לשחק את המשחק | לרכישה באינדיבוק




אני מאשר לקבל דיוור

לשחק את המשחק

לשחק את המשחק

שנת הוצאה: 2011
מס' עמודים: 208
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 39
- 39

מעטים הם האנשים שמעזים להמרות את פיו של איל ההון זאק קונסטנטינידיס, המחזיק במלונות ברחבי העולם כולו. הוא אומר את המילה האחרונה, כפי שכולם יודעים היטב. לאחר שזאק מגלה שמעצבת הפנים שלו בלונדון מנסה לנעוץ את ציפורניה החמדניות באחיו, הוא מחליט לפתור את הבעיה ולהעביר אותה… לניו יורק!

ייתכן שאמה מסתירה יותר סודות מאשר האדם הממוצע, אך אחיו של זאק בהחלט איננו אחד מהם. אמה מסתירה סודות. כעת היא ניצבת בפני הפיתוי להעמיד במקומו את הבוס השחצן להחריד שלה, ומדובר בפיתוי חזק מכדי שתוכל לעמוד בפניו . אז בזמן שהיא תעבוד לצדו בניו יורק, היא תגלם את התפקיד שהוא הטיל עליה ו”תהיה רעה ומזיקה” בדיוק כמו שהוא מצפה ממנה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “לשחק את המשחק”

בקרוב…

1

 

לבה של אמה הלם בזמן שנכנסה למשרד המינימליסטי ששכן בקומת הגג, אך הגבר שמאחורי השולחן אפילו לא טרח לזקוף את ראשו הכהה.
קרני השמש חדרו מבעד לחלונות העצומים שהשקיפו על אחד מהפארקים המקסימים ביותר בלונדון. זה היה הנוף שקנה לגרנצ’סטר את שמו – ושהפך את מחירי השהות במלון ליקרים עד כדי כאב. אולם הנוף המופלא היה נטול קסם בהשוואה לגבר המדהים שישב לשולחן העבודה, תשומת לבו מרוכזת בערימת הניירות שלפניו.
זאק קונסטנטינידס.
קרני האור הלחות של נובמבר הדגישו את רעמת שערו השחורה והבליטו את גופו השרירי. כתפיו הרחבות היו מקומרות ומתוחות. נדמה שמגופו החזק נובעת גבריות גסה, ולבה הפועם של אמה החל להלום בחוזקה בזמן שהביטה בו.
היא הייתה לחוצה. יותר לחוצה מכפי שהייתה מזה זמן רב – ואולי אין בכך הפתעה גדולה. הבוס שלה החליט לקפוץ במפתיע ללונדון והיא הוזמנה לפגישה במאורתו הפרטית, ללא כל התראה מוקדמת. ובעל עוצמה כמו הטייקון היווני בדרך לא טרח להתייחס לאנשים כמוה.
היא לא נראתה במיטבה כשהגיע הזימון – והדבר ניכר עליה. מתחת לג’ינס הדהוי וחולצתה הרפויה היא הייתה חמה ודביקה – ומשערה המשוך לאחור בלטו קצוות שיער פרועות. זו לא הייתה הדרך האידיאלית לערוך היכרות עם מיליארדר רב עוצמה – אבל לא נותרה לה ממש ברירה, בהתחשב בכך שהמסרק שלה היה טמון בתוך תיק היד שלה, שנמצא בארונית איפשהו במעמקי הבניין.
הוא בוודאי ידע שהיא עומדת שם, אבל הוא המשיך לעבוד כאילו שהחדר היה ריק מאדם, וגרם לה להרגיש כבלתי נראית. אלא אם כן הייתה זו מזימה שהוא תכנן מלכתחילה, כדי להוכיח לה מי מחזיק במושכות. כאילו שהוא זקוק לכך – כשאווירת העוצמה והיוקרה כה מוחשית באוויר, שכמעט אפשר להושיט יד ולגעת בה. מצד שני, אחיו סיפר לה שזאק הינו מכור לשליטה הנהנה לבחון את מידת עוצמתו.
אמה הרגישה כפוליטיקאית חסרת ניסיון העומדת לשאת את נאום הביכורים שלה. היא כחכחה בגרונה ואמרה “אדון קונסטנטינידיס?”
