תשעת בני הדרקון | לרכישה באינדיבוק
תשעת בני הדרקון

תשעת בני הדרקון

שנת הוצאה: 2009
מס' עמודים: 273
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 25
- 25

סין הקיסרית והאימפריה האצטקית הן מעצמות העל ביקום החלופי שבו מתרחש הספר. המאבק ביניהן ניטש כבר שנים רבות, אולם עתה, עם פרוס המאה ה-21, פורץ המאבק בין שתי התרבויות השונות גם אל החלל החיצון ושתי המעצמות נאבקות על השליטה בכוכב הלכת האדום.

על רקע זה מגולל כריס רוברסון, אחד מכוכבי הגל החדש של המדע הבדיוני העולמי, עלילה רבת נפתולים שבמרכזה חבורת פורעי חוק הנשלחת על ידי סין הקיסרית למשימה שממנה רבים הסיכויים שלא יחזרו: לאתר ולהשמיד בסיס אצטקי סודי המצוי בליבו של אסטרואיד המצוי במסלול חמקמק בין כדור הארץ לכוכב האדום. אם יצליחו במשימה יבוטל עונש המוות המרחף מעל ראשו של כל אחד מהם והם ישוחררו לחופשי.

אולם עם הגיעם אל המטרה, כשספינת החלל שלהם עמוסה בחומרי נפץ המסוגלים להפוך את האסטרואיד האצטקי לאבק, הם מגלים כי הדברים אינם כפי שחשבו וכי עומדת בפניהם בחירה לא פשוטה שיכולה להשפיע על גורלם שלהם כמו גם על גורל המלחמה כולה.

תשעת בני הדרקון הוא אופרת חלל מרהיבה המתרחשת ביקום חלופי זר ומוכר בעת ובעונה אחת.

למהדורה העברית של הספר נוסף גם הסיפור הקצר וונדר האוס, שנכתב על יד רוברסון במיוחד עבור מהדורה זו, והמתרחש במדינת ישראל חלופית המצויה ביקום שבו מתרחשת עלילת הספר. זהו פרסום הבכורה העולמי של הסיפור

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “תשעת בני הדרקון”

בקרוב…

פרק ראשון
הקברניט ג'ואן ג'יה[1] אחז במסעדי הזרוע של מושבו שעל גשר התוכחה, ונאבק להימנע מלהריק את בני מעיו כשמטח הירי הראשון של המקסיקה היכה בחרטום החללית שלו. הפגז, קליע נפיץ בעל מסה נמוכה ומהירות גבוהה, לא ניחן בתנופה מספקת כדי להסיט את התוכחה מהמסלול, אבל חומר הנפץ שבו היה חזק מספיק כדי לצלק ולסדוק את הגוף הפרוקרמי. הוא בער באור עז כל כך שג'ואן נאלץ להצר את עיניו בזמן שהגשר רחץ בנוגה הלבן המעוור ששפע מבעד לחלונות התצפית הקדמיים.
מעבר לשאון מערכת האוורור של הספינה ולהמהום והקרקוש של הגאי הגשר, אפשר היה לשמוע אנחה, בזמן שהאנרגיה הקינטית של הפגיעה התפזרה בגוף הספינה. החריקה נמוכת הקול של מתכת על מתכת הזכירה לג'ואן את נהמתו של דוב בכלובו, שהיה מאולף אך לעולם לא מבוית. הוא בילה את כל חייו בהימלטות מדרך החיים שמעולם לא רצה בה, ועדיין לא הצליח לברוח מהזיכרונות.
"פקודות, קברניטי?" מעמדתו בקיר הקדמי של הגשר, הביט ההגאי מעבר לכתפו בשיניים חשוקות, מחפש אישוש.
הקברניט ג'ואן שירת בצי הבין–כוכבי זה למעלה ממחצית חייו, והוא נלחם בכוחות המקסיקה זה למעלה ממחצית הזמן הזה, אבל עבורו כל קרב הוא עדיין כמו הקרב הראשון. המלחמה בריק החלל היא לעתים קרובות עניין של המתנה, של סיור בריק החשוך בחיפוש אחר אויב שכמעט לעולם לא מוצאים. בלמעלה משתיים עשרה שנות מלחמת המקסיק השניה, מצא הקברניט את עצמו בקרב מטווח קרוב מול חללית של המקסיק מספר פעמים קטן ממספר האצבעות והבהונות שלו. אבל תגובתו, אפילו לחוויות המעטות הללו, זהה בכל פעם — המעיים המכווצים, הזיעה הקרה, הלשון היבשה והגמלונית בפה, הידיים האוחזות — אימה גמורה.
ג'ואן היה אך מעט מבוגר מנער כשהתגייס לצי, שאז היה צי האוצר הקיסרי שנשלח לכוכב האש האדום, בחיפוש אחר חיים של הרפתקה, כמו האסים המעופפים של צי האוויר הקיסרי במהלך המלחמה הראשונה נגד המקסיקה — רוחות רום האוויר, בני האלמוות המעופפים, הדרקונים הזהובים. הוא רצה לברוח מהחיים של הוריו, שעברו עליהם באימון חיות מסוכנות להנאת הקיסר, כשסירחון המושק אופף אותם כמו עננה במשך כל ימיהם; לפיכך, הייתה אירוניה בעובדה שבהתחלה הוא שייט אל הריק השחור של החלל על סיפון בתולת הירקן, נושאת הבקר של צי האוצר, שספנתה חולקה לאורוות מלאות חיות נוהמות ומחרבנות — עזים, בקר, חזירים — הריח תמיד מילא את נחיריו. אז, שנים לאחר מכן, החלה המלחמה, והקיסר חִייל את מה שעכשיו נקרא הצי הבין–כוכבי, ולג'ואן הייתה סיבה לקלל את ג'ואן הצעיר על כך שאי פעם ראה מן הרומנטיקה או היופי בסיפורי מלחמה.
ג'ואן בלע את רוקו, וייחל לכך שהיה יכול להעניק להגאי ולשאר אנשי הצוות את הכוח ואת נחישות הברזל שהוא ידע שהשתוקקו להם. אבל אף שתמיד היה קברניט ומלח למופת, הוא היה חייל גרוע במקרה הטוב, ונאבק כדי להימנע מלהפוך מסורס לגמרי בקרב.
"התחמקות," ענה לבסוף, מחווה בצליפה לעבר הנווט ונד לעבר ההגאי. אז הוא פנה לנשק שישב ביניהם. "הכן את הסוללות העיקריות להחזיר אש."
אנשי הצוות הנהנו באישור ופנו לבצע את הפקודות. עין בלתי מיומנת הייתה עשויה להתייחס בטעות להשתהות הרגעית של הקברניט כאל בעיה חולפת בעיכול, או כהתקף חטוף של בלבול בזמן שהספינה שינתה את עמדתה. אבל אנשי הצוות האלה שרתו עם ג'ואן בתפקיד כזה או אחר זה כמה שנים, עברו מספר היתקלויות מעין אלה, והם ידעו לאשורה מה טבע תגובתו של הקברניט.
