הקמצן הקמצן מולייר

במחזה "הקמצן" מפליא מולייר — מגדולי כותבי הקומדיות בכל הדורות — לשלב את כל היסודות הבונים קומדיה מופתית: שורות מחץ שנונות, קטעי סלפסטיק מסחררים, דיאלוגים מושחזים, סאטירה נשכנית, ובראש ובראשונה: דמות בלתי נשכחת, של הקמצן הרפגון. זהו אב רודני ועריץ אך משעשע עד דמעות, שלעולם יעדיף את כספו על פני אושרם של ילדיו, ואפילו על פני אושרו שלו. יצירת מופת זו, שנכתבה ב– 1668 , היא אחת ההצגות הפופולריות ביותר עד עצם היום הזה, ובתיאטרונים בישראל ובעולם מרבים להעלות גרסאות ועיבודים שלה. תרגומו החדש של המשורר דורי מנור מביא את הגרסה המקורית המלאה של המחזה העל–זמני, בעברית עשירה, עכשווית ומלאת פיוט. לה פלש (לעצמו): הלוואי שהשד ייקח את הקמצנים ואת הקמצנות הארורה שלהם! הרפגון: מה? מה אמרת? לה פלש: מה אמרתי? הרפגון: כן. מה אמרת על הקמצנים ועל הקמצנות שלהם? לה פלש: אמרתי שהלוואי שהשד ייקח את הקמצנים ואת הקמצנות הארורה שלהם. הרפגון: ולמי בדיוק אתה מתכוון? לה פלש: לקמצנים. הרפגון: ומי הם בדיוק, הקמצנים? לה פלש: מנוּולים וחסכנים חולניים. [...] הרפגון: אני דורש שתגיד לי על מי אתה דיברת [..] לה פלש: דיברתי... דיברתי על הכובע שלי. הרפגון: תכף אני אַראה לך על הראש של מי בוער הכובע! [...] לה פלש: לא אמרתי שמות. הרפגון: עוד מילה ואני מרביץ לך. לה פלש: כשלמישהו יש נזלת, כדאי שהוא יקנח את האף.

הוספה לסל! קנייה מהירה
שני מחזות שני מחזות יואב איתמר

"התחלתי לכתוב מחזות בגיל 16 - כשביקשתי לבטא את חוסר הצדק שחשתי לגבי האופן שבו החברה - במקרה זה הנערים והנערות עימם גדלתי - נהגו בי. העיסוק הישיר בי היה לי כואב מדי ולכן גנזתי את המחזה שכתבתי, שהיה צריך להיות 'אנטיגונה' בזוית הפוכה." "לעולם התיאטרון חזרתי רק כשעברתי לתל אביב - וב"תיאטרון החדר" בהנחייתו של אמיר אוריין יכולתי למצוא ביטוי למערבולת הרגשית שחשתי. שני המחזות הללו, עושים משהו שהתיאטרון הרגיל לא מעז לעשות - לעסוק בסוגיות ההווה." "התחלתי לכתוב את המחזה על כהנא עוד בשנת 2009 - הוא יצא בסופו של דבר (תודות לשותפיי ליצירתו - אלעד שרעבי הבימאי ואברהם שלום לוי השחקן) מאוד שונה משתכננתי, אבל במידה מסוימת הייתה בו נימה של חיזוי העתיד. כשכהנא אומר, כאשר הוא מדמיין את שיבתו שלהצית ערבי לא יהיה חדשות - הדבר נכתב לפחות שנה לפני "צוק איתן" והמאורעות שהובילו לפריצתו. איש לא רצה לעזור לי בהפקתו, ובסופו של דבר אני שמח שהצלחתי להפיקו. הוא רץ בהצלחה בצוותא חודשים ארוכים ועודנו מועמד לפרס 'קיפוד הזהב'" "המחזה 'לנשום בספירה לאחור' נכתב בזמן מבצע צוק איתן, כשחשתי משותק יצירתית ומעשית. תחילה הוא נכתב בהשראת המוזיקה של רונה קינן, שאותה לא הכרתי לעומק עד אז, ובמהלך כתיבתו זכה לגלים של שיימינג. חציו השני נכתב בליוויה של ירדן לב - אותה גם הכרתי ב"תיאטרון החדר" והושלם תוך חודשים ספורים, תוך התכתבות עם השחקנית שרית וינו אלעד." "שני המחזות לדעתי יכולים לשנות מציאות, ולכן אני בוחר להוציאם באופן זה" מתוך שיחות עם המחזאי יואב איתמר

