ברזלים ברזלים דוד הירשפלד

ילד טוב ירושלים מוצא עצמו במעצר ימים באבו כביר. רומן ביכורים בסדרה נוודים

הוספה לסל! קנייה מהירה
קדיש על חשיכה ועל אור קדיש על חשיכה ועל אור דנה אמיר

ממואר בשירה ובפרוזה

הוספה לסל! קנייה מהירה
הרשתית הרשתית עידן צבעוני

שאלות על שיגעון בסיפור על סטודנט לשפות עתיקות המנסה לסייע לחוסה בבית חולים פסיכאטרי

הוספה לסל! קנייה מהירה
בדידות או בדידות או נורית זרחי

טקסטים על בדידות. ולא רק על בדידות

הוספה לסל! קנייה מהירה
מינימי מינימי רונית ידעיה

בורסת היהלומים כבועה עם שפה וכללים והיררכיות משלה

הוספה לסל! קנייה מהירה
מגוירת מגוירת דינה בוגוסלבסקי חורב

תהליך הגיור העצוב, מצחיק ואבסורדי של מוכרת נקניקיות בשק"ם

הוספה לסל! קנייה מהירה
בעד ההזיה בעד ההזיה יותם ראובני

חיי הומוסקסואלים בארץ בספרו הראשון והסנסציוני של יותם ראובני מ-1978

הוספה לסל! קנייה מהירה
טיטאניק בחולות טיטאניק בחולות יפתח אלוני

סיפורים קצרים

הוספה לסל! קנייה מהירה
על הפיוס על הפיוס מיה סביר

מסה וגם מסע, הזמנה להכיר ולבחון במבט חדש את תהליך האיחוי והפיוס בין עמים, אבל גם בעולם הרגש

הוספה לסל! קנייה מהירה
אוטוביוגרפיה של דלת אוטוביוגרפיה של דלת נורית זרחי

על אנשים שלא יצאו מפתח ביתם

הוספה לסל! קנייה מהירה
אשדודים אשדודים יותם ראובני

הדינמיקות שמכוננות את הפריפריה, יחסי הגומלים האנושיים, הכלכליים והלאומיים של מי שבנו אותה ולאט לאט מחריבים אותה

הוספה לסל! קנייה מהירה
עקבות בים עקבות בים יורם מלצר

מעקב אחר מהלכיו של קורא ספציפי, מהלכים אינטלקטואליים, אוטוביוגרפיים ונפשיים, בקוראו סופר ספציפי

הוספה לסל! קנייה מהירה
אחותי בזוהר אחותי בזוהר יעקב ביטון

ספר שיריו השלישי של יעקב ביטון

הוספה לסל! קנייה מהירה
הבוסמן הבוסמן יונתן פיין

יריבות קמאית, שזולגת אל מאבקו הנרפה של כדורגלן חובב להפוך לאדם בעולם

הוספה לסל! קנייה מהירה
פסגות, סיפור עזיבה פסגות, סיפור עזיבה יונתן ברג

המחבר שב אל בית ילדותו בהתנחלות פסגות שאותה עזב

הוספה לסל! קנייה מהירה
קרקעית חיינו
ספר זה לא זמין לרכישה באתר
קרקעית חיינו שרון אולדס

מַרְבִּיתֵנוּ – כְּלָל לֹא נֶהֱרִים. רָבִים מֵאִתָּנוּ כְּלָל לֹא נוֹלָדִים – אֲנַחְנוּ גָּרִים בְּאוֹקְיָנוֹס פְּרָטִי, שָׁעוֹת, שָׁבוּעוֹת, עִם הָאֻנּוֹת שֶׁלָּנוּ, הַמְּיֻתָּרוֹת אוֹ הַחֲסֵרוֹת, אוֹ אוֹחֲזִים בִּזְרוֹעוֹתֵינוּ אֶת רֹאשֵׁנוּ הַשֵּׁנִי, הָאֻמְלָל, הַצּוֹמֵחַ מִּתּוֹךְ חָזֵנוּ. וְרַבִּים מֵאִתָּנוּ, פְּרִי יָם עַל גִּבְעוֹלוֹ, אַצָּה וְשַׁבְּלוּל חֲלוּמִים, מְמֻּיָּנִים לְמָוֶת כְּבָר בָּחֳדָשֵׁינוּ הָרִאשׁוֹנִים. וְהַמְעַטִּים שֶׁנּוֹלָדִים חַיִּים רַק כַּמָּה דַּקּוֹת, אֲחֵרִים רַק לִשְׁתֵּי עוֹנוֹת קַיִץ, אוֹ שָׁלֹשׁ, אוֹ אַרְבַּע, וּכְשֶׁהֵם כָּלִים, הַכֹּל כָּלֶה – הָאֲדָמָה, כִּפַּת הַשָּׁמַיִם – וְהָאַהֲבָה נִשְׁאֶרֶת, שָׁם הֵיכָן שֶׁאֵין דָּבָר, וּמְחַפֶּשֶׂת.   שרון אולדס היא מהמשוררות ההאמריקאיות החשובות ביותר בדורות האחרונים. קרקעית חיינו היא האסופה הראשונה משיריה הרואה אור בעברית. תרגום: שירה סתיו