לשמע דבריה, הוא זקף את ראשו השחרחר וחשף תווי פנים גסים ומחוספסים ועור בגון זית. הוא אכן נראה יווני, בכך אין ספק. אולם זאק קונסטנטינידיס הפתיע עם עיניים בגוון אפור, במקום בגוון החום הנפוץ יותר. עיניו הפתיעו אותה ואת כל מי שהביט בהן, מפני שהן היו מסעירות כמו סופה עזה. כעת הן ננעצו בה ולכדו אותה באור האפרפר המוזר שלהן.
ומשהו בתוכה התכווץ. משהו שהיא לא זיהתה, אך אשר מילא אותה בתחושה מבשרת רעות. אלה בוודאי העצבים שלה. מפני שאיזו עוד אפשרות ישנה? היא לא הייתה בקטע של גברים ובהחלט לא בקטע של מיליארדרים חובבי שליטה שהשמועות מספרות שהם שבו בקסמיהם אינספור נשים ברחבי העולם.
עיניו הצטמצמו. “נה? טי ת’ליס?”
אמה התאמצה לחייך. בהתחשב בכך שידעה שהוא דובר אנגלית ממש כמוה, האם הוא דיבר בשפת אמו כדי לשמור על מרחק ממנה? אם כך, הוא הצליח, מפני שכעת כפות ידיה החלו להזיע. “שמי אמה גירי. אני סבורה שרצית לפגוש אותי.”
זאק נשען לאחור בכיסאו, מבטו האיטי הבוחן ננעץ בה ולא ניתק ממנה. “אכן רציתי,” הוא אמר ברכות בשעה שהצביע על הכיסא מולו. “אנא שבי, העלמה גירי.”
“תודה,” היא אמרה ונחרדה לגלות שסיכות הביטחון שהודקו לחולצתה וקצוות משערה היו צמודים כעת ללחי הדביקה שלה. האם זו הסיבה שהבעת פיו הייתה כה מטרידה – מפני שהיא נראתה מרושלת, כפי שכל אחד היה נראה, אם הוא היה ניצב על סולם ותולה וילונות כל הבוקר?
בהיותה מעצבת הפנים של מלון גרנצ’סטר, בעת שקיבלה שיחה מעוזרו האישי היא הייתה עסוקה באחד מחדרי השינה הקטנים בקומה השביעית. “תעלי למשרד של הבוס תכף ומיד,” נאמר לה. בקושי היה לה זמן להסדיר את נשימתה, לפני שעלתה במעלית בתגובה לפקודתו התקיפה – ולפתע היא הצטערה שלא היה לה זמן להתאפר מעט. או להחליף לבגדים קצת פחות יומיומיים. או משהו אחר. משהו שהיה מונע ממנו לנעוץ בה מבט בעיניו הסוערות.
מתוך מודעות עצמית למגרעותיה, היא הביטה בו כמתנצלת. “אני מתנצלת, לא היה לי זמן להחליף –”
“אל תתנצלי. לא מדובר בתצוגת אופנה,” הוא דיבר לאט, מבטו כבדרך אגב סורק את האופן שבו הג’ינס הדהוי שלה נצמד לרגליה הדקיקות, ואת החולצה המרושלת שלה, שלא הצליחה להסוות את המחשוף הפרובוקטיבי של שדיה. רק כפות ידיה נראו מטופחות – וזאק אהב את הנשים שלו מטופחות. ציפורניה היו ארוכות וצבועות בוורוד עז, שהזכירו לו את השקיעות המרהיבות ואת חיקו הנעים של הים ביוון מולדתו. האם היא הבחינה במבטו בציפורניה ושמא זו הסיבה שלפתע ידה זינקה לעבר החזה שלה ומשכה את תשומת לבו למחשוף השופע שלה? בניגוד למצופה, הוא הרגיש בדחף של תשוקה ולאחריו בזעם המתבשל לאטו, אך הוא הקפיד להסתיר את רגשותיו. “לבושך לא ישפיע על מה שבכוונתי לומר לך.”
“אלוהים אדירים.” היא שוב ניסתה לחייך. “זה נשמע מאיים.”
“האמנם?” הוא אמר בתגובה שלא שיפרה את הרגשתה.
חיוכה של אמה התפוגג בזמן שהיא התיישבה מולו ולא הצליחה למנוע את רחש המודעות שהתעוררה בקרבה בעקבות פגישתה בעיניו האפרפרות והקרירות. אך היא הרגישה גם מבוכה רבה – מפני שבניגוד לעבר, היא כבר לא הייתה בקטע של משיכה מיידית. היא הייתה כמו הנשים שלא אכלו שוקולד זמן כה רב, עד שעצם המחשבה על כך עוררה בהן בחילה. וכך היא הרגישה לגבי גברים. ליתר דיוק, כך היא הרגישה בדרך כלל.
רק שעכשיו נדמה שאדישותה הרגילה נטשה אותה – וגרמה לה להרגיש פגיעה מול הגבר המחוספס שנעץ בה מבט רב כוונות. אולי מפני שהיא מעולם לא שהתה לבד במחיצתו. או שאולי היא הרגישה עם הטייקון היווני אינטימיות מוזרה, לאחר שמצאה אותו עובד בשקידה ולבוש בבגדיו היומיומיים. ובייחוד כאן.
מפני שזאק קונסטנטינידיס בדרך כלל שמר מרחק מהסניפים הלונדוניים של עסקיו הבינלאומיים – והפקיד בידי אנשים אחרים את הניהול השוטף של בית המלון שבבעלותו. הוא נהג לבלות יותר בעיר ניו יורק, ולכן עובדי המלון ידעו עליו יותר משמועות מאשר מהיכרות אישית.
מלבד שיחה קצרה אחת שקיימה איתו, אמה בדרך כלל הייתה רק נתקלת בו פה ושם – מפני שבדרך כלל הוא לא היה מתקשר עם העובדים שלו ברמה האישית. הוא השאיר את העבודה הזאת לקסנון, עוזרו האישי, ולעתים רחוקות לאחיו הצעיר נאט. הפעם האחרונה שהיא נתקלה בו הייתה באירוע רשמי בבית המלון, בטקס הפתיחה של חדר אור הירח המשופץ – פרויקט עליו היא השגיחה והתגאתה בו.
היא זכרה שהוצגה בפניו – ושיחסו כלפיה היה אדיש למדי. חיוכו היה מעושה, כאילו שהודה לה על כישוריה היצירתיים והיא הרגישה שהוא פשוט מתאמץ להתנהג בנימוס. אבל אמה לא הוטרדה מכך. היא לא נעלבה מפני שידעה מה אנשים אמרו עליו. היא ידעה על התקדמותו המסחררת בעולם העסקים, על לבו הקר ועל המוני הנשים שרדפו אחריו.
זאק קונסטנטינידיס היה מעין אגדה – בחדר המיטות ומחוצה לו. הוא היה מסוג הגברים שכל אישה בעלת דעת הייתה שומרת ממנו מרחק, אם ברצונה להימנע מצרות. במיוחד אישה כמוה – שנדמה שמשכה אליה גברים בעייתיים כמו פרפר אל אש.
לפני זמן רב אמה הבינה שהיא אבודה בכל הנוגע למין השני – תכונה אשר, למרבה צערה, נדמה שהיא קיבלה בירושה. ממש כמו אמה, היא עשתה בחירות גרועות בעבר והוסיפה להתחרט על השלכותיהן. בימים אלה היא שמרה מרחק מגברים והגנה על לבה וגופה מפני כל מי שנראה כאילו שהוא מתעניין באחד מן השניים. הדרך שבחרה הקלה עליה.
בעודה מנסה לנשום עמוק ולהירגע, היא חקרה את הגבר שיושב מולה. בליל הפתיחה של חדר אור הירח הוא לבש טוקסידו שחור – והמראה המרשים של החליפה הרשמית הציג אותו כמו הטייקון רב העוצמה שהוא היה.
אך היום הוא נראה שונה.
חולצת הכותנה המחוספסת שלו לא הייתה מכופתרת בחלקה העליון, והוא הפשיל את שרווליה עד כדי חשיפת מרפקיו המכוסים בשערות. ידיו היו גדולות וחזקות וכתפיו רחבות ועוצמתיות. עלה בדעתה שהיא מעולם לא ראתה גבר כה גאה בגבריותו. הוא כלל לא נראה כטייקון – אלא כאדם שהיה מרגיש יותר בנוח בעבודת האדמה. או לפחות בעבודה יותר פיזית מאשר טיפול בערימת הניירות שהייתה מונחת לפניו.
הוא הניח את העט והוסיף להישען לאחור בכיסאו, ולפתע אמה שמה לב לבד חולצתו הנמתח לאורך חזהו השרירי.
“יש לך מושג מדוע הזמנתי אותך?” הוא שאל באדישות.
היא משכה בכתפיה ואמרה לעצמה שאין לה מה לדאוג. “לא ממש. כל הדרך ניסיתי לחשוב על סיבה, אבל לא הצלחתי.” הייתה שתיקה בזמן שהיא פגשה בעיניו הבוהקות. “אני מקווה שזה לא מפני שאינך מרוצה מעבודתי, אדון קונסטנטינידיס.”
זאק הבחין בסומק הקל שצבע את לחייה ובריסים הבהירים שעיטרו את עיניה, והסתקרן מהעובדה שהיא לא מאופרת. האם לא היה עדיף אם הוא לא היה מרוצה? אם הוא היה יכול פשוט לשלם לה את הסכום המנופח שמגיע לה ולומר לה להסתלק לכל הרוחות מחיי אחיו?
הוא קיבל אותה בירושה כאשר השתלט על המלון לפני שנתיים, ולא מצא סיבה להחליפה. הוא קנה את מלון גרנצ’סטר מפני שזו הייתה שאיפתו בחיים – לא מפני שהוא רצה לערוך שינויים בעסק שכבר מתפקד בהצלחה. לא כדי לערוך שיפוצים יוקרתיים, אלא סתם בשביל העניין. הוא למד שרכוש יכול להיעלם באותה הקלות שהוא מגיע – ולמרות שהוא היה נדיב, לעתים רחוקות הוא פיזר את כספו לחינם. אמה גירי הייתה מומחית בעבודתה והיא שגשגה בתפקידה כמעצבת של בית המלון – וזאק היה איש עסקים מיומן מדי מכדי להקריב בעל מקצוע כשרוני, אלא אם כן היה בכך צורך מוחשי.
רק שעכשיו נדמה שאולי בכך מדובר.
מפני שכעת נראה שהאישה הזאת, עם שערה הבהיר וציפורניה הוורודות, לכדה את אחיו הצעיר.
הוא הסתקרן מכך שהיא לא הייתה כפי שציפה. הוא ידע שפגש אותה בעבר, אך הוא בקושי זכר את המקרה. מדי יום הוא נתקל באינספור נשים, והיא בהחלט לא הייתה הטיפוס שלו – אפילו אם הוא לא היה מתוכנת לחשוד בכל בלונדינית חטובה עם רגליים ארוכות ושפתיים רכות. התמונות שהחוקר הפרטי שלח אליו היו ישנות – של יצור נמרץ וצבעוני שבקושי הזכיר את האישה שכעת ישבה מולו בבגדי העבודה הבלויים שלה.
היא גם כלל לא דמתה לסוג הנשים שבדרך כלל משכו את אחיו. לא עם המראה האנגלי השברירי הזה ועם עור כה עדין, שנדמה שהוא עלול להיפצע אם מישהו רק ינשום עליה.
אולי זו הסיבה שהאזעקה שלו הופעלה… בנוסף לדיווחים על התדירות הגוברת של פגישותיה המתועדות עם נאט. מפני שהאם הוא לא חשש מפני התמודדותו של אחיו עם הירושה העצומה שבקרוב תיפול לחיקו? והאם הוא לא דאג שחששותיו הנוראים ביותר אושרו לאחר שחקר את עברה של חברתו החדשה וגילה מי היא למעשה אמה גירי?
כפות ידיו המונחות על השולחן המצוחצח כווצו לכדי אגרופים, ואז שוב נעשו רפויים, ואצבעותיו הארוכות השתרעו על פני המשטח הבוהק. “לא, זו לא הסיבה,” הוא אמר בדממה. “למעשה, את עושה עבודה מצוינת.”
“תודה לאל!” היא השיבה. תיראי נלהבת, היא אמרה לעצמה. תוודאי שהוא יודע עד כמה את נלהבת לגבי המלון שלו. עד כמה את מעריכה את עבודתך במלון. “קיבלנו בעיתונות ביקורת די חיובית לגבי הבר החדש – אינני יודעת אם ראית את קטעי העיתונים ששלחתי למשרדך בניו יורק. ויש לי גם המון תוכניות לגבי שיפוץ אולם הגינה. תוכניות גדולות! חשבתי שנוכל לעשות שיתוף פעולה עם תערוכת הפרחים בצ’לסי – זה יהיה אירוע מאוד יוקרתי. למעשה…” אך מילותיה הנלהבות נותרו על שפתיה, בשעה שהוא הרים יד תקיפה בניסיון להשתיקה.
“לא הזמנתי אותך כדי לדון בשיפוצים, העלמה גירי,” הוא אמר בקרירות. “מדובר בעניין מעט אישי יותר. תראי, שוחחתי עם עורכי הדין שלי לגבי החוזה שלך.”
“עורכי הדין שלך?” אמה בהתה בו בבלבול, מתעלמת מכך שהיא נשמעת כמו תוכי החוזר אחר דבריו. “החוזה שלי?”
הוא זקף גבה, כרומז שלא קיבל בברכה את התפרצותה לדבריו. “והם סיפרו לי משהו מעניין למדי. תראי, זה יוצא דופן שמעצבת פנים עובדת עבור בית מלון כשכירה, ולא כיועצת עצמאית.”
אמה עדיין ניסתה להבין מדוע הוא משוחח עליה עם עורכי דינו, אולם היא שערה שמגיע לו הסבר כלשהו. “זה אכן יוצא דופן,” היא הסכימה. “אבל קודמך בתפקיד החתים אותי על חוזה עבודה קבוע.”
זאק זקף גבה. “כוונתך לסירו דיאנג’לו?”
“כן.” אמה זכרה את המלונאי האיטלקי החתיך בן השלושים ומשהו, שהיה כה נחמד אליה כאשר הייתה בשפל המדרגה. כאשר היא הגיעה ללונדון והרגישה כאילו שעולמה חרב עליה וסירו דיאנג’לו הושיט את ידו והציעה לה הזדמנות שכאילו נשלחה משמיים. והיא נאחזה במקור הביטחון הבלתי צפוי שהוא הציע לה כחבל הצלה. “סירו אהב מאוד את עבודתי, מספיק כדי למנות אותי למעצבת הבית של הגרנצ’סטר. הוא אמר שהתפקיד יקנה לי ביטחון. הוא אדם מאוד… מאוד אדיב.”
“הוא גם,” אמר זאק בניסיון לשלוט בעצמו, מפני שמעולם לא ייחס את התואר “אדיב” לאיש העסקים הנפוליטני האכזרי שיצא עם כמה מהנשים היפות ביותר בעולם, “גבר מאוד מושך ועשיר כקורח – בנוסף על היותו נער שעשועים בינלאומי.”
אמה כמעט אמרה “ממש כמוך!” ומצמצה אליו בבלבול. “אני מצטערת, אבל האם אני מפספסת משהו? אינני מבינה כיצד מעמדו של סירו נוגע לעניין.”
“אינך מבינה?” זאק נעץ מבט בשפתיה הרועדות ותהה האם התנהגותה הנשית השברירית הייתה תחבולה מתוכננת מצדה. האם היא תוכננה לרכך אותו, כפי שהיא בוודאי ריככה גברים אחרים בעבר? אם כך, האם לא מוטב שתבין שאין לכך סיכוי להשפיע עליו – ושאולי עליו להתחיל לדבר איתה בצורה ישירה?
“אז אולי מוטב שאחכים אותך. ערכתי חקירה קטנה לגבייך, העלמה גירי.” הוא השתהה בדבריו, וכאשר שב לדבר קולו מעט קשוח. “ונדמה שקנית לעצמך שם של פאם פאטאל.”
אמה בהתה בו. פחד קל החל לרחף מעליה בשעה שזכרונות העבר, אותם הדחיקה זה מכבר, החלו לגעוש בתוכה. “אינני… אינני יודעת למה אתה מתכוון.”
“האמנם?” הוא שמע את השקר בקולה ובגופו פעמה נחישות קשוחה, בשעה שהבחין בכל הדם הנעלם מפרצופה ומותיר אותו לבן עד כדי שקיפות. הוא היה יכול לראות את מתאר הוורידים הכחולים ברקתה, ומסיבה כלשהי החל לתהות אם גם העור העוטף את גופה כה עדין. “ככה סתם שכנעת את אחד מאנשי העסקים הממולחים ביותר בעולם להחתים אותך על חוזה עבודה קבוע בבית המלון שלו? אנשים רבים עשויים לתהות לפשר העניין ולהסיק מכך את המסקנה המתבקשת.”
אמה נרתעה נוכח הרמיזות שלו. “אז כנראה שאנשים רבים לא יודעים על מה הם מדברים!”
“אומרים שאין עשן בלי אש.”
“אומרים הרבה דברים, אדון קונסטנטינידיס – אבל זה לא בהכרח אומר שהם נכונים.”
“אבל עכשיו סירו דיאנג’לו מחוץ לתמונה. הוא מכר לי את בית המלון הזה וחזר להתגורר בנפולי,” הוא המשיך ורכן מעט קדימה מפני שרצה לבחון את תגובתה למתקפתו הבאה. “ומאז התחלת להתרועע בחברת אחי הצעיר.”
אמה הרגישה את גופה מתקשה, בזמן שהמרחק ביניהם הצטמצם והיא הריחה את ניחוחו העמום אך המשכר. האם הוא מודע להשפעת נוכחותו העוצמתית על אנשים? היא תהתה. והאם הוא השתמש בה כנשק בניסיון להפחידם, כפי שהוא הפחיד אותה כעת? היא חשדה שכן. “כוונתך לנתנאל?”
“יש לי אח אחד בלבד, העלמה גירי.”
לבה הלם במהירות, אך היא גמלה בדעתה שלא להישבר. מה נאט אמר לה? שאחיו הגדול התרגל להשיג כל מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. ושלא איכפת לו את מי עליו למחוץ בדרך להגשמת רצונותיו. “ומה אם התרועעתי בחברתו? הרי זה לא פשע לרכוש חברים.”
“נכון,” הוא הסכים באדישות. “למרות שכאשר אישה שנוהגת לפתח יחסים עם גברים עשירים מנסה להתקרב לנאט – אני לא בדיוק מתמלא באושר.”
היא לא הסירה ממנו את מבטה. “אני לא מתכוונת להתייחס לרמיזתך המעליבה שאני איזושהי רודפת ממון. אני בטוחה שעורכי הדין שלך לא המליצו לך על קו החקירה הזה, אדון קונסטנטינידיס.”
התנגדותה האדישה גרמה לשערו לסמור והוא הצמיד את פרקי אצבעותיו לשולחן. האם נתנאל היה טיפש מספיק כדי לפלוט כמה כסף הוא עומד לרשת? והאם אישה עם עבר כשלה הבחינה בפוטנציאל ומיהרה לנצלו?
זאק הרגיש בהתכווצות פיו ובהלימות לבו הכואבות, בזמן שחשב על האח הקטן עליו הגן כל חייו. האח שעליו ניסה לגונן כמיטב יכולתו מפני הצדדים האכזריים של החיים, לאחר שהתחיל את חייו בצורה כה מצערת. רק שעכשיו הוא גילה שבלתי אפשרי להגן על אדם לחלוטין, אלא אם כן נועלים אותו בחדר וזורקים את המפתח… ואף אחד לעולם לא יוכל לעשות זאת לנאט. “את מבזבזת את זמנך, העלמה גירי.”
“מבזבזת את זמני?” היא השיבה בפנים חתומות.
“בדיוק.” הוא הנמיך את קולו והרגיש את האוויר מצטבר בגרונו, הרגיש אותו דוחק את המילים החוצה כאילו היו אבנים יבשות. “תביני, לא משנה עד כמה תפקחי את העיניים הירוקות האלה או תנפנפי בשערך הבהיר – נתנאל לא מעוניין במערכת יחסים רצינית.”
אם הוא לא היה מתנהג בכזו רצינות תהומית, אמה הייתה עשויה לצחוק נוכח חוסר הבנתו את המצב. כן, היא החלה להתקרב לנאט וכן, היא החשיבה אותו לאחד מחבריה היקרים. מאז שאחיו הגדול השתלט על הגרנצ’סטר, היה ביניהם קליק מיידי והם תמיד היו שם האחד בשביל השנייה. נכון, פעם אחת הוא ניסה לפלרטט איתה – אבל היא חשדה שזה מתוך הרגל יותר מאשר תשוקה. כמעט כאילו שהוא חשב שמצופה ממנו לפלרטט. ולאחר שדחתה אותו ואמרה שאינה מעוניינת – כפי שפעם אמרה לסירו שאיננה מעוניינת – הם החלו לפתח יחסי ידידות שהיו רגועים פשוט מפני שלא היה ביניהם מתח מיני.
אמה מצאה נחמה ועידוד בידידותם התמימה. אז באיזו זכות אחיו העריץ העז לפקוד עליה לשמור מרחק?
היא הצטערה שלא הספיקה לשוחח עם נאט לפני שעלתה לפה – אבל הוא היה באמצע פגישה. ולפתע אמה החלה לתהות האם זימונה הדחוף תוזמן עם היעדרותו הזמנית של נאט.
“והאם נאט מודע למה שאתה אומר לי?” היא שאלה באיטיות. “האם הוא יודע שאתה מחליט בשמו? מפני שלמרות שהוא עובד בעסק המשפחתי – אני באמת חושבת שהוא צריך להחליט על גורלו ועל האנשים עמם הוא מתרועע, ולא אתה.”
“הוא לא מעוניין במערכת יחסים רצינית,” הוא חזר ואמר כאילו שהיא לא דיברה – למרות שמניצוץ האש בעיניה הוא הבין שלא יהיה ניתן לרסנה בקלות. וייתכן שהגיע הזמן לספר לה את האמת. ליתר דיוק, שהוא ידע את האמת. ואולי אז היא תתחיל להסכים לנקודת מבטו, כפי שאנשים תמיד נאלצו לעשות בסופו של דבר. “ובייחוד לא עם אישה כמוך.”
אמה קפאה במקומה וכל תעוזתה החלה לדעוך, בשעה שהפחד שניסתה להדחיק הלך והתגבר בקרבה. התגבר והחל לרחף על פני עורה. גורם לה להרגיש אפלה וקרה כקרח, בשעה שקראה את הרמז המסוכן שבמעמקי עיני הברזל שלו. ומשהו אמר לה שהוא קלט אותה. שאפשר לנסות לברוח מהעבר, אבל לעולם לא ניתן להתחמק ממנו לחלוטין. “אישה כמוני?” היא לחשה.
הוא הבחין באשמה בפניה ותחושת ניצחון מילאה אותו. “אני תוהה מדוע אינך משתמשת בשמך מהנישואים, האם יש לכך סיבה? סיבה לכך שהעלמת את העבר מקורות החיים שלך?” הוא חקר והביט באחד מהמסמכים המונחים לפניו. “האם שמך האמיתי איננו אמה פטרסון – והאם לא היית נשואה לכוכב הרוק לואיס פטרסון?”
אמה הרגישה את הדם מתרוקן מפניה ואת האצבעות שהיו מונחות בחיקה מתהדקות בעוצמה מכאיבה. כן, זה בהחלט היה העבר שלה – חוזר לרדוף אותה כפי שהיא תמיד פחדה שיקרה. האם היא התנהגה בתמימות כשהניחה שהיא יכולה להיטמע בהווה – כפי שכולם טענו שצריך לעשות – בזמן שזרועות הציד של חיי העבר תמיד אורבות למשוך אותה בחזרה?
“האם אני צודק?” הוא התעקש.
היא בלעה רוק. “כן,” היא אמרה בדממה. “זה נכון.”
הוא נשא את מבטו – רק שכעת מבטו היה קר ומגנה, בעודו משסע אותה כמו חרב פיוטר. “בעלך לשעבר מת ממנת יתר,” הוא אמר בחומרה. “אז תאמרי לי, גברת פטרסון, האם גם את מכורה לסמים?”

בקרוב…

X