טריגר יפהפה | לרכישה באינדיבוק




אני מאשר לקבל דיוור

טריגר יפהפה

טריגר יפהפה

שנת הוצאה: 2017
מס' עמודים: 367
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 82
- 39

הפגיעה

טריסטן הגיע לנקודת שפל ודניקה היא זו שנפגעה מכך יותר מכולם, כשראתה במו עיניה את ההוכחה האכזרית לכך שהאהבה לא מנצחת הכול.

 

ההשלכות

קשה ומפחיד לאחות את שברי חייך אחרי טרגדיה, וזה בהנחה שכל החלקים עדיין ברשותך. אבל מה אם לא? מה אם החלקים החסרים בנשמתך נמצאים בידיו של מישהו אחר? את חופרת עמוק ועובדת עם מה שיש. זה מה שדניקה אמרה לעצמה יום אחרי יום במשך שנים. אהבתם של טריסטן ודניקה נכשלה בכל מבחן שהחיים העמידו בפניה. היא לא יכלה לשכוח את זה, ולוּ לרגע אחד. המבחנים האלה היו אמנם קשים במיוחד, אבל דניקה היא לא הטיפוס שנוטה לרחמים עצמיים. היא צריכה להתרכז בכישלון. הכישלון היה הלקח. לא הייתה לה שום כוונה להתאמץ כל כך כדי להיחלץ מהגיהינום מבלי ללמוד את הלקח הזה אחת ולתמיד.

 

האיחוד

יותר משש שנים אחרי הלילה ששינה את הכול, נאלצת דניקה להעביר סוף שבוע בחברתו הצמודה של טריסטן, בחתונה של שניים מחבריהם הטובים ביותר. עבר זמן רב והיא חושבת שהם יכולים לשוב להיות ידידים בלי להחריב את שלוות נפשה, אבל לאחר זמן קצר בנוכחותו היא נזכרת במשהו שאילצה את עצמה לשכוח: היתה סיבה לכך שהיא עברה סיוטים עם הגבר הזה ולמענו, משהו ממש טוב שהיה שם לפני כל הרע. היא מדהימה את עצמה בכניעתה המהירה לרעב שאפילו לא העלתה על דעתה שעדיין יכול להשתלט עליה. לכל הכחשה, גם כזו הנובעת מן הכוונות הטובות ביותר, יש נקודת שבירה.

 

המציאות האכזרית

אחרי כל מה שקרה, אחרי כל העליות והנפילות, הכאב וההשלכות, האם יוכלו השניים לנווט את דרכם בים החרטה העמוקה, לשרוד את העימות החזיתי עם כל מה שאיבדו ולמצוא את הכוח לנסות שוב?

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “טריגר יפהפה”

הייתי בת עשרים ואחת בסך הכול, כמעט עשרים ושתיים, אבל לפני טריסטן לא הרגשתי צעירה אפילו פעם אחת בחיי. איתו, לתקופה מסוימת, הרגשתי שאני צעירה חסרת דאגות שכל החיים לפניה. וחיים מבטיחים.
כאילו הכול היה רק חלום, קסם שפג, השמחה המשוחררת הזאת נעלמה שוב מלבי באותה המהירות שבה נכנסה אליו. חזרתי להיות האישה האחראית להפליא שהייתי אמורה להיות.
לא הזלתי אפילו דמעה אחת של רחמים עצמיים. זה אף פעם לא עשה לי את זה. הייתי יותר בקטע של מרירות רעילה, והייתי צריכה את כל כוח הרצון שלי כדי לא לתת לה לאכול אותי.
התגעגעתי אליו. אפילו לא יכולתי לשקר לעצמי.
התגעגעתי אליו נורא.
שכנעתי את עצמי שהייתה שם רק תשוקה, לא אהבת אמת. שאהבת אמת היא מיתוס, סטייה לא מכוונת מהדברים האמיתיים בחיים. מה שהרגשתי אל טריסטן היה חזק ומכלה, אבל אמרתי לעצמי, כמו מנטרה שרצה לי בראש, שזה לא היה משהו מוצק ואיתן.
אבל בכל זאת, כל דבר קטן הזכיר לי אותו. היו לנו יותר מדי דברים משותפים, עברנו יחד יותר מדי דברים, הרגשנו יותר מדי, ולכל רגש היה זיכרון. כל-כך הרבה שירים, סרטים ותוכניות טלוויזיה היו חסומים בפניי עכשיו, ולעולם לא אוכל לצפות בהם שוב. זאת הייתה פרֵדה מהסוג הזה. הסוג ההרסני.
כשהגעגועים היו ממש בלתי נסבלים עברתי לתפקוד הישרדותי שבו המוח שלי חזר למקום הריק שאותו שכללתי לכדי שלמות כנערה צעירה שעברה התעללות מינית. זה שירת אותי היטב בתקופות האלה. ולמזלי, התקופות האלה תמיד עברו בסוף.
דאגתי להיות עסוקה כל-כך שלא נשאר לי הרבה זמן לשקוע בצער, ולא היה לי זמן בכלל לחכות ולקוות למשהו שמלכתחילה לא היה אמור לקרות. לימודים, עבודה ותכנון קריירת החלומות שלי, תהליך מורכב ביותר.
יכולתי להשקיע את כל החיים שלי בשאיפות לעתיד, ולמעשה זו הייתה האפשרות היחידה שלי מאז שהאפשרות להקים משפחה נקרעה ממני באלימות ולתמיד.
לא הרגשתי שלמה במשך תקופה ארוכה אבל אמרתי לעצמי שוב ושוב שאני חזקה. חזקה מספיק כדי להמשיך למרות חסרונם של חלקים מסוימים ממני או, אם להיות כנה, למרות חסרונם של חלקים ענקיים וחשובים ממני.
וזה מה שעשיתי.

X