הוספה לסל! קנייה מהירה
טעם הבת טעם הבת אילה בן-לולו

"ספר השירה השני של אילה בן לולו, טעם הבת, הוא מופע חזק ומפעים של משוררת במלוא כוחה. זהו כוח שנצבר והזדקק מאז ספרה הראשון “ילדות מקוצרת” שזכתה עליו בפרס טבע לשירה, ובספר שלפנינו מגיע לפסגות חדשות. אילה בן לולו  בוראת עולם שירי מגובש שנקודות המשען שלו הן פשוטות לכאורה: היופי, הכאב, האהבה. למעשה אלה היסודות שהשירה הלירית נבנתה מהם  מימים ימימה ואילה בן לולו שבה ולוכדת אותם כצורות פשוטות  שעולם שלם יכול לעמוד עליהן. היא בונה סיטואציות שמבוססות על גרעין דרמטי (כגון דמות שיש לה שם או כינוי, סיטואציה מובחנת) שנבנות לכדי תמונות בהירות. היא מצליחה לייבא אל השיר מבנים ושמות שמגיעים כמעין “רדי מייד” אל השיר (כמו שמות הנסיכות אנה ואלזה מסרט של דיסני) ומייצרת להם מבנה עומק חדש, מעמידה אותן על רגעים רוטטים של קיום. החיים, על כל קסמם הרע (המשפחה, העוני, האהבה ואי האהבה) מוצגים לפני הקוראים כעל במות מזוקקות מאוד ובן לולו מתזמרת אותם באורח מפליא ואפילו מוזיקלי. זוהי שירה שאין בה מותרות, הכול הכרחי בה. לא בכדי מהווה שורה משיר של דליה רביקוביץ מוטו בספר. ייתכן מאוד שיש להצביע על אילה בן לולו כממשיכתה של האחרונה". יערה שחורי

הוספה לסל! קנייה מהירה
לפעמים הבית הוא רוצח לפעמים הבית הוא רוצח שמעון צימר

סיפור התפוררותה של המשפחה, שיחידיה מבקשים לגעת  ולהשתייך אך נסים זה מזה. הספר היה מועמד לפרס ספיר (2016)

הוספה לסל! קנייה מהירה
בידיים ריקות שבתי הביתה בידיים ריקות שבתי הביתה

הַשְׁאֵר מְנוֹרָה דּוֹלֶקֶת בְּחֶדֶר חָשׁוּךְ.   * בְּלַיְלָה אָפֵל, מַאֲזִינִים לַכְּפוֹר. * תְּפֹס הַכֹּל בַּהֲטָלָה אַחַת שֶׁל הָרֶשֶׁת. *טִפָּה אַחַת – אַרְבָּעָה מַבָּטִים. מבחר פסוקים מתוך אסופת ה"זנרין קושו", אסופה קלאסית של פסוקי זן, בליווי עבודות קליגרפיה של קזואו אישיאי. הפסוקים נאספו במשך הדורות באסופות שונות, והם כוללים שברי שירה סינית, אמרות חכמים ועוד. לספר נוסף מבוא ויש בו גם הפסוקים בסינית וביפנית. תרגמו וערכו : איתן בולוקן ודרור בורשטיין.

הוספה לסל! קנייה מהירה
מבטה של גארודה מבטה של גארודה יפתח אלוני

הבדידות ובת זוגה האלימות חוברות להמציא קול חדש בקובץ סיפורים קצרים

הוספה לסל! קנייה מהירה
מוזיקת הנתיב הרחב מוזיקת הנתיב הרחב שרון אס

לְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת? לֹא רָחוֹק מִכָּאן. הָלְאָה בְּמוֹרַד הַמִּסְדְּרוֹן. שָׁם הַיֵּאוּשׁ יִנְחַל תְּבוּסָה. וְאֵין לִי כְּנֶגְדּוֹ אֶלָּא גּוּף מֵת שֶׁל אָב. הַשִּׁירָה (שֶׁעֲדַיִן אֵינִי יוֹדַעַת בְּדִיּוּק מַהִי) וְצֵל שֶׁמַּחְלִיף מִלֵּדָתִי שֵׁמוֹת.  

