הבחורים של קרלה | לרכישה באינדיבוק




אני מאשר לקבל דיוור

הבחורים של קרלה

הבחורים של קרלה

שנת הוצאה: 2017
מס' עמודים: 416
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 73
- 42

דקלה שושקוביץ בצרות.

הבוסית שלה במשרד החקירות, סמי ג., יצאה לחופשה שלא נגמרת, החובות תופחים והלקוחות בורחים, אבא שלה התאהב מחדש, ואם לא די בכל אלו, הרי שקופר, בן זוגה הנצחי, מתכנן שוב לנסוע לכמה חודשים ועדיין אינו מוכן להתחייב, אז דקלה מראה לו את הדרך החוצה.

כשהיא נשארת לבד, דקלה מחליטה שראשית חוכמה יש לשפר את המצב באמצעות רענון המראה. במספרה היא מתוודעת לפמליית החתונה של משפחת מסילתי רבת הכוח וההשפעה, וברגע של חולשה נעתרת להזמנתם ומגיעה לאירוע שלהם.

מרגע זה מוצאת את עצמה דקלה נסחפת לתוך מערבולת מסוכנת, ובכל פעם שנדמה לה שנמוך יותר אי־אפשר להגיע — מתברר שהיא רק ממשיכה להסתחרר מטה־מטה.

אילו יצרים מבעבעים ורוחשים מתחת לזוהר של משפחת מסילתי? מה לעזאזל הם מסתירים מתחת לנצנצים? מי אורב במגרש החניה שמחוץ לאולם השמחות? וכיצד כל זה קשור בכלל אליה?

דקלה מוצאת את עצמה לבד מול כוחות חזקים ממנה במאבק על חייה ועל חפותה, אלא שלא אישה כמוה תוותר. היא נחושה להגיע לשורש האמת גם אם נראה שהפעם התסבוכת  גדולה אפילו על מידותיה.

הבחורים של קלרה הוא רומן בלשי מענג וממכר, שילוב מזהיר בין מתח המותיר את הקורא דרוך על קצה מושבו לבין כתיבה קלילה ומלאת הומור, המספקת מבט נוקב ומפוקח על החיים, על אהבה, על כוח, על חברות, על יחסים בין הון לשלטון ובין כסף לריקבון.

מלכת ספרי המתח הישראלית, אדיבה גפן, לא מהססת גם הפעם להציב את הגיבורה האהובה שלה במצבים קיצוניים, שמהם תלמד לקח או שניים ותצא בוגרת ועצמאית יותר, וכל זאת על רקע עירה האהובה, תל אביב, שהבחורים של קלרה הוא גם שיר הלל לחִנה האורבני.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “הבחורים של קרלה”

בקרוב…

אילו.
נדמה שהחיים הם הימור בין אילו כן ואילו לא. הבעיה היא שלכל אחד יש את האילו שלו שלא מרפה, כמו נעץ עיקש שנתקע בקיר.
התבוננות של לאחר מעשה באילו. אילו נסעתי לפריז ולא לרומא, אילו הלכתי ברגל, אילו…
היה לי מזל, יאמר מי שיאמר, אילו עליתי על האוטובוס ההוא, הייתי נפגע בפיגוע… מי יודע מה היה קורה אילו עמדתי מתחת למרפסת ההיא ולא מתחת לזאת שהתמוטטה, אילו אילו לא איחרתי את הרכבת לא הייתי פוגש את אהובת לבי, אילו, רק אילו, לא אמרתי לקופר שילך…
אילו.
אז, בשעת בוקר מוקדמת כשהתעוררתי בתא המעצר החשוך, קולטת את מצבי העגום, שאלתי את עצמי את שאלות ה”אילו”.
אילו לא התעקשתי כל כך להגיע למספרה באותו בוקר, האם כל מה שקרה באמת היה קורה? אילו לא שתיתי כל כך הרבה, האם הנרטיב של אותו לילה היה שונה במשהו?
האם ניתן היה לשלוט בצירוף המקרים האומלל או שהכול נגזר מראש?
אילו לא הייתי מתעקשת, אילו הייתי מקשיבה לקול הלב ולא הולכת לחתונה של משפחת מסילתי.
אילו לא שתיתי עד אובדן ההכרה כמעט…
אילו.
אילו הייתי עקשנית פחות, היה הכול אחרת. לא הייתי נופלת אל התהום, לא הייתי מותקפת, מושפלת, נעצרת. ובעיקר מתמודדת עם טונות רגשות אשמה.
אילו רק…
אבל הרי עוד לא מצאו דרך איך להוליך את הזמן לאחור, אפילו לא ליממה, לשעה אחת, ואני התעקשתי. עמדתי על דעתי, הרגשתי מה זה צודקת. הכי בעולם. ומכאן התחילו האירועים האלה להתגלגל בקצב של מייבש כביסה.
אילו רק…
אבל ככה הם חיינו, נעים בין שני קצווי האילו.

אדיבה גפן, ילידת חיפה. מתגוררת כיום בלב תל אביב. מילאה תפקידים שונים במערכת החינוך, הקימה וניהלה את בית הספר ‘דקלים’ בבאר שבע. הייתה אשת תקשורת ועיתונאית, ושימשה דוברת “תיאטרון באר שבע” ותיאטרון “הבימה”. כיום סופרת, מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה.

רבים מספריה היו לרבי־מכר.

כל ספריה ראו אור בהוצאת כנרת, זמורה־ביתן.

X