בי הדבורה | לרכישה באינדיבוק




אני מאשר לקבל דיוור

בי הדבורה

בי הדבורה

שנת הוצאה: 2017
מס' עמודים: 75
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 34
- 34

28לעשות כל יום את אותו הדבר, לקום בבוקר, לעבוד, לחזור למיטה ושוב מהתחלה. האם לחיים שלנו יש משמעות גדולה יותר ממה שהסביבה לימדה והרגילה אותנו במשך השנים להאמין?
בי הדבורה יוצא להרפתקה כדי לגלות את כל אותם הדברים שהאחרים מפחדים מהם.
הצטרפו אל בי למסע, ותגלו גם אתם מה מסתתר מעבר לאופק.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “בי הדבורה”

בקרוב…

פרק 1
“בי, בי, בייייי“ מ..מה מה? אני ער הבנתי בסדר אני קם אני קם.
בסדר חומד רק אל תשכח היום אנחנו צריכים לעבוד מהר, העונה מגיעה כבר לקצה ואמרו לנו לאסוף כמה שיותר צוף אתה יודע…
עוד הפעם השטויות האלה חשב לעצמו, כל יום הוא אותו הדברת… אתה קם, אתה מצחצח את העוקץ שלך, אוכל צוף, שותה צוף בטעם קפה ועוד יום שהולך להתבזבז על בדיוק אותו הדבר… נמאס לי.
מהחוקים, מהעבודה, לקום בבוקר באותה הכוורת להקשיב למלכה פשוט נמאס.
זה היה יום יפה וקיצי, סוף הקיץ ליתר דיוק ובי הדבורה החרוצה יצא לעוד יום עבודה רגיל, ״אני חושב שהיום אטוס בדיוק לאזור שבו הייתי אתמול״ אמר, אני זוכר שנשאר לי שם הרבה צוף על אחד הצמחים, מקווה שאגיע לשם לפני כולם ככה אני אסיים את העבודה כמה שיותר מהר ואוכל לחזור הביתה מוקדם.
בדרכו לשם עבר על אינספור שדות ומדשאות, הרוח הייתה קלילה בדיוק בכיוון הטיסה.
״היי!!! היי סטאן״ צעק בי ״הייי חכה לי…״
סטאן הסתכל לאחור וראה את בי טס אחריו בכל הכוח.
״היי בי אמר סטאן״, ״עדיין לא סיימת?״ והסתכל עליו בחיוך קטן.
הם דיברו בזמן שטסו אל שדה הפרחים הגדול, ״לא, עדיין לא סיימתי אבל היום, היום זה הפעם האחרונה שאני עושה את זה! אני החלטתי שאני בורח מחר״.
״מה? בי אני חושב ששתית יותר מידי צוף הבוקר.״
״לא סטאן, חשבתי על זה הרבה וזה סופי, אני יוצא להרפתקה״.
״איזו הרפתקה? מה רע בפרחים האלה שמריחים נפלא? והטעם, אוי הטעם פשוט נפלא והכוורת היפה אל תשכח שבנינו אותה כולנו כמשפחה וכל העבודה הקשה…
אני מוכן לחיות ככה כל החיים כל יום הוא אותו יום שחוזר על עצמו הטעם הריח הכוור….״
״תשמע!” קטע אותו בי והניף את הכנפיים בחוזקה, “סטאן אנחנו עושים כל יום כל היום את אותו הדבר אתה קם אתה אוכל אתה שותה אתה טס לפרחים אתה מביא עוד צוף לכוורת ואז מה? זה כאילו שאנחנו תקועים באותו יום כל יום מחדש וזה חוזר על עצמו עד אינסוף, אני רוצה לצאת אל מעבר לשדות אני רוצה לגלות פרחים חדשים אני רוצה להכיר חרקים אחרים, אני רוצה לטעום צוף אחר…״
סטאן עצר לפתע…״ עצור בי רגע רק רגע, תשמע אני לא יודע איזה שד נכנס בך הבוקר בשם הצוף והצופים, אבל אני אגיד לך משהו, אנחנו דבורים, זה העבודה שלנו אנחנו נועדנו כדי להביא צוף ולרצות את המלכה שלנו אלה הם החוקים!״
“חוקים?” אמר בי במבט קצת משונה, ״ומי אמר שאני צריך להקשיב לכל החוקים האלה? החוקים נועדו כדי לשמור עלינו בתור מושבה ולתת את כל חיינו למען מישהו אחר, למה אני פשוט לא יכול לצאת ולחקור את העולם… הוא כל כך גדול הוא אינסופי! שמעתי פעם שלוקח כמעט כל החיים לטוס מסביב לעולם הגדול הזה ושמעתי שיש אפילו עוד עולמות בדיוק כמו שלנו רק גדולים כמעט פי מליון… אני רוצה לגלות את הנפלאות ואת היופי שבחיים״.
״אוקי בסדר, בסדר חכה רגע״ אמר סטאן, ״אבל מה לגבי בני האדם? אתה הרי יודע שאם פתאום כולנו נפסיק את העבודה שלנו אמרו לנו שאנחנו עלולים לגרום לסופו של העולם הזה… בלעדינו לא יהיה מי שיטפל בצמחים היפים והם עלולים למות וכך גם העולם״ סטאן נראה מודאג.
״סטאן תשמע״ אמר בי, אנחנו כל כך עסוקים במה שאחרים אומרים לנו שאנחנו מפספסים את העיקר של החיים, אני עוזב מחר גם אם זה אומר שאני צריך לצאת אל הלא נודע, אם אני לא אגלה בעצמי מה מסתתר שם אני לעולם לא ארגיש שלם אני מוכן להמר, כי רק מי שמהמר על החיים יודע את טעם החיים, ואני בטוח, סטאן, שלחיים יש טעם יותר מתוק מהצוף עצמו״.
מיד כשחזר בי הרגיש את ההתרגשות לקראת היום שיגיע מחר, הוא אף פעם לא הרגיש ככה לפני כן, הרי הוא תמיד חיי כל יום באותה צורה שום דבר חדש שום דבר ישן הכל כמו שהוא, המחשבה על העבר המחשבה על העתיד בדרך לעוד משלוח צוף לכוורת אבל לא עוד, לא עוד מחשבות על העבר והעתיד, בי החליט שהוא רוצה לחיות בהווה. הוא רצה לחיות כל יום כיחידה נפרדת כאילו המחר לא יבוא והאתמול לא קיים רק הרגע הזה כאן ועכשיו.
הוא אסף כמה מיכלי צוף קטנים לדרך, לקח איתו דף ריק, כדי לשרטט מפה להרפתקאותיו החדשות, מי יודע? אולי אני יחזור באחד מן הימים, לפחות תהיה לי מפה שבעזרתה אוכל להראות לאחרים את העולם שמסתתר בחוץ.
הבוקר הגיע, בי קם מוקדם מהרגיל כדי שלא יצטרך להסביר לאימו את מה שהוא עומד לעשות, כי הוא ידע עמוק בפנים שלמרות שהיא אוהבת אותו היא לא תבין, היא כבר מאולפת מהילדות והחוקים והמטרה של החיים בשבילה ובשבילו הם רק ללמוד את דרכי הכוורת ולהקדיש את כל החיים למען המטרה הזאת, לאסוף צוף ולרצות אחרים.
לפני שיצא מדלת הבית הסתכל לאחור, חייך, ויצא מהדלת בהרגשה שהוא לא הכיר לפני, משהו מבפנים משתולל אבל גם שלוו משהו חזק ועוצמתי מתחולל בגופו הוא עומד לעשות משהו שלפניו אף דבורה אחרת לא העיזה לעשות, לגלות את העולם הגדול.
בי החל לטוס ורגע לפני שהספיק להסתכל קדימה הוא נתקל בסטאן.
״אז לא צחקת הא?״ אמר סטאן.
״לא, החלטתי בלב שלם שאני עוזב.״
״בסדר בי בסדר תן לי להגיד לך משהו אחרון, מה יחשבו עליך האחרים?״
״מה זאת אומרת האחרים?״ אמר בי
״האחרים אתה יודע הדבורים הפועלות, מה תגיד להם כשתחזור? האם המחשבה שאחרים ישפטו אותך ויחשבו שאתה משוגע לא מפריעה לך?״
״תשמע סטאן״ אמר בי, ״ברגע שאתה מחליט החלטה והיא מבוצעת בלב שלם אתה מפסיק לפחד ממה שהאחרים יגידו, האחרים יצחקו חלק יכעסו וכולם ישפטו אותי בכל דבר שאעשה גם אם אשאר וגם אם אעזוב וגם אם אני אהיה הדבורה הכי חרוצה בכוורת, הם לא מבינים שלחיים יש הרבה יותר להציע ממה שהם מציעים להם עכשיו, וחוץ מזה אני הפסקתי לנסות לרצות אחרים.
מה הטעם? אתה אומר משהו נחמד על מישהו ומזייף את החיוך שלך רק כדי שאותה הדבורה תגיד לך תודה ותגרום לך להרגיש טוב יותר עם עצמך, אני לא צריך שאחרים יגידו לי מה אני שווה, אני יודע בדיוק מה אני שווה״.
סטאן לא הגיב והרהר לרגע, ״אם כך, אני מקווה שתמצא את מה שאתה יוצא לחפש, בבקשה בי אל תשכח אותי לעולם גם אם נתראה או לא, תמיד נהנתי לעבוד איתך ביחד״
״סטאן…״ אמר בי, ״היית לי לחבר נפלא ולא אשכח אותך לעולם, תזכור אנחנו חברים ולא עבדים, בבקשה תשגיח על אימי היא חזקה מבחוץ אבל שברירית מבפנים תסביר לה שיצאתי אל העולם הגדול ואחזור בתור דבורה חזקה מתמיד, שלום לך ידידי.״

בקרוב…

X