ישראל כאילו | לרכישה באינדיבוק




אני מאשר לקבל דיוור

ישראל כאילו

ישראל כאילו

שנת הוצאה: 2016
מס' עמודים: 277
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 60
- 40
- 40

 

רומן פוליטי הוא תיעוד אמין ומדויק של היסטוריה שלא התרחשה.  זהו סיפורה של קבוצת חברים שהחליטו לצאת במרי אזרחי נגד המשטר.  הם נקטו בשיטות שלמדו מן המנחה האמריקני שלהם, הצליחו לשכנע את אחד ממנהיגי המפלגות שיעמוד בראש מאבקם, ובסופו של הסיפור הם ניצחו – שינו את גורל המדינה.

הסיפור הוא סיפור-מתח, אך לא מן הסוגה של סיפורי בלשים, סוכנים חשאיים, או קבוצות טרור.  המתח והריגוש לקורא צפון בתפר בין גיבורי הסיפור לחייו שלו – איך הם עשו את זה? מה היה כוחם? איך בסיפור הם הצליחו, שלב אחר שלב, ואילו במציאות כל אלה שניסו נכשלו?

הקורא המעורב במציאות הישראלית ימצא את עצמו בדיאלוג מתמיד עם גיבורי הסיפור, שכן הם אנשים רגילים כמוהו ורק שיטות הפעולה שלהם בלתי מקובלות. הם פועלים באי-אלימות במקום בתוקפנות. הם לא נאבקים על כוח ושלטון אלא על נפש-העם; ואין להם שום נשק סודי אלא ידע ואמצעים המקובלים כבר בתחומים רבים – חוץ מאשר בפוליטיקה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “ישראל כאילו”

בקרוב…

 

 

ושוב אותו חדר-לימוד עצמו בבניין ד’. שוב מזיזים את השולחנות אל הקירות ומעמידים את הכיסאות במעגל. מבעד לדלתות הזכוכית הרחבות שבצד צפון נראים עכשיו שלושה פרחי היביסקוס אדומים ענקיים. אור החשמל הבא מבפנים מעלה אותם מתוך החשיכה השחורה שבחוץ. רק למטה, קרוב לרצפה, נראה מעבר לחלון כתם ירוק של דשא שנמוג מייד אל תוך השחור. כמה זמן עבר מאז הפגישה הקודמת עם מארק? האם גם אז פרח שיח ההיביסקוס מעבר לחלון? – זה היה בחופשת סוכות, עברה חצי שנה. מארק. הקבוצה נפגשת גם בלעדיו אבל זה לא אותו דבר.

עכשיו מדברים על ה”אג’נדה”. רובם מדברים באנגלית הצברית שלהם, מי פחות ומי יותר, ומי שעוד פחות מדבר עברית. בטי מדברת אנגלית מלידה, היא מדרום אפריקה. מארק לא יודע עברית אבל מוסכם וידוע שהוא מבין הכול. ההרגשה הכללית היא שכל אחד מאיתנו רוכש לו את הכישורים של יחסי-אנוש כמי שלומד לנגן בכלי נגינה. כיתת אמן. מאז שהתחלנו לפני שנתיים השתפרנו מאוד. אנחנו רחוקים מהמקום שהיינו, הרבה יותר מתקדמים. אבל לעומתנו מארק הוא רב-אמן, וירטואוז.

יש סעיף הכרחי ב”אג’נדה” – תרצה. היא חדשה, פניה נראים פה בפעם הראשונה. היא מצטרפת לקבוצה, עוברת מהקבוצה השנייה של רחל מאור. לא קל להצטרף לקבוצה שעברה דרך ארוכה, רצופת אירועים אישיים דרמטיים, במשך כמעט שנתיים. מאות שעות מאוד אינטנסיביות, בלי רגע דל, שבהם למדנו מתוך ההתנסות בינינו, על בשרנו. שעות ריחפנו ממש, נפעמים ממה שקורה לנו, והרי אנחנו כבר לא נערים ונערות צעירים. למדנו לפתח ולשפר את היכולת שלנו להקשיב הקשבה אמיתית, להגיע להבנה הדדית, לפעול פעולה משותפת, לתכנן במשותף, לקבל החלטות משותפות – אבל תמיד לזכור ולא לשכוח את האחר שאיתך, “להיות אמפתיים” (צירוף מלים שלא השתמשנו בו אף פעם לפני כן) ולדאוג שבתוך ה”תהליך” (עוד מונח חדש) לא נפגע באיש ואיש לא ייצא מקופח או זנוח. לעניין האחרון הזה השתמשנו בביטוי שלא היה ידוע קודם לכן למארק אך היה ידוע לכולנו היטב מהצבא: לא משאירים פצועים בשטח.

למדנו לפתור בעיות בצוות, להתמודד עם ניגודים בין אישיים בדרך קונסטרוקטיבית במקום לריב, להביע ולקלוט רגשות… והיא, אותה תרצה, נראית במבט ראשון לא יפה ולא מכוערת, לא מושכת ולא דוחה, לא חופשית-מוחצנת ולא אסורה-עצורה. ברגע שתפתח את פיה נראה עד כמה היא חזקה או חלשה, משדרת ביטחון עצמי, או עושה רושם שהיא פגיעה ותלויה באחרים.

תווי פניה די חדים, עיניים שחורות צרות, חזות כהה, חזה קטן. איזה שינוי היא תביא בדינאמיקה הקבוצתית שלנו? איפה היא תעמוד ביחס לניגוד המורגש כבר בין אנשי המעשה, אם אפשר לקרוא להם כך, ל”אידאולוגים” שבינינו? היא אומרת שהיא מקיבוץ החותרים. מה אני יודע על קיבוץ החותרים? חושב עמוס – כלום, קיבוץ על שפת הים לא רחוק מחיפה. קיבוץ קרוב לעיר גדולה צפוי שהוא של אנשי מעשה.

היא לא נשמעת כחסרת ביטחון… מה זאת? היא חסרת מעצורים! היא חושפת עצמה בכמויות מפחידות, עוד לא היה אצלנו דבר כזה. איך היא מעיזה, בת קיבוץ?… היא אימא לא-נשואה לילד מתבגר. יש לה חבר, ערבי, צעיר ממנה בשבע שנים. לא חושבת להתחתן. בקיבוץ היא עובדת במטבח ואחרי העבודה היא אמנית, פסלת. רצתה ללמוד דינאמיקה קבוצתית כדי לפעול יותר עם הנשים בקיבוץ ובקיבוצים אחרים, לעזור להן להשתחרר ולממש את עצמן. וגם כדי להבין יותר טוב את מקומה בין פעילי הקבוצות הפוליטיות השמאליות שהיא קרובה אליהן ומדי פעם מצטרפת אליהן. היא ביקשה לעבור לקבוצה שלנו מיוזמתה, הרגישה שהקבוצה האחרת נעצרה ומסתובבת סביב עצמה, ואילו על מארק היא שמְעָה טובות ורוצה להתנסות.

עמוס מרגיש איך החרדה עולה לו לגרון יחד עם עוד משהו. הוא עדיין לא מבין מספיק מה קורה לו אבל זה ברור וחזק. הוא מפחד שתתרחש פה נפילה אחרי התנגשות, שהקבוצה הזאת תסתער עליה כדי להגן על חומות ההגנה שלה מפני ערעור פתאומי. אבל הוא מרגיש גם הקלה. גם לו יש סעיף ב”אג’נדה” לפגישה הזאת; גם הוא חרד שלא יקבלו אותו ברצון כי גם בו יש פריצה של גבולות הקבוצה. כעת, בזכותה של המשתתפת החדשה, הוא לא יהיה הפורץ היחיד ואפילו לא הראשון. הוא מרגיש מחויב עוד יותר להציג את עניינו, אין לו כבר דרך לנסיגה.

שתיקה. בקבוצה הזאת שתיקה ממושכת זה בסדר. ממש מתחרים מי יחזיק מעמד זמן ארוך יותר ולא יישבר וישבור את השתיקה. אבל עברו כבר דקות אחדות, אולי רבע-שעה שנדמית כנצח. במצבים כאלה גם דממה של עשר שניות יכולה להימשך עד מועקה ולמתוח את העצבים עד הקצה, עד שכמעט יפקעו.

עמוס מעביר את מבטו מסביב ולא פוגש עיניים. מארק כנראה החליט לא להתערב עכשיו, לתת לנו למצות את המצב המביך עד תומו כדי שיהיה מה ללמוד מזה. זה יבוא אחר כך, יהיה מעניין. עמוס היה ברצון פותח את פיו ומברך את תרצה עם הצטרפותה לקבוצה, ומאחל לה שתרגיש כאן בבית, אבל הוא חושש לדבר יותר מדי דווקא הערב כאשר יש לו סעיף שלם משלו שגם הוא כבד וצפוי לעורר התנגדות. מרוב רצון מצד אחד וחשש מצד שני הוא מרגיש שהוא נכנס ללחץ וזה לא טוב.

מי ששבר את השתיקה לבסוף הייתה מיכל. הקול שלה לא מסתיר את הסתייגותה והיא פונה אל תרצה בשאלה איך מתייחסים אליה בקיבוץ. כולם מבינים שזה במקום להגיד איך היא-עצמה מתייחסת אליה. אבל השתיקה הארוכה עברה, אפשר להבחין שמסביב נושמים ביתר קלות.

“למה את מתכוונת?”

“שיש לך חבר ערבי”…

“אני לא יודעת איך מתייחסים אליי כי אף אחד לא דיבר איתי. אני רגילה מילדות שמתייחסים אליי כאל ילדה בעייתית מופרעת אבל זה כבר מזמן לא מפריע לי. וסים, החבר שלי, לא רוצה להיכנס לחדר-האוכל. הוא בא אליי בשקט ועוזב בשקט, אף אחד לא מעכב אותו ולא מפריע לו”.

“אני מציעה שנעבור לעסוק בכאן-ועכשיו”, אומרת בטי, במבטא אנגלוסכסי ניכר.

“יש לי עוד שאלה לתרצה”, אומר חגי. “מה הדבר, הדברים, מה הכי חשוב שקיבלת, שלמדת, בקבוצה של רחל מאור?”

“שהפחד לדבר על הדברים החשובים באמת לכל אחד גדול מאוד, יותר משחשבתי”.

“ומשהו חיובי, משהו שלדעתך מועיל לך, שהיה כדאי ללמוד?”

שתיקה קצרה. תרצה מעבירה את מבטה מסביב ובפעם הראשונה עיניים בעיניים נפגשות.

מאחורי השם אוֹרי בן שגיא מסתתר אדם שדמותו וגילו הם כשל גיבורי הסיפור

X