הוספה לסל! קנייה מהירה
הו! 11, גיליון מיוחד: מחזות הו! 11, גיליון מיוחד: מחזות מבחר כותבים

"אין ספק שרוב המחזאים שלנו פוחדים מסקילת ההמון. לא זו בלבד שהם כותבים בצורה שתהיה מובנת עד הפרט האחרון, אלא שהם כותבים מתוך רצון להיות נאהבים ולהתחבב על הקהל. הם מייצרים צנזורה עצמית שאינה באה לידי ביטוי רק בתוכן, אלא גם - ובעיקר - בדרך שבה מסופר הסיפור [...]. אני מתגעגעת לצופים שידברו על צורת כתיבה ואסתטיקה, ולא רק על הכותרת בעיתון שעליה מבוסס סיפור המחזה. אני מתגעגעת לצופים שיתווכחו על דילמות מוסריות, ולא רק 'אם זה היה או לא היה באמת'. לא, לתאטרון אין שום מחויבות לאמת ההיסטורית – הוא לוקח נתחים מהמציאות, אבל עליו לנסוק לגבהים אחרים לגמרי. הכתיבה לתאטרון וההצגה אינן יכולות להמשיך ולהיות 'תוכנית כבקשתך' ואינן יכולות להיות 'בסדר' עם כולם.  שהרי הכתיבה לתאטרון והצפייה בו הן מטפורה לחברה. ככל שנרצה להגיע למספר רב יותר של אנשים ולהיות מובנים לכולם מהר ומיד, כך נוותר על הספקות ועל אזורי הדמדומים, נוותר על המורכבות, נוותר על התבונה שמקשה קושיות ומעוררת דיון על פרשנות, נוותר על הסוד שביצירת האמנות. בקצרה: נוותר על חברה טובה יותר." (מתוך: 'המחזאי וסקילת ההמון - הרהורים על מצב המחזאות בישראל 2015' מאת אופירה הניג, עמ' 9)   משתתפי גיליון 11, מחזות: הילה אהרון בריק / שהרה בלאו / סיון בסקין / אריאל ברונז / דרור בורשטיין / יותם בנשלום / יוסף בר יוסף / ג'ייסון דנינו הולט / אופירה הניג / עומר ולדמן / רנה ורבין / רועי חן / מתן חרמוני / גדעון טיקוצקי / עינת יקיר / אלדד כהן / יונתן לוי / עודד ליפשיץ / בני מר /  ראובן נמדר / גלעד עברון / משה סקאל / שירה פנקס / דורי פרנס / יונתן שאבי / ננו שבתאי / דורית שילה כולל פרסום ראשון של יצירות גנוזות מאת לאה גולדברג ועמוס קינן, ותרגומים ליצירות של לורקה, ברכט, בולגקוב, פושקין, ייטס, רוסטאן, מאנגר ועוד. עורך: דורי מנור

הוספה לסל! קנייה מהירה
באהבה, היטלר: אוסף מחזות מאת דורון בראונשטיין באהבה, היטלר: אוסף מחזות מאת דורון בראונשטיין דורון בראונשטיין

"באהבה, היטלר: אוסף מחזות מאת דורון בראונשטיין" מכיל שבעה מחזות אוונגרדיים מאת האמן הרב-תחומי דורון בראונשטיין.   במחזה הנושא את שם הספר, מציג בראונשטיין את היטלר כיהודי וכהומוסקסואל שעקב התאהבותו בגבר יהודי: צייר גרמני – ושברון הלב הבא בעקבותיו – הוא מחליט על שנאתו הגורפת לכלל היהודים ולרצונו העז בהשמדתם. בנוסף, היטלר חושף במחזה את ההתעללות של אביו אלויס בו: התעללות פיזית, מנטאלית, ומינית.   גם יתר המחזות בספר פורצי דרך בתחומי עיסוקם ובסגנון הכתיבה הייחודי והשנוי במחלוקת של בראונשטיין.