הוספה לסל! קנייה מהירה
דיו של שלג דיו של שלג נדיה עדינה רוז

הדבר הנוכח ביותר בספר השירים הראשון של נדיה עדינה רוז הוא החוסר. אין זה מפתיע כי השם שבחרה לספר הוא דיו של שלג, דיו שנעלמת פעמיים: לבנה כשלג על דף ונמסה כמותו. כל כך הרבה חסר בעולם שממנו צמחו השירים האלה: בצק תופח בלילות, אך למחרת מרדדים אותו על "מרחבי הבדידות"; ההרים עשויים לא מסלעים אלא משקט; כשהאב עומד למות הוא מַגלה את עצמו לסלון כדי "להרגיל" את האם לישון לבד. היא, עם מותו, קונה חלקת קבר זוגית, ובכך מסכלת את תכניתו, מחזירה את הֶחָסֵר אל שינה זוגית אבסורדית, אל חיים חדשים, כמעט עליזים. הספר הזה עושה משהו דומה. הוא מסרב להתרגל לחוסר ולבדידות, הוא קורא בשמם של הנוטשים. זה ספר ראשון למשוררת (ילידת 1967), אך הוא גדוש בתלאות הקיום. הגירה, הורים קשישים, דודות דועכות, אחות שאיננה... אך באופן מפתיע אין זהו ספר קודר. אדרבא, המשוררת מזמנת את הגוורדיה של החסרים, מתבוננת בהם במבט שיש בו צער מהול בתום. בסיטואציה קשה של אמא שאינה יכולה עוד להתלבש בכוחות עצמה תופיע שמלתה, "שעדיין זוכרת / את אמי מתלבשת לבד". דווקא הדבר שאמור היה לסמן את הקושי (השמלה) הופך למעין רוח-רפאים לא מפחידה הנושאת זיכרון טוב; כך, המבטים הריקים של האמא הדועכת הם מראֶה קשה, אבל בשיר המבטים צומחים והופכים לממשות, לעיר ובה פנסים וכיכרות, ובכך מוקנים לחייה האוזלים של האמא קיום וגודל, מכוח המבט והשיר. נכון, העיר הזאת ריקה, עצובה, עניה. אבל היא עיר. ואם העיר התרוקנה, תגור בה המשוררת, אפילו תצטרך לגור שם לבדה. כמה אופייני לספר, שאפילו מציאת קברה של האחות מתואר במונחים של שמחה. הקיום האנושי "לא פטור ממס", וזהו מס כבד מנשוא. אבל בשירי הספר אפילו תשלום המס היומי הופך לציור צבעוני, שבו מוסרת האדמה "חשבוניות ורודות וצהובות לשמַים", מיתמרות כרוחות רפאים עטויות צבעים.   מאת עורך הספר, דרור בורשטיין

הוספה לסל! קנייה מהירה
הארכיברית הארכיברית ענת לוין

"ברומן קצר ומהודק בוראת המחברת עולם עשיר ומרובה פרטים, שמתקיים על קו התפר שבין מציאות לבין אלגוריה מופשטת. אסיה, המספרת, עובדת כארכיברית במוסד בירוקרטי קפקאי. כל העובדים במוסד שואפים להישלח לאיזו 'קונסוליה' רחוקה ומסתורית, שהחיים בה נתפשים כזוהרים ומלאי קסם, אך איש אינו שב ממנה. במיקרוקוסמוס האפור, המנוכר והעקר, שלחוקיו השרירותיים היא נאלצת לציית, מקיימת אסיה בתוכה בסתר רגשות אנושיים כלפי זולתה: עובדי המוסד ואחד מהם במיוחד. במקביל נפרשים יחסיה המורכבים עם ילדותה ומשפחתה. בווירטואוזיות ובדיוק לשוני ונפשי מעוררי השתאות, מתיכה המחברת את השפה היומיומית ובוראת באמצעותה פיוט ורגש, כפי שעושה גיבורת הרומן בחייה. הקורא נשאב אל עולמה של אסיה ואל מסעה בארץ ההיעדרות; ארץ שפניה זרים, אך תוויהן מוכרים לכולנו. ענת לוין כתבה רומן בשל ועמוק, ששורה עליו רוח הומניסטית גדולה". (יהודית קציר, מנימוקי ועדת פרס אקו"ם)

