מארז סערה אדירה | לרכישה באינדיבוק




אני מאשר לקבל דיוור

מארז סערה אדירה

מארז סערה אדירה

שנת הוצאה: 2017
מס' עמודים: 900
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 150
- 60

 

משולש אהבה, סמים ורוקנרול. כתבת המוזיקה זוכה בסקופ של פעם בחיים…

שני רבי המכר המסעירים של סמנתה טאוול במארז במחיר מיוחד:

60 שקלים בלבד למהדורה הדיגיטלית

150 שקלים בלבד למהדורה המודפסת

סערה אדירה

לצלוח את הסערה

 

 

 

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “מארז סערה אדירה”

בקרוב…

אני מרימה את משקפי השמש מהעיניים, משאירה אותם על המצח ומפנה פנים אל שמש בין הערביים החמימה עדיין. אחת מרגליי משתלשלת מכיסא הנוח ואני תוחבת בהונות בחול הלבן הרך. ג’ייק יושב לידי על כיסא נוח משלו, ידו בידי ואצבעותינו שלובות, כשהוא מדבר בטלפון עם סטיוארט.
“פשוט תגיד להם לעשות מה שאני משלם שיעשו. ואם יש להם בעיה עם זה תזכיר להם שלכל אחד יש תחליף… אני יודע. חבורת טמבלים… אה, זוכר מה שביקשתי שתעשה בשבילי… עשית את זה? יופי, תודה.”
ג’ייק מסיים את השיחה באנחה וזורק את האייפון על שולחן הצד.
“הכול בסדר?” אני מפנה ראש להביט בו.
אלוהים, הוא כזה מהמם. לא נראה לי שאי-פעם אתרגל לכמה שהוא עוצר נשימה.
ועכשיו הוא אפילו חתיך במיוחד, שזוף משמש והנמשים על אפו בולטים מתמיד. בא לי לטרוף אותו.
“מממ? כן, הכול בסדר,” הוא עונה קצת בפיזור נפש. “סתם אנשים שלא עושים מה שאני משלם שיעשו.”
“רוצה לדבר על זה?”
“לא.” הוא מצמיד את ידי לפיו ומעביר שפתיים על פרקי האצבעות, מקפיד לנשק במיוחד את הטבעת.
“יש הרבה דברים שבא לי לעשות לך כל עוד אנחנו כאן, טרו, ודיבורים על עבודה הם ממש לא אחד מהם.”
אני מתעלמת מההעדפה שלו לא לדבר על עבודה ושואלת, “אתה צריך להקדים את החזרה ללוס-אנג’לס כדי לסדר את זה?”
ג’ייק נשען על צדו להביט בי. “לא. את ואני באנו לכאן לבלות לבד, רק שנינו. ואף אחד ושום דבר לא ירחיקו אותי מהאי הזה וממך. בחמשת הימים הבאים אני מתכוון לדאוג שתהיי לבושה במינימום האפשרי, אם בכלל, ורוב הזמן לזיין לך את הצורה.”
סמרמורת מרטיטה את גבי.
אני אוהבת שהוא מדבר אליי ככה. מלוכלך ושולט. זה מדליק בטירוף.
“אתה כזה רומנטיקן.” אני מגלגלת עיניים בצחוק.
“ואת מתה עליי ככה.”
מבטי מרצין לרגע. “זה נכון.”
אני שולחת יד לקחת בקבוק מים מהשולחן ולוגמת ממנו, מבטי נודד אל הנוף המרהיב שמולי.
אנחנו באי פרטי בפיג’י. ואם לדייק, אנחנו שוהים באי הצבים, אחד מאיי יָאסָאוָוה בפיג’י. כאן צילמו את הסרט “הלגונה הכחולה”. זה מקום פרטי ואקסקלוסיבי מאוד שיש בו רק ארבע-עשרה וילות בכל האי, אבל ג’ייק, בהיותו ג’ייק, שכר את כל האי לשבוע. שבוע של התבודדות מוחלטת לשנינו. כמובן שדייב ובן, שומרי הראש של ג’ייק, באו איתנו, ומתגוררים בנפרד באחת הווילות האחרות בצדו האחר של האי. בקושי ראיתי אותם מאז שהגעתי. וחוץ מהעובדים המתגוררים במקום, ג’ייק ואני נמצאים פה לבדנו.