הוספה לסל! קנייה מהירה
עובר עובר נינה רמון

שני המחזות המוגשים כאן עוסקים בשאלות, קטנות כגדולות, שהחיים מציבים לפתחינו, עם חמלה והומור, ועם קריצת עין אירונית אל מול האיוולת שבציפייה לישועה. ע וֹ בֵ ר בדיאלוגים שבין חתול, מנקה רחובות ועובר-אורח, עולים הנושאים החשובים לחיינו: הזמן, הזיכרון, אלוהים, תקווה, מהות החיים. המבנה המיוחד של המחזה: שילוב של קטעי חוכמה בפיהן של שתי מקהלות, המזכיר את הדרמה היוונית הקלאסית, מפתיע ומרתק, ומוסיף ממד של תחכום. מראות ודלתות זהו מחזה פילוסופי שהדמויות המובילות בו הן החיים, המוות והאַיִן. ילד עם תיק שפן נקלע שלא מרצונו לסיטואציה הטעונה של הקונפליקט הנצחי ביניהן, ומעורר צער וחמלה. ואולי זה כל מה שנשאר.                                                                                                                                  עדנה שבתאי התמלוגים מהספר מוקדשים לעמותת גירגורים, שעוסקת בהצלת חתולים במצוקה וכלבים בעלי צרכים מיוחדים. [ראו גם דף הפייסבוק של העמותה].

הוספה לסל! קנייה מהירה
לטיפות לטיפות סרז'י בלבל

לְטִיפוֹת, עשר תמונות ואפילוג, שהן וריאציות על זוגיות ומשפחה. זהו מחזה על ארבעה דורות, שמתקיימים באפלה זוהרת. כל אחד הוא אי בודד באוקיינוס של ניכור, זרות ותקשורת רבת מומים. סרז'י בֶּלְבֶּל נולד בברצלונה בשנת 1963. הוא מחזאי, מתרגם מחזות ובמאי תיאטרון עטור פרסים. בלבל כתב כעשרים מחזות אשר תורגמו והועלו לבמה בערים רבות באירופה ובלטינו-אמריקה. שלושה ממחזותיו, ביניהם לטיפות, עובדו למסך הקולנוע. משנת 2006 הוא המנהל האמנותי של התיאטרון הלאומי של קטלוניה. לְטִיפוֹת מתורגם מקטלאנית ומספרדית על ידי טל גולדפיין עם רישומים מאת עצמון גנור.

הוספה לסל! קנייה מהירה
אנרגיות טובות - מחזה ישראלי אנרגיות טובות - מחזה ישראלי יונתן לוי בעריכת צ'יקי ארד

אנרגיות טובות היא קומדיה היפר-ריאליסטית, קיצור פרוטוקול ועדת הכלכלה בנושא הגז הטבעי. ההצגה, ביוזמת המחזאי יונתן לוי, יצאה כספרון בהוצאת מעין וגרילה תרבות.כך כתוב בהקדמה למחזה: ”זהו כתב-תביעה על הדרך שבה מבקשים לחמוס מאזרחי המדינה את עתידם, תוך שימוש ביצירת שנאה וחרדה על רקע ביטחוני. שְמה של הקרן החדשה משובץ בדיון 16 פעמים, ואירן הוזכרה 28 פעמים, כלומר מידי שבע דקות. יש לציין שאין כל קשר בין אירן להעלאת תמלוגי הגז, שנועדה להביא לחיזוק החינוך, הבריאות ורווחת אזרחי ישראל בדורות הבאים, דבר שככל הנראה איננו אינטרס איראני מובהק. אין אפשרות לכתוב מחזה פארודי או סטירי על הנושא שיהיה חד, מסעיר או עלוב מהדיון שהוצג כאן". לספרים נוספים מבית הוצאת מעין.

הוספה לסל! קנייה מהירה
שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה