MVP | לרכישה באינדיבוק
MVP

MVP

שנת הוצאה: 02/2016
מס' עמודים: 300
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 69
- 35

איזבל

אני אוהבת אותך.

שלוש מילים שיכולות להציל או להפיל אותך. חשבתי שאני צריכה למצוא את עצמי. חשבתי שאין בי שמחה. חשבתי שאני צריכה לקבל יותר מהחיים. טעיתי. עכשיו אני אבודה יותר מאשר כשעזבתי. אין לי תשובות, רק כמות אינסופית של שאלות. זה היה רק עניין של זמן עד שהאמת תצא לאור. מעולם לא דמיינתי שזה ישנה את חיי באופן כזה קיצוני ויערער את כל מה מה שחשבתי שהוא אמת.

הכל היה משחק. מלבד העובדה שלא הייתי שחקנית. הייתי רק חיילת, כמו במשחק שח-מט.

סבסטיאן

הסוף.

מילה עם הרבה משמעויות. אף פעם לא חשבתי שאאבד אותה. אבל האם אי פעם הייתה באמת שלי?

או של VIP?

האם אהבה יכול לנצח?

הספר השלישי בסדרה הלוהטת VIP

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “MVP”

בקרוב…

פרולוג

 

**א**

 

היזהרו מהתגשמות משאלותיכם…

החיים יכולים להשתנות מקצה לקצה בתוך שעות; אתם מסוגלים לתאר לעצמכם עד כמה החיים מסוגלים להשתנות במהלך שנים ספורות? רציתי למצוא את עצמי, רציתי להרגיש שיש לי ערך, רציתי לאהוב, רציתי הכול.

האם ציפיתי ליותר מדי?

האם זאת אשמתי?

האם מישהו באמת יכול לצפות לסוף טוב?

לא ידעתי… כבר לא הייתי בטוחה בשום דבר.

החיים שלי נגמרו והחלו כשפגשתי את סבסטיאן ואנוול, והנה, שלוש שנים לאחר מכן, הייתי לבד, מבולבלת, מתוסכלת וכעוסה.

אמון ודחייה, שתי משמעויות מנוגדות לגמרי בשני קצוות הספקטרום. כבר לא ידעתי מה טוב ומה רע. לא היה לי מושג מי אני או מה אני עושה. הייתי פשוט אבודה, ממש כמו ברגע שבו יצאתי מ"בית החתולות."

אני אוהבת אותו, אבל האם אהבה מספיקה?

האם אהבה יכולה באמת לנצח, או שזה קורה רק באגדות?

הייתי מבולבלת כל כך.

כל מה שידעתי זה שאני משאירה לסבסטיאן מכתב פרידה על השולחן במטבח, עומדת ככה, מזוודה ארוזה ומוכנה ללכת. יצאתי החוצה מביתנו, מהמקום שבנינו יחד, מתוך החלומות והאהבה שלנו, והכלב צ'אנס לצדי.

עזבתי את סבסטיאן.

נכנסתי למונית שלקחה אותי אל מסלול ההמראה. נשמתי עמוקות ויצאתי אל הרחוב כדי לעשות את דרכי אל המדרגות המובילות אל מטוס הסילון.

האם אני מסוגלת לעשות את זה?

האם זו ההחלטה הנכונה?

האם זו מי שאני?

האם זה מה שאני רוצה?

אומרים שהעולם לא מפסיק להסתובב… האם כל מה שעשיתי חוזר עכשיו לחיי?

הרמתי את המזוודה שלי ועליתי למטוס.

ישבתי שם, כשידיי מונחות בחיקי והכלב יושב לידי.

הדבר היחיד שהייתי בטוחה בו היה שאני נוסעת למיאמי.

אני חוזרת הביתה.

בחזרה ל־VIP.

 

**ס**

 

אהבתי רק אישה אחת בחיי. מהיום הראשון שבו נעצתי את מבטי בעיניים הירוקות הבוהקות, המפתות והמהפנטות האלה, נמשכתי פנימה. זאת הייתה משיכה מגנטית שהפכה את חיי על פיהם והכריחה אותי לחיות ולנשום רק בשבילה. היא הייתה חברת הנפש שלי, האדם היחיד בעולם שנועד לי ורק לי. אני לא מתכוון להניח לה ללכת סתם כך…

כבר איבדתי אותה פעם.

אני לא מוכן לחזור על אותה שגיאה.

היו כל כך הרבה דברים שעליהם התחרטתי בחיי, והיא לעולם לא תהיה אחד מהם. לא משנה איך נפגשנו ואיך זה התחיל. ברגע שגופה הזעיר נפל אל בין זרועותיי – ידעתי. נועדנו להיפגש ולהיות יחד. הייתה לכל זה סיבה; מטרה נעלה, שהבנתי ברגע שאמרה לי את שמה.

היא שלי.

החיבור המידי שחלקנו והמשיכה העזה שהביאה אותנו זה לזה היו בלתי נמנעים. זה מה שקורה כששני חצאים של אותו לב הופכים לשלם. הם נקשרים זה לזה לכל החיים. השגיאות שעשיתי בחיי חזרו לרדוף אותי כעת, אבל איך אוכל להוכיח לחצי השני של לבי שאני פועם עבורה, ועבורה בלבד?

איך אגרום לה להבין שאני אמות ולא אפגע בה שוב? לסבסטיאן אין קיום ללא איזבל.

היא הייתה הכול בשבילי…

הבחורה שלי.

אני לא אדם טהור, אני יודע. שילמתי על הטעויות שלי מחיר כבד מאוד. פגעתי בנשים שהיו מאז ומעולם יקרות מאוד ללבי. אבל חשבתי שאני עושה את הדבר הנכון. תקראו לי פחדן, תקראו לי אנוכי, תקראו לי רמאי, תקראו לי בן־זונה; זה מגיע לי. אין משהו שתוכלו להאשים אותי בו, שלא התעניתי בו בעצמי. חיכיתי לה שלושים וארבע שנים. אהבתי אותה, אני עדיין אוהב אותה. תמיד אוהב אותה.

למרות שעמדתי שם, מחזיק בידי מכתב מהאישה שגופי, לבי ונשמתי היו שייכים לה. לעזאזל. היא הייתה הרבה יותר מזה. הגוף האנושי זקוק למים כדי לשרוד; הוא יכול לשרוד שלושה ימים בלי, אבל אז יתמוטט. איזבל הייתה המים שלי.

 

סבסטיאן,

אני אוהבת אותך. שלא תחשוב לרגע שאני לא… אני פשוט כבר לא בטוחה שזה מספיק. למרות שרציתי, אני לא מסוגלת לשכוח את עברי. לבי אומר וחש דבר אחד, אבל מחשבותיי מסתחררות ואומרות לי משהו אחר. הקשבתי ללבי בעבר, ואני לא יכולה לעבור את זה שוב… אני לא מוכנה.

אנחנו שונים לגמרי.

אני מצטערת, אל תשנא אותי.

שלך תמיד,

אִיזָה.

 

גייסתי את כל כוחי כדי לא להתפרק. לא יכולתי להרשות את זה לעצמי. הייתי חייב להישאר צלול ומפוכח כדי לגרום לה לחזור אליי. הייתי חייב להישאר חזק. אני לא אותו אדם שהייתי לפני שלוש שנים…

עשיתי את דרכי אל הדלת בצעדים מהירים, ומה שמצאתי שם שבר את לבי.

לכל הרוחות.

על הרצפה הייתה תמונה קרועה של אוליביה. העברתי את אצבעותיי בשערי, ורציתי לתלוש אותו מראשי. זה היה כל כך דפוק. איך אני אתקן את זה? איך אוכל לגרום לה להבין שאני רוצה אותה?

רק אותה.

אני מתכוון להילחם עליה, גם אם זה יעלה לי בחיי.

ואם מישהו ינסה לעמוד בדרכי, אני אחסל אותו.

למדאם אין מושג עם מי היא מתעסקת.

היא שלי.

ועכשיו אני חייב להוכיח לה את זה, אחת ולתמיד.

 

 

מ. רובינסון נולדה בניו ג'רזי שבארצות הברית וגדלה בטמפלה, פלורידה. היא חולה על ספרים, על רומנטיקה, על תשוקה, וגרה עם בן זוג, שני כלבים וחתול. בימים אלה היא עובדת על הדוקטורט שלה בפסיכולוגיה. בזמנה הפנוי היא כותבת את רבי המכר בסדרה VIP.

X