ככה זה היה ביומיים האחרונים, וזה גן עדן. פשוט גן עדן.
אחרי ההופעה במדיסון סקוור גארדן, כשג’ייק קפץ מהבמה לרדוף אחריי והציע לי נישואים, הכול נהיה קצת משוגע… טוב, משוגע יותר מהרגיל, כי החיים עם ג’ייק תמיד משוגעים.
העניין הוא שלא הייתי מרוכזת אחרי כל מה שקרה באותו ערב, ולא פעלתי מספיק בחוכמה. לא הסתרתי את הטבעת. כשג’ייק ואני נכנסנו למלון אחרי ההופעה, מישהו מהכתבים שחיכו לנו שם קלט את זה ונהיה בלגן גדול.
ביומיים הבאים היינו מרותקים למלון, פשוטו כמשמעו. התקשורת והמעריצים התגודדו וצעקו בחוץ. הרגשתי חנוקה מאוד, וכשג’ייק הציע שנברח לחו”ל לכמה זמן קפצתי על ההצעה.
נתתי לג’ייק לדאוג לסידורים. לא היה לי אכפת לאן ניסע, כל עוד נהיה לבד.
ואנחנו באמת לבד.
כל-כך טוב לי להיות כאן איתו. זאת הפעם הראשונה מאז שחזרנו שאין איתנו אף אחד אחר.
אני יודעת שהצעתי הרגע שנחזור ללוס-אנג’לס, אבל אני חייבת להודות שלא לגמרי התכוונתי למה שאמרתי. לא בא לי לוותר על זה – על מה שיש לנו פה כרגע, פרטיות מוחלטת לעשות מה שבא לנו, מתי שבא לנו.
אבל אני יודעת שהוא טרוד בגלל משהו שקשור בעבודה. קלטתי את זה מנימת קולו כשדיבר עם סטיוארט. אפילו עכשיו אני רואה שהמחשבות שלו נמצאות במקום אחר כשהוא בוהה באוקיינוס ואצבעותיו מתופפות בחוסר מנוחה על ידי.
מעצבן אותי שהוא לא משתף אותי. אני יודעת שהוא לא רוצה להכביד עליי, אבל אני רוצה שיכביד. אני רוצה שיחלוק איתי הכול. החיים שלנו שלובים זה בזה עכשיו, ואני לא רוצה שהוא יצטרך להתמודד עם דברים לבד. בפעם האחרונה שהוא עשה את זה הוא נפל בחזרה לסם וכמעט איבדנו אחד את השני כתוצאה מכך.
ג’ייק נקי רק שבועות ספורים, ואני רוצה שזה יישאר ככה.
אני שמחה שהוא כאן עכשיו, רחוק מפיתויים. טוב, מפיתויים שהם לא אני, כלומר. אבל אני כן שואלת את עצמי איך הוא יסתדר אחרי שנחזור לעולם האמיתי בסופו של דבר.
“בא לך טבילה לפני שהשמש שוקעת?” אני מחליטה לא ללחוץ עליו יותר בעניין ומנידה בראשי לעבר המים המלחכים את החול הלבן. בעיות התקשורת שלו יכולות לחכות לאחר כך, כשיהיה יותר רגוע.
עיניו של ג’ייק נעוצות בגופי, ומבטו הנודד מקימור לקימור מעורר בגופי התכווצויות לא רצוניות, בעיקר בין הרגליים.
“את שואלת אם בא לי לראות אותך רטובה בביקיני הזה?” שפתיו המשגעות נפשקות בחיוך והוא זוקף אליי גבה בשאלה.
אני מעבירה מבט על הביקיני המוצלח שקניתי לא מזמן, לבן עם פרחים ורודים ומעוטר ביהלומים קטנטנים. קלטתי אותו בשדה התעופה והתאהבתי בו ממבט ראשון.
“איך אתה יודע להפוך דבר פשוט כמו הצעה לטבילה להצעה מגונה?” אני צוחקת אליו ומתרוממת מכיסא הנוח שלי. אחר כך אני מורידה את משקפי השמש מהראש, זורקת אותם על המגבת ונועצת בו מבט כשידיי על מותניי.
מבטו שוב נודד על חמוקיי. “כשאת במשוואה, מתוקה, הכול קשור לסקס.”
הוא מתרומם מכיסא הנוח שלו בתנועה פנתרית וזורמת ומתקרב אליי.
גופי משתוקק פתאום למגעו, ורעב מתעורר בי כלפיו.
אני פשוט לא יכולה לשֹבוע ממנו, וגם לא רוצה לשֹבוע. אף פעם.
הוא נצמד אליי וידיי נשלחות מאליהן אל בטנו הנוקשה, האצבעות נצמדות אל השרירים המסותתים כשאני מביטה בעיניו הכחולות המשגעות. יכולתי להסתכל בעיניים האלה כל חיי.
חיוך זדוני מרצד על שפתיו וכפות ידיים גדולות נשלחות מטה לחפון את ישבני, מאיצות בי להרים את רגליי ולכרוך אותן סביב מותניו.
אני כמובן נענית לבקשה האילמת בחפץ לב.
אני חובקת את צווארו בזרועותיי, משחילה אצבעות בשערו השחור הסמיך ונושקת לשפתיו, מרגישה את זקפתו נלחצת אליי מיד.
“עומד לך?” אני מחייכת.
“טוב, את מדליקה,” הוא עונה במשיכת כתף.
הוא מתחיל ללכת אל המים ובמקביל מנשק את צווארי וקצה לשונו מטייל על עורי. כשאנחנו מגיעים לאוקיינוס החמים הוא לוקח אותנו פנימה עד עומק החזה.
שערי הארוך הספיק להירטב, ולכן אני נאחזת בכתפיו של ג’ייק ומטה את הראש אחורה כדי להרטיב את כולו.
כשאני מזדקפת אני נתקלת שוב במבטו של ג’ייק הנח עליי. “איך יכול להיות שזכיתי בך?” הוא שואל, וחוסר ביטחון מופיע פתאום בעיניו.
אני רוצה לשכך את הדאגות שעלו בו פתאום ולהרגיע אותו.
“אני שואלת את עצמי את אותה שאלה לגביך כל יום,” אני הומה אליו. חשוב לי שיבין שאני לא יותר טובה ממנו. כמו שלו יש חסרונות, גם לי יש.
ג’ייק נאנח ועוצם לרגע עיניים, ואז רוכן לנשק אותי. הנשיקה מוחה כל מחשבה שלילית שעלתה בי ואני מתמסרת לו, פושקת שפתיים ולשוני מקבלת את לשונו שמלטפת אותה בתנועות אטיות ומדודות.
מאחר שברור לי לאן הנשיקה הזאת מובילה, אני לוחשת, “רוצה לחזור לווילה?” כל-כך בא לי שנהיה עירומים ביחד.
“לא. אני רוצה אותך כאן, עכשיו.” לציווי שבקולו מצטרפות בנחישות גם ידיו שמהדקות את הלפיתה בישבני ומצמידות אותי חזק לזין העומד שלו.
“אתה בקטע של סקס בפומבי בזמן האחרון, וות’רס?”
הוא צוחק צחוק עמוק ממעמקי גרונו. “לא, רק בקטע שלך. עשרים. וארבע. שעות. שבעה. ימים. בשבוע.” בין מילה למילה הוא עוצר כדי להמטיר נשיקות על כתפי.
אני מרגישה את שיניו על עורי ופטמותיי מזדקרות בתגובה, שדיי הופכים כבדים בחזיית הביקיני.
אני מעיפה מבט זריז מסביב. “מה אם מישהו יראה אותנו?”
ג’ייק מסתכל לצדדים בעיניים נוצצות. “אנחנו באמצע שום מקום. ועוד בתוך המים. מי כבר יכול לראות אותנו?”
“אנשים שעובדים פה. או דייב. או בן.”
“שיהיה להם לבריאות.”
“ג’ייק!” אני נותנת לו מכה בכתף.
הוא מתקרב אליי ומצמיד את אפו לאפי. “הם יודעים לשמור מרחק. רק אני ואת פה, בייבי.”
בתעוזה שרק הוא יודע לעורר בי אני לוחשת, “אם ככה…” ומתחילה לנשק את צווארו, מעבירה לשון על עורו לאותה נקודה רגישה מתחת לאוזן שאני יודעת שמטריפה אותו.
ג’ייק מצטמרר ומצמיד אותי אליו חזק יותר, מחכך את האגן שלו בשלי.
אני שולחת יד מתחת לפני המים ולתוך בגד הים של ג’ייק, ומיד נתקלת באיברו המשיי והקשה כאבן. אצבעותיי עוטפות אותו ומלטפות כמו שאני יודעת שהוא אוהב.
פיו מחפש את שפתיי, נאנק, והוא מתחיל לנשק אותי כאדם מורעב.
אני מתה על זה שהרעב שלו אליי לא יודע שובע. עשינו אהבה אינספור פעמים מאז שהגענו לאי, ובכל פעם הוא טרף והתיש אותי כליל, כאילו זו הפעם הראשונה.
ידו נודדת לכיוון החזה שלי והוא מסיט מטה את חזיית הביקיני כדי לשחרר את שדיי לחופשי ומעביר אגודל על קצה הפטמה הזקורה. ידו השנייה עסוקה בפלישה לתוך חלקו התחתון של הביקיני מאחור.
אצבעותיו מוצאות את הפתח שלי והוא מכניס אחת מהן לתוכי.
אני פולטת יבבת עונג אל שפתיו.
“פאק,” הוא גונח. “אני לא יכול לחכות. אני חייב להיכנס אלייך. עכשיו.”
אני אוהבת את הרגעים שהוא נעשה תובעני וחמדן כלפיי.
אני משחררת את רגליי מסביבו, מורידה את בגד הים שלו אל ירכיו ומסיטה הצדה את תחתוני הביקיני שלי.
ג’ייק מניח את כיפת הזין שלו בפתח שלי ומכניס אותו מעט, לאט-לאט. בדרך כלל הוא מכין אותי לגודל שלו באצבעות ובלשון כדי שאהיה משוחררת לקראתו, אבל כרגע אני כל-כך מגורה ממה שאנחנו עושים שלא אכפת לי שיכאב.
אני חייבת אותו בתוכי. יותר מכפי שחשוב לי לשמור על עצמי, כנראה.
וכך גם הוא, כשידיו נשלחות אל ישבני ולופתות אותו בכוח והוא מחליק אותי עליו למלוא אורכו.
“שיט,” אני מסננת בשיניים חשוקות כשהוא פוער אותי לרווחה בעונג מייסר.
“את בסדר?” הוא בוחן את עיניי.
“כן…” אני מניעה את מותניי מעליו. “כן, אני בסדר… מעולה,” אני מתנשפת כשעונג נוכחותו בתוכי מתעורר בי.
“סליחה, חשבתי רק על עצמי… אבל פאק, טרו,” הוא נאנק חרש. “נראה לי שאני בחיים לא אתרגל למגע שלך מסביבי. הוא מדהים. את כל-כך צרה. כל-כך חמה.”
“אההה,” אני גונחת כשהוא זוקר אגן ופוגע בנקודת העונג המתוקה שבתוכי.
“את תגמרי בשבילי,” הוא מתנשם כנגד עורי. “כאן בתוך האוקיינוס השקט. את תצרחי את השם שלי כשאביא אותך לאורגזמה.” הוא מלקק את שפתי התחתונה ומחדיר לשון עמוק לתוך פי עם כל נעיצה תקיפה למעמקי גופי.
התנועות הופכות מהירות יותר ויותר ואני נאחזת בו חזק, ציפורניי ננעצות בבשרו ושנינו חלקלקים ממי מלח.
“בחיים לא אשֹבע ממך, טרו. בחיים לא,” הוא נוהם באוזני, מפלח אותי בחבטות עזות ובטוחות שמגיעות עמוק אל קרבי.
והוא עומד במילתו וממשיך להתעלס איתי בין גלי האוקיינוס השקט, בזמן שהשמש שוקעת במסלולה המוכר אל תוך המים.

בקרוב…

X