הוספה לסל! קנייה מהירה
קופי ופייסט קופי ופייסט יואב רוזן

קובץ סיפורים קצרים שזכה בפרס שרת התרבות ב-2014

הוספה לסל! קנייה מהירה
האוטוביוגרפיה של ז'אן ריבן האוטוביוגרפיה של ז'אן ריבן יותם ראובני

"האוטוביוגרפיה של ז'אן ריבן" הוא ספרו המרגש ווהבשל ביותר עד-כה של יותם ראובני. בחשיפה עצמית וידויית, שאין כמותה ליושר ולדיוק, מקלף הסופר מעל גרעין הישות של עצמו את כל הקליפות שהצטברו עליו במהלך של חיים סוערים, מלאי ניסויים וסיכונים עצמיים. זו לצד זו מצטברות הקליפות של הזהות והשייכויות שהעניקו לחיים אלה צבעוניות ודרמטיות כה עזות: זהותו של הילד, בן החייט היהודי, בכפר הרומני הקומוניסטי; זהותו של הנער היתום, שאיבד עם מות אמו את נקודת האחיזה המוצקה בחיים; זהותו של המהגר שהגיע אל חולות אשדוד בלי שפה, בלי שייכות, כמעט בלי הורים, ונעשה בהדרגה ליהודי, לישראלי, ולאמן השפה העברית הלירית; זהותו של ההמוסקסואל שחי את המיניות של אהבת הגברים במלוא עוצמתה המשכרת אך גם במלוא תחושת החרפה והמום שהמסורת התרבותית והסביבה החברתית הצמידו לה; זהותו של האלכוהוליסט; זהותו של המיסטיקן המחפש במיתוס ובסמליו (לרבות אלו היהודיים-הקבליים) תשובה לשאלות הקיומיות והמטאפיסיות שאינן מרפות ממנו; ומעל לכל, זהותו של הסופר-האמן, החי את חיי ה"מעשים" כדי להתבונן בהם, לתארם ולמצוא להם פשר. כל הזהויות האלה נבדקות עכשיו מנקודת תצפית של איזו קרקעית נפשית עמוקה, שהמספר הגיע אליה לאחר שכל הזיזים והבליטות שבהם ניסה עד כה להיאחז התפוררו תחת רגליו והוא צנח מטה-מטה אל איזה מקום שהוא בעת ובעונה אחת סופי-כליוני וגם ראשוני-הולדתי. לאורך כל חייו המתוארים בסיפור הקפיד על הקמת איזו "מחיצה" בין כל הדברים שהיה והמעשים שעשה לבין איזו ישות פנימית "טהורה", קודמת לכל דבר ולכל מעשה; ומחיצה זו היא המפרידה בסיפור בין יותם ראובני הסופר הישראלי לבין ז'אן ריבן, הילד הרומני שהגיע לחולות אשדוד. אולם המחיצה, שנועדה לשמור על הישות הראשונית מהתערבות מלאה מדי ב"נחילי" הזהויות שעטו עליה ושהיא גם נסחפה אחריהם – כגון ה"נחיל" הישראלי או ה"נחיל" היהודי הנפרד מזה הישראלי, או אפילו ה"נחיל" הספרותי הטס לדרכו מתוך שיכרון כתיבה, אשר כמעט אינה זקוקה לקורא – מחיצה זו מתרסקת והולכת ככל שקרב המספר אל אותה קרקעית שממנה בוקע אלינו קולו בספר זה. למספר מתגלה, שיותר משהמחיצה מגינה על משהו קדום וחיוני שבו היא מאיימת על עצם קיומו, ובעודה מפרידה בינו לבין "נחילי" המעשים ועושיהם היא מקרבת אותו אל צבא המתים המחכה לו, התובע ללא קול את הצטרפותו אליו. המקום בו עומד המחבר בחיבורו הנוכחי הוא הצומת, שבו נפגשות הדרכים אל היש ואל האין, אל המעשים ואל הידיעה כי "פשר המעשים" איננו אלא מוות וכליון. המדבר קורא אלינו בספרו "ממעמקים", De Profundis. סיפור החיים של ז'אן ריבן כתוב בדרך הנפתולים, הסטיות והשיבות אל נקודת המוצא, האופיינית לכתיבתו של יותם ראובני, ��תנועת המחול של הסיפור שלו היתה מתחילתה תנועת ה"רונדו": חיווי, סטייה ממנו וחזרה אליו. מהלך המעקפים הזה סוחף אל תוך הסיפור האישי העומד במרכז הספר חומרים מסאיים-הגותיים מלאי מתח שמוצא את פורקנו במשפטי סיכום אפיגראמאטיים מדהימים בחריפותם. בצורה זו נעשה סיפור חייו של ז'אן ריבן גם לסיפורה החברתי והתרבותי של ישראל כהוויית מהגרים בהתפתחותה הבלתי נמנעת מן האוטופיה של האבות המייסדים לדיסטופיה של בניהם ונכדיהם. אגב כך הוא נעשה לסיפור שזור מזמורי קינה לא רק על גיבורו אלא גם על גיבורים ישראליים אחרים, למן אריק שרון ועד לאריק איינשטיין. הקורא בספר ימצא את עצמו מלווה את המחבר במסע הירידה אל האַדֶס, מסע אישי-פרטי אך גם ישראלי מקביל למסעותיהם של גיבורי האפוס והמיתוס, אשר אינו מגיע למיצויו אלא באותה נקודה, שבה הטירוף והמוות נוגעים גם באפשרות של לידה מחדש. דן מירון

הוספה לסל! קנייה מהירה
מדריך לגידול ילד מדריך לגידול ילד אלדר גלאור

מסע של אבא ובן: המורכבות האינסופית של גידול ילדינו באופן ישיר, כן ובלתי אמצעי

הוספה לסל! קנייה מהירה
לא נשכח נצא לרקוד לא נשכח נצא לרקוד כותבים שונים

אנתולוגיה המפגישה את מיטב הדור הצעיר של הספרות העברית החדשה ואת הדור הצעיר של הספרות הגרמנית החדשה

הוספה לסל! קנייה מהירה
אפור נוצץ אפור נוצץ שגיא אלנקוה

שגיא אלנקוה כותב שירה של פליאה כאובה ומרוסנת, שאין דומה לה בשירה העברית בימינו. הספר הוא התָּזה של נוזל מגבים כחול על שמשת המכונית שבה אנו נוסעים בעולם. מבט שמנקה את המבט. “הַיּוֹם מַחְבִּיא הֵיטֵב / מְאֹד / אֶת אוֹצְרוֹתָיו”: ברגעי הגילוי של האוצרות האלו אין צהלה. שום זרקור אינו נדלק כשהעין נפקחת אל ההבנה “כְּשֶׁאֶהְיֶה / אֶהְיֶה / נִיד עַפְעַף”. עין פקוחה רואה ניד עפעף: זה הכל. הקורא מעפעֵף בעינו־שלו פעם אחת, ומכיל, באישונו, את השיר ואת עתידו של המשורר. על אוצרות היום החבויים מדוּוח ביובש ענייני. כוס, בית, ציפור, דפדפן – הספר הוא אוסף של דברים פשוטים שרוצים רק שיִראו אותם, שישמעו את בשׂורתם, את קינתם. וגם המשורר עצמו הוא אוצר־יום כזה. כך הוא מתגלה לעצמו: “כְּשֶׁאֶגְמֹר אֶהְיֶה / מוּטָל / כְּמוֹ אֶבֶן. / אֶהְיֶה מַר אֵלְנְקַוֶּה / הָאֶבֶן”. זהו שיר מוות. אבל התיאור הענייני מבקש למחות את הדמעות המטשטשות. בסוף הספר, כמו ספח לדפים, מצורף “נְיַר טִישׁוּ עִם / פְּרָחִים”. לא פרח רומנטי מיתמר, ובכל זאת, פריחה. המשורר מציע את עצמו לנו, המקוננים, הן כמטפחת נייר למחיית הדמעות והן כפרחים לשׂים על שרידי “מַר אֵלְנְקַוֶּה / הָאֶבֶן”. וגם הספר הוא נייר כזה, ואפשר להשתמש בו כמטפחת, וגם כפרח אפור נוצץ של מילים פשוטות, יקרות.