מאחורי המושב של ג'ואן ומימינו, כחכח הקשר בגרונו, והקברניט הביט מעבר לכתפו בתגובה. קצין הקשר קלע את שערו בצמה מנצ'ורית ארוכה שנסחפה בזרמי האוויר של המיקרו–כבידה שבגשר כמו אצות צפות בקרקעית פלג איטי. קצה הצמה כמעט ליטף את כתפו של המהנדס שישב לידו.
"זו שוב הרמוניה טהורה, קברניטי." הקשר הסיט את עיניו מההגאים של עמדתו אל הקברניט ובחזרה, באי נוחות. "האם לענות?"
ג'ואן הביט במושב הריק שלצידו. אילו שר הטקסים של הספינה לא היה חולה בטחבת, הקברניט כבר היה נאלץ לציית לפרוטוקול ולענות לקריאה. אבל הקצין הפוליטי של התוכחה רותק למגוריו בידי רופא הספינה, וכך היה לג'ואן חופש רב יותר מהרגיל. עם זאת, אי אפשר היה לדחות לעד את הבלתי נמנע.
ג'ואן הנהן. "העבר אותה, קשר."
היום כבר למד ג'ואן לחשוש מרעשי הרמקולים שחוברו לתקרה מעליו, ומהקולות שנשמעו לאחריהם. התוכחה שבה מסיור בקצה באר הכבידה של כוכב הלכת האדום, כוכב האש, משימת איסוף מידע בת שבוע בחיפוש אחר סימן כלשהו לחלליות של ריבונות המקסיק. משלא מצאה דבר — למרבה המזל — נמצאה הספינה במסעה הארוך בחזרה לחלקו העיקרי של הצי, מתוך מטרה להיכנס למסלול המתנה לפני המעגן בבסיס הירח ג'וּ–ר'וֹנג, לחופשה שנזקקו לה ביותר. אבל אז הגיעו הפקודות מספינת הדגל של הצי הבין–כוכבי, הענן הזוהר, שהורו לספינתו של ג'ואן לשנות את מסלולה ולהצטרף להיתקלות שכבר התנהלה. התוכחה הייתה הספינה הקרובה ביותר למקום, ונמצאה במצב הטוב ביותר לסייע לכוחות.
נדרש זמן מה להגיע לנקודות הציון הנקובות, ועם הגיעו גילה ג'ואן שהקרב המר בעיצומו. שלוש חלליות של הממלכה התיכונה נלחמו בשתי ספינות מלחמה גדולות יותר של המקסיק. אך אף שספינות הממלכה התיכונה היו רבות מאלה של האויב, הכוח הצבאי של המקסיקה פיצה על כך. כשהתקרבו לקרב, סירב ג'ואן לרגע לענות לקריאות החללית הראשית של הממלכה התיכונה, הרמוניה טהורה, בהרגישו את אחיזת הפחד המוכרת, ובזמן שהשהה את תגובתו, נפגעה התוכחה ממטח מטווח רחוק של ספינת המלחמה המקסיקית הקרובה אליהם ביותר. קבלת פנים חמה עם כניסתם לקרב.
"מפקד התוכחה," נשמע הקול מהרמקולים, מקרקש בגלל הרעשים הסטטיים.
"קברניט ג'ואן ג'יה שומע. עם מי אני מדבר?"
"הקברניט סקידג'אי מהרמוניה טהורה, הקצין הבכיר בסגר הזה. שמח שיכולת להצטרף אלינו, תוכחה."
הומור מוכר ומחוספס נשב מקולו של סקידג'אי, אחוות אחים לנשק שג'ואן נתקל בה לעתים קרובות במגעיו עם קברניטים של ספינות אחרות, אף שהוא עצמו מעולם לא חלק בה, ולא יכול היה לחלוק בה.
"סגר?" שב ג'ואן ואמר.
היה פרץ של רעש סטטי, ומבעד לחלונות התצפית הקדמיים ראה ג'ואן את הרמוניה טהורה נצבעת בהבזקים בוהקים של אדום ולבן כשמטעני נפץ בעלי הינע עצמי, שנורו מספינות המלחמה של המקסיק, מצאו את מטרתם ופגעו בגוף הספינה. הרעש הסטטי התפוגג והוחלף בזרם של קללות יצירתיות כשהקברניט סקידג'אי הטיח מארות באויב בזמן שהנשק שלו ירה כמה פגזים לעברם. אז החזיר סקידג'אי את תשומת לבו לתוכחה. "אז הענן הזוהר שלחה אותך עד כאן מבלי לומר לך מילה על מה שקורה?"
ג'ואן נד בראשו, מחווה שהייתה חסרת משמעות. "הפקודות שקיבלנו הן פשוט לסטות מהמסלול ולהצטרף להיתקלות."
סקידג'אי שוב קילל, וגידופיו היו גורמים גם למלח ותיק להסמיק. ג'ואן תהה מה קרה לשר הטקסים שלו, שמאפשר לו למתוח את גבולות הפרוטוקול במידה כזו. "העניין פשוט, תוכחה. חללית קרקע של המקסיק ממריאה כרגע מפני השטח, ורוצה להגיע למהירות בריחה ולצאת אל הריק. זוג המנוולים צמאי הדם של המקסיק שאתה רואה מולך נמצאים כאן כדי להפריע לנו. משימתנו היא לעצור אותם, ולמנוע מהחללית לעבור."
ג'ואן הביט סביבו על הגשר, וראה את אנשי הצוות מביטים בו בציפיה, ממתינים לשמוע את תשובתו. הוא הרים את עיניו לתקרה וקיבע את מבטו ברמקולים, כאילו קברניט החללית השניה מסתתר מאחוריהם. "מפקד ההרמוניה הטהורה, אתה מודע לכך שחללית זו היא ספינת סיור מדגם שאן–ג'וֹאוּ?"
השתררה שתיקה קצרה. "נקלט והובן, תוכחה. אבל אתם החללית היחידה הקרובה מספיק להצטרף לקרב, לכן ניאלץ להסתפק במה שיש."
ג'ואן נשך את פנים לחיו. דגמי שאן–ג'ואו תוכננו כחלליות בעלות מסה נמוכה, מהירות גבוהה ויכולת תמרון, וכתוצאה מכך חימושן לא היה רב. אפילו יכולות ההתגוננות שלהן היו חלשות יחסית, במיוחד לעומת ספינות המלחמה האכזריות של המקסיק, שלמולן ניצבו.
"עברו לעמדת יירוט וחכו לפקודות נוספות. הרמוניה טהורה, סוף."
בקול נקישה ברור נקטע קשר הרדיו ולחשוש שורקני של רעש סטטי נבע מהרמקולים.
"הם שלחו נקודות ציון, קברניטי," אמר הקשר מעמדתו.
ג'ואן הכריח את עצמו להירגע, ואחיזתו במסעדי הזרוע של המושב רפתה. זרועותיו נסחפו למעלה מכל צד, צפות במיקרו–כבידה. הוא נשם נשימות עמוקות דרך האף, כשחריפות האוזון מהציוד החשמלי של הספינה מעקצצת בנחיריו, ואז נשף מבעד לשפתיים קפוצות, מאלץ את קצב ליבו להאט מדהרתו.
"נווט…" פתח הקברניט, ואז השתהה. אנשי הצוות הביטו בו, מבלי למצמץ, בחפשם נחישות. ג'ואן נשם נשימה עמוקה נוספת, שאיפה דרך הנחיריים ונשיפה דרך שפתיים קפוצות. "נווט, קבל נקודות ציון מהקשר וקבע את המסלול. הגאי, קלוט ערכי כוח דחף וכיוון. מהנדס, הכנס מוטות שליטה כדי שלושה רבעים, שחרר את המימן הנוזלי לחדר החימום, והרחב את הפתח בהכנה לכוח דחף."
אנשי הצוות עשו כפי שנצטוו, איש איש ומשימתו, והתוכחה שוב נרעדה ושינתה כיוון. האינרציה של החללית השתנתה, וג'ואן חש בחילה קלה בזמן שמעיו הסתגלו, והתאוצה יצרה משהו שכמעט היה כבידה שלחצה אותו במידה מועטה במושבו. מתוך אינסטינקט הוא בדק את הרצועות שאבטחו אותו במקומו, ואז הפנה את תשומת לבו לחלונות התצפית הקדמיים, בזמן שהחללית שינתה את כיוונה והסהר האדום של כוכב האש נכנס באיטיות לשדה הראיה.
קרבות האוויר שג'ואן קרא עליהם כנער, תיאורים מלהיבים על אוויראים אמיצים של הממלכה התיכונה שהטיסו את כלי רכבם בקרבות אוויר כנגד ספינות האוויר המגושמות אך קטלניות באותה מידה של אבירי הנשר המובחרים של ריבונות המקסיק, היו מאבקים עזים וחפוזים. כלי טיס נלחמו בשמים מעל וינלנד וח'ליפה ופ'וּ–סאנג, הופיעו פתאום מתוך שכבות העננים והפציצו זה את זה בקליעים, וכל מאבק לחיים ולמוות הוכרע בתוך רגעים ספורים.
לא כך היה בקרבות הריק של מלחמת המקסיק השניה. החלליות המונעות בכוח גרעיני של הממלכה התיכונה וריבונות המקסיק יכלו להגיע למהירויות שלא עלו על הדעת לפני מאה וחצי, אבל המרחקים שעברו בלעו את המהירויות הללו ולא נודע כי באו אל קרבם. קברניטים ראו את ספינות האויב זמן רב לפני שהתקרבו אליהן במידה מספקת לגרום לנזק משמעותי זה לזה, וכשהתקרבו מספיק כך שהמטרה כבר לא יכלה פשוט לסטות מנתיבו של כל פגז מתקרב, ההיתקלויות היו חטופות מדי, במקרים רבים. לפעמים, החלליות התקרבו עד כדי כך שאנשי צוותן למדו מיד ראשונה את פוטנציאל ההרס של האינרציה, הנובע ממספר טונות של פלדה וחומרים קרמיים המתנגשים אלה באלה במהירות של אלפי קילומטרים בשעה.
חללית הקרקע שהמריאה מפני כוכב האש, על מנת להשתחרר מכוח הכבידה של כוכב הלכת האדום, אמורה לנוע במהירות העולה על חמישה קילומטרים בשניה. תהיה מסתה מה שתהיה, גדולה או קטנה, כשתגיע לגובה מסלול הקפה נמוך התנע שלה יהיה משמעותי. חישוב זה ג'ואן לא יכול היה שלא לבצע, בזמן שההגאי דחף את התוכחה לעמדתה.
לאחר מתן האות מההגאי, סגר המהנדס את הפתח בחדר הדחף, ואז הדליק את טילי הצד בגוף הספינה כדי לשנות את נטייתה במאה ושמונים מעלות. כשחרטום החללית הצביע לכיוון שממנו הגיעו, הפתח נפתח ושחרר פרץ כוח קצר שכילה את התאוצה שנותרה, וכשהתוכחה נסחפה ונעצרה באופן יחסי הוכנסו מוטות השליטה בחזרה לכור.
"שמור על המיקום, הגאי," אמר ג'ואן.
"כן, קברניטי." ההגאי והנווט החליפו מבטים חרדים, וייצבו את ידיהם על ההגאים שלהם.
הקשת של כוכב האש מילאה את חלונות התצפית, דיסקה אדומה גדולה שניצבה מולם. ג'ואן נזכר בפעם הראשונה שבה ראה אותה, לפני חיים שלמים, כסגן מהנדס על בתולת הירקן. הוא ושאר אנשי הצוות בילו שנה וחצי על פני השטח — כמעט שנה שלמה של כוכב האש — לפני שצי האוצר חזר לכדור הארץ. שנה שחלפה עליו בבניית מבנים, בהרכבת מחוללים וחוות אטמוספריות, בהתאהבות ובהתפכחות מאהבה ובהפיכה לגבר. אז הם השאירו את הכל מאחור וחזרו לכדור הארץ. עד שהגיעו הביתה, הקיסר שינה את שמם לצי הבין–כוכבי והגדיל אותו מעשר החלליות המקוריות, שרק שמונה מהן חזרו בשלום מכוכב הלכת האדום, עד שהיו תריסרי חלליות שהעבירו מתיישבים לכוכב האדום וחזרו עם עופרות יקרות ערך. ג'ואן נשאר בצי, תחילה כסגן מהנדס, אז כמהנדס, ולבסוף, כשהצורך בקציני פיקוד עלה על יכולת הבירוקרטיה לספק אותם, הוא קיבל פיקוד על חללית משלו.
בחמש עשרה השנים הבאות, ערך ג'ואן שוב ושוב את המסע אל כוכב הלכת האדום וממנו, שש פעמים בסך הכל, כולל המסע הראשון שלו עם צי האוצר. במסעו השישי הוא שמע בפעם הראשונה את החדשות על התקפת המקסיק על המתיישבים, ואז הוא ידע שחייו השתנו לעד. ביום אחד הוא הפך ממלח תמים שהעביר משפחות מלאות תקווה לעולם חדש במרחבי הריק, למפקד ספינת מלחמה. אבל אף שהתאים באופן מושלם לתפקיד הראשון, האחרון תמיד נדמה כמו חליפה שנתפרה למידותיו של אחר, ולא התאימה לו בכלל, או כמעט בכלל.
כתם הופיע על הדיסקה האדומה לפניהם, שגדל בכל פעימת לב. הוא היה גרגר שחור שנמצא מעל עננת אש.
"שדר מהרמוניה טהורה, קברניטי," הודיע הקשר.
ג'ואן הרים אצבע יחידה, שהופנתה אל הרמקולים מעליו.
"תוכחה," נשמע קולו של הקברניט סקידג'אי, מעוטר רעש סטטי. "אתם רואים את החללית?"
ג'ואן שוב הנהן, בחוסר טעם, וקילל את עצמו בדממה על האינסטינקט. "כן, אנחנו רואים אותה."
"טוב. עכשיו, אני יודע שאין לכם יותר מדי תחמושת על הסירה הזאת, אבל אני רוצה שתזרקו את כל מה שיש לכם על הדבר הזה. אנחנו צריכים לעצור אותה, יהיה המחיר מה שיהיה." סקידג'אי שתק. "האם שומע, תוכחה? יהיה המחיר מה שיהיה. תזרקו כל דבר שיש לכם למסלולה של חללית הקרקע הזאת, כולל גוף הספינה עצמו."
אצבעותיו של ג'ואן התהדקו על המסעדים, ואנשי הצוות פנו להביט בו בעיניים פעורות. ג'ואן, שפתאום לא הצליח לבלוע את רוקו, פתח את פיו ושוב סגר אותו, לפני שלבסוף ענה, "המפקד? חזור שנית, בבקשה."
"אמרתי שתציבו את עצמכם במסלול החללית אם אתם מוכרחים, תוכחה. אם זו הדרך היחידה לעצור אותה, אז זה מה שאנחנו צריכים לעשות."
ג'ואן ראה את הנשק צד את עינו של ההגאי והוגה, "אנחנו?"
"אבל המפקד," החל ג'ואן לומר, "הסיכוי לשרוד אחרי התנגשות כזו…"
"אמרתי לנגח אותה, תוכחה." אז, בקול עדין מעט יותר, המשיך סקידג'אי. "תראה, אני יודע שזה נשמע מסוכן, אבל דגם שאן–ג'ואו מסוגל לעמוד בפגיעה כזו. היא נמצאת בקצה גבול הסיבולת, אבל אפשר לשרוד אותה. פשוט לבשו את חליפות הלחץ שלכם, ואם הגרוע מכל יתגשם, אתם תמיד יכולים לנטוש את הספינה ולהיסחף במסלול עד שחללית של הממלכה התיכונה תוכל להגיע ולאסוף אתכם. אם לא הרמוניה טהורה או אחת מהשתיים האחרות, אז ספינת אספקה מהצי העיקרי."
ג'ואן ליקק את שפתיו היבשות, כמו גרירת בשר מת על נייר שיוף. "מה יש בספינה הזאת, בכלל?"
שתיקה רגעית. "אני לא יודע, תוכחה. הפקודות הגיעו מלמעלה, ובפיקוד אומרים שהמידע מסווג. אבל הם רוצים שהדבר הזה יקורקע, וזה מה שאנחנו נעשה."
"אנחנו?" התפתה ג'ואן לומר לעצמו.
"אנחנו נרחיק ממך את ספינות המלחמה של המקסיק לזמן ארוך ככל שנוכל," אמר סקידג'אי. "הם ישמידו אותנו במוקדם או במאוחר, כך שאנחנו סומכים עליך שתצליח בניסיון הראשון."
אם כן זה היה ה"אנחנו" שחסר לג'ואן. הספינות האחרות בסגר יקריבו את עצמן, אם יהיה בכך צורך, כדי לאפשר לג'ואן להטיל את עצמו למסלול הטיל שטס במהירות של חמישה קילומטרים בשניה. במקרה הטוב, ההתנגשות תגרום לחללית הקרקע לאבד את האינרציה שלה ותמנע ממנה להשתחרר מבאר הכבידה של כוכב האש. ובמקרה הרע…?
ג'ואן הביט סביבו בגשר. הוא הביט בהגאי, שבידיו תופקד הישרדותם אם שתי החלליות יתנגשו. ג'ואן שרת רק עם טייס חללית אחד שעשוי היה להצליח לבצע את התמרון שסקידג'אי תאר בפניו, אבל ההגאי אנג נעצר שנה לפני כן ונשלח לבאו–צ'ואן בהמתנה למשפט. איש הצוות הנוכחי שאייש את תפקידו של אנג היה מיומן, ללא ספק, והתנהגותו הייתה ללא רבב, אבל חסר לו העידון והמגע הרך של אנג, וג'ואן פקפק עד מאוד בכך שיצליח לבצע את התמרון המורכב.
"התקבלו נקודות ציון נוספות, קברניטי," אמר הקשר, כשהרמקולים מעל השמיעו רעש סטטי מלחשש. בהרמוניה טהורה הייתה מחלקה שלמה של חשבים, שהיו עסוקים בחישוב המסלול והמהירות של חללית הקרקע בהתבסס על התצפיות. כבר עכשיו, לפני שג'ואן פקד זאת, נשמע קול החרוזים המגנטיים הזזים אנה ואנה על מוטות מתכת משומנים, בזמן שהנווט השתמש בחשבוניה שלו וחישב את מסלולם.
"פקודות, קברניטי?" ידיו של ההגאי נחו על ההגאים, בקלילות כמו ידיו של נגן כינור ארהו על המיתרים.
בחלון התצפית, הגרגר השחור בקצה עננת האש גדל עוד ועוד. אף שזה היה בלתי אפשרי לחלוטין, דמיין ג'ואן שהוא שומע את קולו כשהתקרב, ובמוחו הוא נשמע בדיוק כמו נהמה של דוב.
הנשק ישב הכן בעמדת הירי, יודע שבנסיבות אלה הנשקים שתחת ידו יביאו תועלת מעטה, אך למרות זאת להוט לנסותם.
"זו הרמוניה טהורה, קברניטי," דיווח הקשר מאחורי ג'ואן. "הם רוצים לדעת למה אנחנו עדיין שומרים על מקומנו."
ג'ואן עצם את עיניו, שרוי לרגע בחשכה אדומת עפעפיים בזמן שאורות החללית הקרבה זהרו מבעד לחלון התצפית. הוא חשב על אותם מסעות מוקדמים, על השתיקה המנחמת של חציית המפרץ הבין–כוכבי הארוך שבין כדור הארץ וכוכב האש, ועל הבדידות השלווה של המסע בחזרה, כשהספנה מלאה בעופרות, כשמגורי הנוסעים שקטים וריקים. היה סוג של רוגע בדממה שג'ואן למד להסתמך עליו, באותן שנים, אחרי שחלומות נעוריו על הרפתקה ותהילה נשכחו, והוא מצא את מקומו האמיתי ביקום. זה המחיר שהוא שילם בגלל המלחמה; היא לקחה את הרוגע הזה, ובמקומו השאירה רק את הפחד שאין להימלט מפניו.
"נווט." ג'ואן פקח את עיניו, ונשם נשימה עמוקה דרך הנחיריים ומהפה. אנשי הצוות פנו להביט בו בציפיה. איש מהם לא היה להוט לזנק למותו, אבל הם היו נאמנים לכס הדרקון, ומוכנים לעשות את מה שביקשו מהם. "חשב מסלול שירחיק אותנו מהקרב. הגאי, הוצא אותנו מאזור הסכנה."
אנשי הצוות החליפו ביניהם מבטים לא נוחים.
"המפקד?" ההגאי היה הראשון שדיבר, כשראשו מוטה לצד אחד.
"שמעת אותי," חזר ג'ואן ואמר. "הוצא אותנו מכאן. בחזרה לג'ו–ר'ונג. מגיעה לנו חופשה, עד כמה שזכור לי."
אנשי הצוות הביטו מאחד לשני, מבלי לדעת כיצד להגיב.
אילו שר הטקסים היה נמצא בעמדתו, הוא היה מדיח את ג'ואן מתפקידו בו במקום, וממנה קצין אחר לתפוס את הפיקוד. אבל שר הטקסים היה מרותק לדרגשו במגורי הצוות בגלל לחץ שגרוני, ואיש משאר קציני הגשר לא נחפז ליטול את האחריות להדחת הקברניט, פעולה שללא ברכת שר הטקסים תהווה מרד. כמובן, אדם המסרב לפקודה ישירה של קצין בכיר ממנו בזמן קרב כאילו חותם על גזר דין המוות שלו. כמה אירוני שאותו פרוטוקול שג'ואן הפר הוא זה ששמר אותו בעמדת הפיקוד.
"הגאי," לפתע פתאום, נימת קולו של ג'ואן הייתה מאיימת ועיניו הוצרו. "קיבלת פקודות, אדוני."
"כן, קברניטי," ענה ההגאי בהיסוס, אז פנה בחזרה לעמדתו.
בזמן שחללית הקרקע של המקסיק התקרבה אליהם, וכבר לא הייתה גרגר אלא מגדל מאיים שחור, התוכחה החלה לנוע, לא לקראת התנגשות אלא הרחק ממנה.
"הרמוניה טהורה קוראת לנו שוב." הקשר נשמע מיוסר, מובס. "הם… הם לא מאושרים."
"אני מתאר לעצמי," אמר ג'ואן בחיוך. "אתה מוכן להשתיק את המקלט, בבקשה, קשר?"
שעה שחרטום התוכחה הסתובב, הדיסקה של כוכב האש החליקה הצידה, וספינות הסגר הופיעו. בצד שמאל, ראו ג'ואן והאחרים את חללית הקרקע חולפת בסערה בקצה עננת האש שלה. מימין הם צפו בזמן שאחת מספינות המלחמה של הממלכה התיכונה התפוצצה בפרץ של להבה כשהפגזים הנפיצים של המקסיקה פרצו את הגוף, להבה שכובתה במהירות כשהאטמוספרה של הספינה בעבעה לתוך הריק הקר.
אנשי הצוות התלחשו ביניהם בשקט, כשעיניהם חוזרות לג'ואן. הקברניט היכה באבזם ששחרר את הרצועות שריתקו אותו למושב, ונסחף למעלה וקדימה.
"הבא אותנו בחזרה לג'ו–ר'ונג," שב הקברניט ואמר, בזמן שתמרן את עצמו לעבר הפתח בחלק האחורי של הגשר, שהוביל למעבר הראשי של החללית. "קשר, אני משאיר את הפיקוד בידיך."
"המפקד?" הקשר הרים את גבותיו, כשעיניו פעורות בדאגה. "איפה… איפה אתה תהיה?"
"בחדרי," אמר ג'ואן, ועבר בפתח. "ממתין לבלתי נמנע."
המימן החם המניע, בחלק האחורי של תוכחה, נשפך מבעד לפתח הדחף, והניע את החללית קדימה. רעידות רעמיו נישאו ברחבי הספינה, וכשג'ואן נעצר והניח את ידו על המחיצה, הוא שמע את הקול הקלוש, ממש בקצה גבול השמיעה.
באוזני ג'ואן, הוא נשמע בדיוק כמו נהמה של דוב, שמגלה שדלת הכלוב שלו הושארה פתוחה, והמאמן שלו מנמנם מבלי משים ממש לידה.

כריס רוברסון הוא סופר מדע בדיוני, שפרסם ספרים רבים וסיפורים.

סיפוריו הקצרים הופיעו במגזינים כגון אסימובס סיינס פיקשן, פוסטסקריפטס, אינטרזון וסאבטרניאן, ובאנתולוגיות שונות.

יחד עם שותפתו לעסקים ובת זוגו אליסון בייקר, כריס הוא הבעלים, העורך והמוציא לאור של ספרי מונקיבריין, בית הוצאה לאור עצמאי המתמחה בספרות בדיונית ובמחקרים לא-בדיוניים על ספרות בדיונית.

במסגרת בית ההוצאה אף ערך מספר אנתולוגיות שזכו לשבחים רבים במגזיני המדע הבדיוני הנחשבים ביותר בארה"ב ובאירופה.

הוא היה מועמד ארבע פעמים ברשימה הסופית לפרס הפנטזיה העולמית – בכתיבה, בהוצאה לאור ובעריכה – פעמיים לפרס ג'ון וו' קמפבל לסופר החדש הטוב ביותר, ושלוש פעמים לפרס סיידווייז על היצירה הקצרה הטובה ביותר של היסטוריה חלופית (בו זכה בשנת 2004 על הסיפור "O One" המתרחש באותו יקום בו מתרחש ספר זה).

X