עיתונות לשלטון, בין בעלי אינטרסים פיננסיים שחוברים יחדיו למטרה אחת: שוד הקופה הציבורית והשגת כוח ועוצמה כלכליים. וכך שוב מקדים בלזק את תקופתו ומתאר את התופעה הכה מוכרת לנו כאן ועכשיו מתוך התבוננות מעמיקה בחברה שהוא חי בתוכה, בארץ שהייתה יקרה לליבו כמו שהארץ שלנו יקרה לנו.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “מותו של שאפתן”

בקרוב…

מעולם לא ראיתי אדם, ובכלל זה איש מקרב האנשים הנודעים בדורנו, שחזותו הייתה מרתקת ומפעימה יותר מזו של האיש הזה; התבוננות מעמיקה במראהו החיצוני השרתה קודם לכול רגש של מלנכוליה מוחלטת, והסתיימה בתחושת כאב כמעט. הרמוניה מסוימת שררה בין הדמות לשם. אותה Z שקדמה ל-Marcas, שאפשר היה לראות בכתובת שנשאו מכתביו ושהוא מעולם לא שכח להכליל בחתימתו; אותה אות אחרונה באלף-בית יצרה בנפש תחושה לא ברורה של גורליות.
Marcas! חִזרו באוזנֵי עצמכם על השם הזה המורכב משתי הברות. האינכם תופסים כאן משמעות הרת אסון? וכי לא נראה לכם שהאדם הנושא שם זה נועד להיות קורבן? אף שהוא מוזר ופראי, יש לשם הזה זכות להיות מונצח; הוא בנוי היטב, קל להיגוי, הוא ניחן בַּקיצור המצופה משמות מפורסמים. וכי אינו גם רך כשם שהוא מוזר? עם זאת, האין הוא נראה לכם לא גמור? לא רציתי לקחת על עצמי את האחריות ולקבוע שלשמות אין כל השפעה על הגורל. בין עוּבדות החיים לשמותיהם של בני אדם יש הלימות חשאית שאינה ניתנת להסבר או אי-הלימות נראית לעין ומפתיעה; ולעתים מתגלות ביניהם זיקות רחוקות אך יעילות. עולמנו מלא ורווּי, דבר קשור לדבר. אולי יחזרו ביום מן הימים לחוכמת הנסתר.
האינכם מבחינים בניגודיות הנראית במבנה האות Z? האין היא מבטאת את הזיגזג השברירי והפנטסטי המעיד על חיים מיוסרים? איזו רוח נשבה על האות הזאת, שבכל לשון אשר בה תימצא היא משמשת בפחות מחמישים מילה? שמו של Marcas היה Zéphirin. זֶפירֵן הקדוש נודע ונערץ מאוד בבּרֵטַנייה. מַרקאס היה בּרֵטוֹני.
בחנו נא שוב את השם הזה: Z מַרקַאס! כל חייו של אדם מקופלים בהרכב הפנטסטי של שבע האותיות הללו. שבע! המספר המשמעותי ביותר בתורת הנסתר. האיש מת בגיל שלושים וחמש, כך הורכבו חייו משבע לוּסטרוֹת. מַרקאס! וכי אינכם חושבים על דבר-מה יקר ערך שמתנפץ בנפילה, עם או בלי רעש?
אני סיימתי את לימודי המשפטים בפריז ב-1836. התגוררתי באותם ימים ברחוב קוֹרנֵיי, במלון שהיה מיועד כולו להלנת סטודנטים, מאותם מלונות שבהם גרם המדרגות מתעקל בקצה, מואר תחילה באור הרחוב ובהמשך מפִּתחי האִוורור, ומסתיים במשקוף. היו שם ארבעים חדרים, מרוהטים כפי שמרוהטים חדרים המיועדים למגורי סטודנטים. מה עוד דרוש לצעירים מעֵבר למה שכבר נמצא שם: מיטה, כמה כיסאות, שידה, מראה ושולחן? מיד עם התבהר השמים, הסטודנט פותח את החלון, אך לא הייתה ברחוב ההוא אף לא שכֵנה שאפשר לחזר אחריה. תיאטרון האוֹדֵאוֹן שממול נסגר לפני זמן רב והציג לראווה רק את קירותיו שהתחילו להשחיר, את החלונות הקטנים של הלוֹג’יות, את התָאים ואת גג הצפחה הגדול שלו. לא הייתי עשיר מספיק כדי לשכור חדר יפה, גם לא יכולתי כלל לשכור חדר משלי. ז’וּסְט ואני חלקנו חדר אחד ובו שתי מיטות, בקומה החמישית.

אונורה דה בלזק (בצרפתית: Honoré de Balzac; ‏ 20 במאי 1799 – 18 באוגוסט 1850), סופר ומחזאי צרפתי, מחלוצי זרם הריאליזם בספרות. יצירתו הגדולה של בלזק, “הקומדיה האנושית”, היא מקבץ של רומנים וסיפורים קצרים המציגים תמונה פנורמית של חיי החברה הצרפתית במחצית הראשונה של המאה ה-19, ובפרט בתקופה שלאחר נפילת נפוליאון ולאחר חזרת בית בורבון לשלטון בשנת 1815.

בלזק נולד בעיר טור שבצרפת. נעוריו עברו עליו בתקופה הסוערת של מפלת נפוליאון וחידוש המלוכה בצרפת. הוא עצמו, למרות שנשלח לבית-ספר איכותי, היה שקוע בדמיונות ובקריאה מרובה.

משפחתו רצתה שיהיה עורך־דין. בשנים 1816 עד 1819 עבד בלשכות של פרקליטים, ורכש בהם ידע רחב בחוק הפלילי. עם הזמן נאלצה משפחתו להסכים לכך שבלזק אינו מעוניין לעסוק בתחום זה, ולקבל את רצונו – הכתיבה.

יצירתו הראשונה, טרגדיה בחרוזים בשם “קרומוול” (Cromwell), נכשלה, אך בלזק הוסיף לכתוב סיפורים עממיים, בין לבדו ובין בשיתוף עם סופרים אחרים. בצעדיו הראשונים בדרכו הספרותית פרסם בעילום שם סיפורי הרפתקאות כגון “סטני” ו”ארגו שודד הים” (Argow le pirate). ניסיונות אלה לא עלו יפה והוא שקע בחובות כבדים.

ב-1825 החל לעסוק במו”לות ובדפוס – עסקים שבהם כשל וכמעט הגיע לכדי פשיטת רגל. הוא נכשל במועמדותו לבית הנבחרים ב-1832, וכשל גם כשניסה להתקבל לאקדמיה הצרפתית בשנים 1848 ו-1849.

אחר כך החל לפרסם רומנים בשמו, והוסיף לעצמו את קידומת האצולה “דה” למרות שלא היה שייך לאצולה. יצירתו החשובה הראשונה הייתה “אז’ני גראנדה”, על בת הקמצן. באותו זמן החל לרקום את תוכניתו הספרותית הגדולה, סדרה רבת היקף בשם “הקומדיה האנושית”, המתארת את החברה בימיו על כל שכבותיה. הוא מתאר את האצולה ואת אנשי הבורגנות הזעירה בתחושת מציאות, הבחנה דקה, דיוק ודמיון פורה. הסדרה כוללת כ-100 רומנים וסיפורים, עם דמויות השבות ומופיעות בספרים שונים.

בלזק היה אחד הסופרים הפוריים והחרוצים ביותר הידועים בתולדות הספרות, ונהג לכתוב כ-15 שעות ביממה ובעיקר בלילות.

בשנת 1850 נשא לאישה את אהובתו מזה עשרים שנה, הרוזנת הפולנייה דה האנסקה, שקשריו עימה הביאוהו לכתיבת הרומן “סרפיטה” ב-1834. בלזק מת בפריז חודשים ספורים לאחר נישואיו. מוזיאון בית בלזק שבפריז מוקדש לסופר.

 

 

 

מקור – ויקיפדיה

X