הוספה לסל! קנייה מהירה
הלהקה היחידה שחשובה הלהקה היחידה שחשובה עורכת: דנה קסלר

זוכרים את פסקול הנעורים שלכם? יש אנשים שלעולם לא ישכחו, כי כשהם היו צעירים המוזיקה מילאה כל שנייה של החיים שלהם, כל תא בגופם, כל חלום או פנטזיה. הלהקה שהם העריצו נתנה להם סיבה לקום בבוקר, שרטטה להם את המסלול להמשך היום, מילאה את הלו"ז ואת הראש ואת הלב. מושא ההערצה הנבחר עזר להם להבין מי הם, ובלעדיו הם כנראה לא היו הופכים למי שהם היום.    הלהקה היחידה שחשובה היא אסופה של סיפורי אהבה למוזיקה, המאגדת את זיכרונותיהם של שישה עשר כותבים ישראלים – סופרים, עיתונאי רוק, מוזיקאים, אמנים ואנשי תרבות – שהקדישו את השנים המעצבות שלהם להקלטת שירים מהרדיו, לתליית פוסטרים בחדר, לביקור בחנויות תקליטים או לריקודים, ושרדו לספר על זה. כך זה היה להיות מעריץ פופ בישראל. בספר: שרון קנטור על בוי ג'ורג' /  אריק שגב על הקלאש /  אסף גברון על סיימון לה בון /  ניסן שור על תיאו פאריש  / ישי אדר על הרזידנטס / אליס ביאלסקי על הרולינג סטונס / איל שגיא ביזאוי על לילא מוראד / דנה קסלר על הקיור / פיל וגליה קולקטיב על המאניק סטריט פריצ'רז / יובל לוי על קית' מון / רועי חסן על עופר לוי / יפתח אלוני על הצ'רצ'ילים / עמיחי שלו על סיד בארט / ניב הדס על הביסטי בויז / משה קוטנר על קראס / איתמר הנדלמן סמית על אריק איינשטיין    

הוספה לסל! קנייה מהירה
אלזה אלזה ישראל אלירז

בציור "הצגת הנֵס" של פּוֹל קלֵה (1916), המוזכר בשיר הפותח את הספר, כורע איש על ברכיו. על כתפו עומד איש אחר, קטן. הקטן נושא ראש בידו. אולי ראשו־שלו, ואולי ראש של אחר. הנס בציור טמון ביכולת להניף את ראש הזולת כאילו היה ראשך, להופכו לראשך. זה מה שעושה ישראל אלירז ב'אֶלְזֶה'. הראש האחר הוא ראשה של המשוררת הגרמנייה־יהודייה הגדולה אלזֶה לסקר־שילר (1945-1869). אלירז, יליד 1936, ראה אותה בירושלים, בילדותו. הקורא בספר לא יוכל לדעת זאת, אבל חלק מן הדיבור המופיע בקולו של המשורר ("אֲנִי מְפַחֵד", "אֲנִי יוֹדֵעַ"), הופיע בטיוטות של הספר כדיבוב של קולה ("אֲנִי מְפַחֶדֶת, אֲנִי יוֹדַעַת"). כי אפשר לגעת בקולך בעזרת קול אחר, אפשר למשש את ראשך דרך ראש אחר. גם אם בסופו של דבר בחר לדבר בקולו, אלזה נוכחת ברקע כמו השמש המסתתרת בפרי. והקורא יכול לקחת את ראשו של אלירז ולהרכיב אותו על ראשו־שלו, ממש כפי שעשה אלירז בראשה של אלזה, וכפי שהיא עשתה בשיריה לראשים רבים. מיהי אלזה של אלירז? שמותיהם, אגב, חולקים שלוש אותיות, כאילו בחר המשורר שם בדוי שצליליו ישַמרו את שמו המקורי. אולי היא המשוררת הבודדה והגולה בְּעיר שאינה יכולה לתת לה אזרחות; אולי נוכחוּת רפאים משוטטת שמעלה מתוך חורבן ביתה "שׁוֹשַׁנִּים מְחַפְּשׂוֹת", כוכבים ש"נוֹטְפִים כְּבֵדִים" על הלב ו"רְקִיעֵי שֶׁלֶג" – כל אלה אף הם "הצגת הנס"; אולי קול "התחינה הקוראת בשם האל וחשה בשקיעת המלכוּת" (כדברי פרופ' גלילי שחר). ואולי, פשוט יותר, היא המוּזָה עצמה, שלבשה בשר־ודם רק במידה ההכרחית, ונתגלתה לילד אחד בירושלים לפני כשבעים שנה, המוזה המלמדת את "יִרְאַת־השיר", אותה מחפש הספר, ואותה יש לחפש תמיד.   דרור בורשטיין

הוספה לסל! קנייה מהירה
שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה